fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
אביו: ר' יהודה.
אמו: לאה.
אשתו: מרגלית.
בנו: יהודה.
בנותיו: רחל (בעלה ר' מרדכי מזרחי), רבקה (בעלה ר' אליהו שרים בעל "דעת אליהו"), לאה (בעלה ר' מיכאל [מכלוף] בן דוד) ושמחה (בעלה ר' יוסף ועקנין).
אחיו: גד.
אחיותיו: שרינה, ברוריה, ויקטוריה ובת שבע.
סבא: ר' אברהם חי (מצד אביו), טבול (מצד אמו).
מוריו: רבי דב מאיר רובמן, רבי יעקב חי ציון עדס, רבי עזרא עטיה (בעל "עלה עזרא").
מתלמידיו: ר' יעקב דהן, ר' משה איבגי (בעל "חכמת המצפון"), ר' שמעון ביטון.
נולד בז' אדר ה'תרע"ג בצפת (ישראל) למשפחה שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר בשנת ה'תקע"ז והתיישבה בצפת ובהתאם למסורת משפחתית שם המשפחה הינו ראשי תיבות – "עשויים באמת וישר" (תהילים קי"א/ח').
מילדותו נהג להצטרף לאביו ולשבת עמו בבית המדרש, ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובכושר זיכרונו המופלא ועל פי הוראת אביו התרחק מכל מחלוקת והקפיד על כבוד חכמים. לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו בתלמוד תורה של ר' רפאל ביבאס בטבריה, החל ללמוד בישיבת רידב"ז [רבי רפאל יעקב דוד ווילובסקי] בצפת, המשיך לישיבת "תפארת ישראל" בחיפה ובשנת ה'תרצ"ד עבר לישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. על אף מצבו הכלכלי הדחוק יומם ולילה שקד על לימוד התורה, בהוראת הנהלת הישיבה החל למסור שיעורי תורה בבית כנסת "מוסיוף" שבשכונת הבוכרים וכאשר נודע לר' מאיר ועקנין (בעל "ויאמר מאיר") אודות מצבו הדחוק החל לתמוך בו כלכלית.
בחודש אייר/סיון ה'תרצ"ו נשא לאשה את בתם של רבקה ומרדכי אוחנה וטרם האירוסין הציב בפני זוגתו שני תנאים: שיוכל להאריך בלימוד התורה ולא תפריע לו ושיכניסו אורחים ללא הגבלה.
בשנת ה'תרצ"ח הוסמך לרבנות על ידי הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל (בעל "משפטי עוזיאל"), ר' יעקב חי זריהן (בעל "אהל יעקב"), ר' יעקב חי ציון עדס, הראשון לציון רבי יעקב מאיר, רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג (בעל "היכל יצחק") וכן על ידי ר' עזרא עטיה לאחר שהסכים לדרישתו לחזור כל שנה פעמיים על החומר ההלכתי.
עבר להתגורר בטבריה ולפרנסתו שימש כמנהל התלמוד תורה לעדת הספרדים, כעבור תקופה מונה לראש ישיבת "אור החיים", ייסד תנועת נוער דתית ושיעורים תורניים בשעות הערב לכל תלמידי בתי הספר.
בשנת ה'תש"ז נשלח למרוקו על ידי מנהלי מוסדות "אוצר התורה" ובעידודו של ר' עזרא עטיה על מנת להציל את יהדות מרוקו מארגון "אליאנס" ["כל ישראל חברים"] שהפיצו את תנועת ההשכלה. יחד עם ר' אברהם קלמנוביץ נדד ברחבי מרוקו אותה נהג לכנות "מרוק" והשפיע על יהודים רבים לשלוח את ילדיהם ללמוד במוסדות "אוצר התורה" שייסד. בזמן קצר הקים רשת חינוך שכללה בתי ספר, תלמודי תורה וישיבות בהם למדו אלפי תלמידים, שימש כמפקח ראשי על כל מערכת החינוך וכונה על ידי יהודי מרוקו "המלאך רפאל".
כעבור 3 שנים שב לישראל, התגורר בשכונת "נחלת גנים" ברמת גן וכל יום לאחר תפילת מנחה מסר שיעור בבית כנסת "מקור חיים" שבשכונה. בשנת ה'תש"י בהתאם לעצת ר' אברהם ישעיה קרליץ (בעל "חזון איש") הסכים לקבל משרת דיינות בבית הדין בראשות רבי שמואל יצחק יפה (בעל "רמת שמואל"). בשנת ה'תשי"ח מונה לראב"ד [ראש אב בית דין] בית הדין האזורי בחיפה ובשנת ה'תשכ"א מונה לראב"ד בתל אביב-יפו. קודם כל דיון בבית הדין התפלל תפילה מיוחדת, נזהר מאוד לא לקבל טובת הנאה משום אדם ועל כן התרחק מעט מחברת בני אדם, נודע כדיין פיקח ומומחה בפרט בענייני שמות בדיני גיטין וקידושין ומכל העולם נשלחו אליו שאלות בנושאים אלה.
בשנת ה'תשכ"ד התמודד לכהונת חבר "מועצת הרבנות הראשית" אולם לא נבחר.
בשנת ה'תשל"ג הגיש לר' עובדיה יוסף (בעל "יביע אומר") את כתב הרבנות בעת מינויו לרב הספרדי הראשי לישראל ולראשון לציון.
בכ"ח תשרי ה'תשל"ז מונה על ידי הרב הראשי האשכנזי לישראל שלמה גורן לכהן כדיין ב"בית הדין הרבני המשמעתי".
בשנת ה'תשמ"א נבחר לחבר בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים וכחבר בוועדה שבחנה את הנבחנים לדיינות.
התנהג בפרישות, ערך תעניות וסיגופים, נהג להתענות בימי שני-חמישי-ושני שלאחר חג הסוכות וחג הפסח ופעל להפצת רעיון "תענית דיבור העולמית". כל ליל שבת למד בספר הרמב"ם [רבי משה בן מימון]. כל שנה השתתף בקביעות בתהלוכה המסורתית שנערכת על ידי משפחת עבו בערב ל"ג בעומר עם ספר תורה עתיק מ"בית כנסת בנאה" בצפת עד לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. שימש כנאמן ההקדשות של העדה הספרדית בקבר רשב"י במירון ובי' אלול ה'תשל"ג נמנה בין החותמים על מברק מחאה על הניסיון של משרד הדתות להפקיע את הבעלות על קבר רשב"י במירון מידי העדה הספרדית בצפת. החל משנת ה'תשכ"א נהג לשהות במהלך ראש השנה בציון התנא רבי מאיר בעל הנס בטבריה וביום הכיפורים בציון רשב"י במירון.
בשנת ה'תשמ"ג במהלך יום התענית שערך כהרגלו ביום חמישי שלאחר פסח, התפלל את תפילת מנחה ולימד את שיעורו הקבוע בבית כנסת "מקור חיים", לאחר השיעור התפלל תפילת ערבית וכאשר סיים את "קריאת שמע" השיב את נשמתו ליוצרה.
התמונות באדיבות משה חי אטון