fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad

אביו: ר' חיים.

בנו: ר' חיים.

מוריו: ר' יוסף קארו (בעל "בית יוסף"), ר' יוסף טאיטצק (בעל "לחם סתרים").

מתלמידיו: ר' אליהו פאלקון, ר' חיים ויטאל (בעל "עץ חיים").

נולד בשנת ה'רס"ח לערך בעיר אדריאנופול [אדירנה] (טורקיה).

מילדותו שקד על לימוד התורה עם אביו ולאחר שלמד בישיבה בראשות ר' יוסף קארו שבעיר הולדתו עבר לעיר סלוניקי (יוון) ללמוד בישיבה בראשות ר' יוסף טאיטאצאק.

בשנת ה'רצ"ה עלה לארץ ישראל, התיישב בצפת ושקד על לימוד תורת הנגלה. לאחר שר' יעקב בירב חידש את "הסמיכה" שהייתה נהוגה בזמן המשנה והתלמוד והופסקה בימי הלל השני והסמיך את ר' יוסף קארו, הוסמך על ידו [ר' יוסף קארו] לרבנות והחל לכהן כדיין בבית הדין בצפת. עמד בראש שתי ישיבות, חיבר פירוש על משניות, על ספרי הנביאים, חמש מגילות וחלק מספרי הכתובים, כתב פיוטים וקינות  על חורבן בית המקדש, ביניהם קינה הנאמרת בקהילות רבות ב"תיקון חצות", מידי שבת נהג לדרוש בענייני פרשת השבוע והתפרסם כגדול הדרשנים.

על אף רצונו ובקשותיו מר' יצחק לוריא אשכנזי [האר"י] ללמדו את תורת הנסתר לא קיבל את הסכמתו והאר"י גילה לו כי ייעודו בעולם לעסוק בפירוש התורה על פי הפשט היות והינו ניצוץ מנשמת ר' חוצפית המתורגמן ובגלגול קודם היה בעל השגה בחכמת הקבלה, בגלגול זה עליו להתעמק בלימוד תורת הנגלה ואפילו פמליה של מעלה מגיעה להאזין לדרשותיו. מאחר והנימוק לא שכנע אותו, האר"י העניק לו סימן לאמיתות דבריו – שאם יזכה לראות אותו ואת תלמידיו בדרכם לקבל את השבת מחוץ לעיר הרי זה סימן כי דחייתו אינה מוצדקת אולם אם לא יראה אותם ידע כי נשמתו הגיעה לעולם לא לצורך לימוד הקבלה. בערב שבת הזדרז להכין את צרכי השבת וכאשר המתין לאר"י ולתלמידיו נרדם לצד הדרך ורק בשובם העירו אותו. ניסה לשכנע את תלמידו (ר' חיים ויטאל) ללמדו את סודות התורה שהאר"י מלמדו אולם גם ר' חיים ויטאל התחמק מללמדו.

לאחר פטירת ר' יוסף קארו בי"ג ניסן ה'של"ה מונה במקומו לרב העיר צפת וכונה "האלשיך הקדוש".

בעקבות מגיפה שפרצה באזור צפת נאלץ בשנת ה'שמ"ז לצאת כשד"ר [שליח דרבנן] לדמשק (סוריה), לקונסטנטינופול [איסטנבול] (טורקיה) ולאיראן להשיג סיוע כלכלי לתושבי צפת והיה הראשון שייסד את קופת רבי מאיר בעל הנס לטובת עניי ארץ ישראל.

בכ' אלול ה'ש"ן הסמיך להוראה את תלמידו (ר' חיים ויטאל).

בשנת ה'שנ"ד יצא שוב לקונסטנטינופול להדפיס את ספרו "תורת משה" היות ואנשים רבים חוזרים על דרשותיו ומייחסים אותן לעצמם ויש שבחוצפתם אפילו הדפיסו חלק מהן בשמם כשהן לוקות בחסר או ביתר.

בשנת ה'שנ"ז לערך השיב את נשמתו ליוצרה [לאחר פטירתו גילה ר' חיים ויטאל כי נשמתו הייתה גלגול של רבינא].

מספריו:

•    דברים טובים: על קהלת (ק)

•    דברים ניחומים: על איכה (ק)

•    חבצלת השרון: על דניאל (ק)

•    חלקת מחוקק: על איוב (ק)

•    ירים משה: על מסכת אבות (ק)

•    מראות הצובאות: על נביאים (ק1/ק2)

•    משאת משה: על מגילת אסתר (ק)

•    עיני משה: על מגילת רות (ק)

•    רב פנינים: על משלי (ק)

•    רוממות א-ל: על תהילים (ק)

•    שאלות ותשובות (ק)

•    שושנת העמקים: על שיר השירים (ק)

•    תורת משה: על התורה (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)