אביו: אדמו"ר רבי אברהם שלמה מאוז'רוב (בעל "שארית ברכה").
אמו: הרבנית רייצא מירל.
אשתו: הרבנית חנה (בזיווג ראשון), הרבנית קיילא (בזיווג שני), הרבנית שינדל יוכבד (בזיווג שלישי)..
בנו (היחיד): ר' אלתר אברהם שלמה.
בתו: מרת חיה.
סבא: אדמו"ר רבי אריה לייב (מצד אביו), ר' חיים שמואל הלוי הורוויץ מחנצ'ין (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי אריה לייב [סבו], ר' יעקב משה מקומרנא.

נולד בו' טבת ה'תר"ן בפולין ונקרא 'משה' על שם משה רבנו ו'יחיאל' על שם סבו מאוז'רוב.
מגיל 3 אביו נהג להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת על מנת שיתרגל ללמוד ללא הפסקה ואמנם לעיתים קרובות נהג ללמוד כ - 20 שעות ברציפות תלמוד עם מפרשים וספרי קבלה ובגיל 17 היה בקי בספר הזוהר הקדוש בעל פה ואפילו אביו לא ידע על כך.
בגיל 17 נשא לאישה את בתו של אדמו"ר רבי עמנואל וולטפרייד מבאפיניץ רוספשה (פולין) ובגיל 25 התמנה לרב באוז'רוב לאחר שלמד את שפת המדינה על מנת לקבל את אישור השלטונות.
לאחר שזוגתו (חנה) נפטרה בט"ו אייר ה'תרע"ט בגיל 29 ממחלת טיפוס הבטן בה נדבקה בעת שטיפלה בחולים נשא לאישה את בתו של ר' מנחם מנדל טננבוים. בנם ושתי בנותיהם נפטרו ולאחר שהיגרו לניו יורק (ארה"ב) בהוראת סבו נולד בנם הרביעי.
בשנת ה'תרפ"ד נענה להפצרות מורו (ר' יעקב משה) והחל לכהן כאדמו"ר.
לטוענים לפני השואה כי אין לעלות לארץ ישראל בגין ההשפעה החילונית הקיימת בה אמר כי זוהי עצת המרגלים. בי"ז תמוז ה'תשי"ג עלה עם בני ביתו לארץ ישראל והתגורר בדרום תל אביב למרות שהחסידים רצו לשכור דירה עבורו בבני ברק. כיהן כנשיא אגודת ישראל, עודד להצביע למפלגה, היה מראשי הלוחמים נגד חילול השבת ההמוני, עודד לצאת להפגנות ונהג לומר כי המחלל את השבת הוא כמי שמבטל את כל התורה! אך עם זאת אהב כל אדם גם אם אינו שומר מצוות והשתדל לסנגר על ישראל. הקפיד למצוא בכל דבר את הטוב והדגיש כי גם מתוך עינויים וייסורים צומח טוב. ערך את פירושי "פנים יפות" על תהילים ו"לקוטי אורות" על תהילים בעילום שמו וכתב חיבור על ספר "יד חזקה" לרמב"ם.
בשנת ה'תשכ"ח קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית.
בזיווג שלישי נשא לאישה את בתו של ר' משה דוד לנדאו.
בשנת ה'תשל"א יישר בידו את פאותיו ואת זקנו והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אש דת: על אהבת ה', התורה וישראל (ק1/ק2/ק3/ק4)
• באר משה: על החומשים ונביאים