fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
אביו: ר' חיים דוב.
אמו: פרדיל גיננדיל.
אשתו: מרים בילא.
בניו: הירש לייב, ר' יונה, ר' יעקב יוסף, ר' נחום, ר' צבי יהודה.
בנותיו: אסתר (בעלה ר' שלמה זאב צווייגנהפט), רחל ושרה (בעלה ר' יצחק יונתן פוקס).
אחיו: אברהם נחום.
אחיותיו: אסתר ושרה (בעלה שלמה יהודה).
סבא: ר' שלמה [הראשון] (מצד אביו), נחום שווייצר (מצד אמו).
סבתא: אסתר (מצד אביו), חוה (מצד אמו).
מוריו: ר' אפרים צבי איינהורן, ר' יעקב יוסף רבינוביץ (בעל "אמת ליעקב").
נולד ביום שבת – כ"ה אב ה'תרמ"ד בעיר צ'לאדז' (פולין) לאחר שאדמו"ר רבי חיים (ליבוש) הלברשטאם מצאנז (בעל "דברי חיים") הרגיע את הנגיד שווייצר והבטיח לו שבתו [פרדיל גיננדיל] תתחתן וייוולד לה בן תלמיד חכם גדול ונקרא 'שלמה' על שם סבו מצד אביו.
בילדותו היה שובב אולם ניכר כי הינו פיקח, בעל זיכרון מופלא וירא שמים ובגיל 8 כבר היה בקי בכל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים]. בגיל 11 אביו החליט לשלוח אותו ללמוד בישיבה בעיר אמסטוב (פולין). בקיץ ה'תרנ"ז עבר ללמוד בישיבת ר' יואל שורין ["העילוי מפולטבה"] בכפר ברז'ניצה (אוקראינה) אצל ר' יעקב יוסף הכהן רבינוביץ מקלובוצק [בנו של אדמו"ר רבי אברהם יששכר בער מראדומסק בעל "חסד לאברהם"], המשיך עמו לעיירה קלובוצק (פולין) וכעבור שנה שב לישיבת אמסטוב. בחורף ה'תרס"א עבר לישיבה של אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב (בעל "אבני נזר") וכעבור כחצי שנה חזר לעיר הולדתו.
בט' אלול ה'תרס"ב נשא לאשה את בתם של דאבא ור' אפרים מרדכי צוויגנהפט מסוסנוביץ ובגיל 21 החל לכהן כרב הקהילה בצ'לאדז'.
יומם ולילה שקד על לימוד התורה מתוך דוחק כלכלי ולא הלך ארבע אמות בלא לימוד או הרהור בדברי תורה. כל לילה ערך "תיקון חצות", השלים את לימודיו הקבועים אם לא הספיק במהלך היום, הסתגר בחדר במשך כרבע שעה והרהר בתשובה ובכה על העוונות שעשה כל היום. התפלל בדביקות ובמסירות נפש הקפיד על כל פרט בקיום המצוות, טבילה במקוה, תפילה בזמנה ותפילה בציבור אולם כאשר לא היה לו מנין העדיף להתפלל בחדר בו הינו לומד בביתו. ערך סיגופים ולעיתים ישן על ספסל למען יהיה לו לכפרה, נזהר מאוד שלא לכעוס ולא להקפיד על שום אדם, לא להרבות בשיחות חולין ולא להוציא דבר שקר מפיו. מעולם לא ישן במהלך היום גם כאשר לא ישן כל הלילה מלבד בשבת, והתפרסם כקדוש ובעל מופתים עם זאת ניכר במידת ענוותנותו. בחודש אב ה'תרס"ד זכה להתגלות ר' יונה החסיד מגירונדי (בעל "שערי תשובה") שביקש כי יקרא לבן שנולד לו על שמו.
אסר על השוחט הישיש של הקהילה להמשיך בעבודתו עקב רעידות בידיו ולאחר שהשוחט ואשתו הגיעו לביתו בטענה כי הגיעו לחיי עוני ומחסור, החליט למכור לבן דודו (ר' אריה צבי פרומר) את הרבנות בעיר תמורת סכום כסף גדול, מסר לשוחט ואשתו את כל הכסף שקיבל על מנת שיוכלו לכלכל את עצמם ועזב את העיר צ'לאדז'.
בשנת ה'תרס"ט הגיע לעיר סוסנוביץ (פולין) והחל לכהן כראש ישיבת "יגדיל תורה". טרם החל ללמד נהג לומר מילתא דבדיחותא, פרסם מאמרים תורניים בכתב עת "הפרדס", שקד על לימוד התורה ומכר תכשיטים שהיו בביתו על מנת לרכוש ספרי קודש שונים. כמעט ולא כתב חידושים היות והקפיד לא לבטל אף רגע מלימוד אולם פעמים רבות אמר לאביו כי יביא לדפוס רק חידושים שיחדש לאחר שיגיע לגיל 40 כי ארבעים לבינה. מונה לרב הקהילה ולדיין ולמרות שהשכר שקיבל מהקהילה בקושי הספיק למחייתו עד שלעיתים לא היה לו מה לאכול, קמו מתנגדים מעסקני הקהילה שסירבו להגדיל את משכורתו.
בגיל 34 חלה ונסע למעיין המרפא שצ'בניצה (פולין) יחד עם אביו שטיפל בו, למרות מחלתו הקשה שמחת החיים שלו לא פסקה ובשנת ה'תרע"ט השיב את נשמתו ליוצרה.
לאחר פטירתו מצאו ילדיו פנקס בו תיעד את המעשרות שנתן גם בעיתים שכמעט ולא היה לו מה לאכול וכן יומן בו כתב כל לילה מאז נישואיו איך עבר עליו היום במחשבה, דיבור ומעשה ותמיד סיים את כתיבתו במילים 'השם יתברך יכפר בעדי, השם יתברך יעזרני לעבדו מעתה'.
מספריו: