fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzad

אביו: ר' יעקב.

אמו: סולטנה.

אשתו: אסתר.

בניו: ר' יעקב, ר' מרדכי ומשה.

מוריו: המקובל רבי יצחק אלפייה (בעל "הקונטרס היחיאלי"), ר' שלמה אליעזר אלפנדרי [הסבא קדישא].

מתלמידיו: המקובל חכם ששון לוי.

נולד בשנת ה'תרנ"ג בקאייק (בולגריה).

בגיל 10 התייתם מאביו ונותר עם אמו שדאגה לחינוכו התורני ועם ארבעת אחיו. שקד על לימוד התורה והצטרף כחבר בחברת "מזהירי שבת" שכל ערב שבת הזהירו את בעלי החנויות על סגירתן לקראת כניסת השבת.
בשנת ה'תרע"א נשא לאשה את אסתר למשפחת חרז מהעיר אדירנה (טורקיה) שהייתה יתומה ומבוגרת ממנו בשנתיים.
בגיל 20 החל לשרת בצבא העותומאני ובתקופת מלחמת העולם הראשונה עודד את החיילים היהודים ששירתו עמו. לאחר שברח לביתו נדר שאם ה' יציל אותו יעלה לארץ ישראל ועם סיום המלחמה בשנת ה'תרע"ח עלה לארץ ישראל עם זוגתו ובנם. התיישב בשכונת "בית ישראל" בירושלים ולפרנסתו שימש כפחח. בשנת ה'תר"ץ ייסד את "חברת אהבת חיים" ללימוד תורה ותפילה, קיום תעניות דיבור ועזרה לנזקקים. כל לילה ערך "תיקון חצות", שקד על לימוד התורה, ערך "כוונות", פעמים רבות נפגש עם אליהו הנביא ונודע כראש הל"ו צדיקים נסתרים.

סייע רבות לעניים ואף אנשים אמידים שנקלעו למצב כלכלי קשה הגיעו לביתו וקיבלו מעטפה המיועדת עבורם ובה סכום כסף על מנת שלא לביישם. כל מספר חודשים שכר משאית ויחד עם 60 צדיקים נסעו לקברי צדיקים באזור הגליל על מנת להתפלל ולערוך "תיקונים" לטובת עם ישראל. כאשר נצרך ידע להשתמש בשמות קודש על מנת לעשות "קפיצת הדרך". שכר 'מלמד' עבור ילדי העולים ואף דאג למזון עבור התלמידים. כל יום חמישי מימן חלוקת מזון ומוצרים שונים עבור שבת שניתנו חינם לנזקקים במכולת השכונתית מבלי שאיש מלבד בעל המכולת ידע מי התורם. ברח מן הכבוד, לא הסכים שיכנו אותו בתואר "הרב" אלא ר' "מנשה הפחח" ואם אדם פגע בו מייד מחל לו.

בשנת ה'תשכ"ח אמר לאחד מבניו כי קיבל על עצמו להיות כפרה על עם ישראל על מנת לבטל גזרה וזמן קצר לאחר מכן השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    אהבת חיים

•    ליקוטי מנשה (ק)

•    שער החיים