המקובל חכם יצחק נח
תאריך הילולא: י''ד שבט מקום קבורה: ישראל
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: אליהו.
אמו: דינה.
אשתו: מרים (בזיווג ראשון), חנה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – ר' צאלח, ר' נסים, ר' עזרא, רחמים ורפאל. מזיווג שני – ר' אליהו, יהושע ואשר.
בנותיו: מזיווג ראשון – יעל, סרח, רבקה ורחל. מזיווג שני – אסתר (קופרשטוק), יפה (בעלה מרדכי בן מנשה), שולמית (גלעדי) ושרה.
אחותו: כיתן.
סבא: נח (מצד אביו), ר' משה ברזאני (מצד אמו).
מוריו: המקובל ר' אברהם אלכורדי, ר' אליהו [אביו], ר' זכאי ברזאני.
מתלמידיו: ר' אליהו זכריה ברזאני, ר' יהודה ברזאני, ר' משה הכהן, ר' נסים [בנו].

נולד בראש חודש תמוז ה'תרמ"ח בכפר בחרכה (כורדיסטאן).
שקד על לימוד התורה עם אביו ובשנת ה'תרנ"ב/ג נסע ללמוד בבית המדרש בעיר ארביל (עיראק) והתגורר בבית משפחת ברזאני [קרובי משפחתו מצד אמו]. ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בגיל 16 לערך למד הלכות שחיטה וטריפות וכעבור כשנה הוסמך לשו"ב [שוחט ובודק].
בשנת ה'תרס"ז חזר לכפר הולדתו ולאחר שהוסמך לשו"ב גם על ידי ר' זכאי ברזאני שב ללמוד בעיר ארביל במשך כשנה וחצי. קיבל הסמכה לשו"ב גם על ידי המקובל ר' אברהם אלכורדי ולמד עמו את תורת הנסתר, ידע בעל פה כמעט את כל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] ומפרשים ונודע כבקי בתלמוד ומפרשיו, קבלה מעשית, כתיבת קמעות, עשיית שאלת חלום וגורלות.
בשנת ה'תרס"ט חזר לבית הוריו ובשנת ה'תר"ע נשא לאישה את בתם של אליהו ונרגז [נרקיס] כהן מהכפר כוור גוסק [בסמוך לעיר ארביל] (עיראק). שלושת בנותיהם הראשונות נפטרו בצעירותן – סרח נפטרה ממחלה ממארת בגיל 7, רבקה בגיל 3 ואסתר בגיל שנתיים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הסתתר בכפרים על מנת להינצל מגיוס לצבא הטורקי ויחד עם ר' יצחק ברזאני סייע ליהודים שהתגוררו בכפרים בשמירת המצוות, דאג לשחיטה כשרה ועודד את רוחם.
לאחר פטירת המקובל ר' אברהם אלכורדי בשנת ה'תרע"ח מונה במקומו על פי צוואתו לרב ואב"ד [אב בית דין] בעיר ארביל. שימש גם כשוחט, מוהל וחזן, יחד עם נשיא הקהילה [סלאח יוסף נוריאל] ייסד ישיבה ועקב העומס בעבודתו מינה את ר' יצחק ברזאני [בן דודו מצד אמו] לסייע לו בשחיטה. בכל שבת נהג לדרוש בבית הכנסת ולקראת חג פסח אסף כספים מעשירי הקהילה וסייע לנזקקים לרכוש את מצרכי החג.
לאחר פטירת ר' משה ב"ר אברהם חרירי בחודש אב ה'תרפ"ז נבחר בהמלצת השד"ר [שליח דרבנן] ר' דוד עמאר למלא את מקומו כרב הקהילה היהודית בעיר כוי סנג'ק (עיראק) ובנוסף לזוגתו ובנו (ניסים) עברו גם הוריו להתגורר בסמוך אליו. פעמיים או שלוש בשבוע התייצב בבית המטבחיים בשעה 3 בבוקר על מנת לשחוט בשר עבור הקהילה ולאחר מכן הגיע לבית הכנסת ושימש כשליח ציבור בתפילת שחרית. למד עם חלק מהמתפללים "חוק לישראל", כאשר סיים את סעודת שחרית שב לבית הכנסת ללמד תורה ולאחר תפילת ערבית שוב מסר שיעורים בתלמוד, הלכה, אגדה,דרש ומוסר. ביתו היה פתוח לכל נזקק והשד"רים שהגיעו לאסוף כספים התאכסנו בביתו במשך תקופות ארוכות. חלק גדול מתלמידיו בתלמוד תורה התגוררו בביתו בקביעות והעניק להם את כל צרכיהם. חיבר פיוטים, לימד את בניו את כללי הלוח העברי וחישוב תקופות ומזלות וכל שנה ערך לוח שנה שהכיל את זמני עלות השחר, הזריחה, זמן טלית ותפילין, סוף זמן קריאת שמע, חצות היום, מנחה גדולה ומנחה קטנה, שקיעת החמה, צאת הכוכבים, זמני הדלקת נרות שבת, מולד הלבנה וכן אם יהיה באותה שנה ליקוי ירח או ליקוי חמה.
בנו (רפאל) נפטר בגיל 6, בראש חודש אדר ה'תרצ"ה נפטר אביו ונטמן בכוי סנג'ק וכעשרה חודשים לאחר מכן גם אמו נפטרה. על מנת למצוא נחמה ולצאת מהדיכאון על פטירת אביו ולסייע לו בהחזקת הבית וחינוך הילדים נשא לאישה שנייה בשנת ה'תרצ"ו את בתם של אפרים ומרוות שהתאלמנה מבעלה הראשון בגיל 19 ונותרה עם ילדה קטנה.
כחמש שנים לאחר שר' מועלם בשילה נפטר בשנת ה'תש"ב פנו אליו ראשי הקהילה בעיר סולימאניה (עיראק) למצוא רב במקומו. מינה את אחד מתלמידיו וכעבור זמן קצר שלח לעזרתו את בנו (ר' ניסים) אך לאחר שהתעוררו מחלוקות מינה את בנו (ר' ניסים) למלא את מקומו בכוי סנג'ק ובשנת ה'תש"ז עבר עם שתי נשותיו וילדיו לכהן כרב הקהילה בעיר סולימאניה. שימש כאב"ד, חזן, מוהל, שו"ב ומינה את בנו (ר' עזרא) למלמד תינוקות. התפרסם כאדם קדוש הפועל ישועות וכמומחה בגירוש "דיבוקים", רבים נהרו לביתו לקבל את עצתו וברכתו וגם ממקומות רחוקים הגיעו יהודים וגויים בבקשת רפואה לאחר שהרופאים לא הועילו להם.
על אף אהבתו הגדולה וכיסופיו לארץ ישראל התנגד לפעילות המחתרת ולעליה בלתי חוקית וכאשר בנו (עזרא) רצה לברוח לארץ ישראל הזהיר אותו לא להסתכן היות ובעוד שנה השלטון העיראקי ייתן רשות לכל היהודים לעלות לארץ ישראל. היות והשלטון החרים את כל הרכוש של היהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל נאלץ לטמון בבור בסמוך לבית הכנסת בבגדד את כל ספריו וכתבי יד נדירים שאסף ובשנת ה'תשי"א עלה לארץ ישראל.
התגורר ב"מעברת יוחנן" [בסמוך ליבנה] ומונה על ידי הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל לכהן כרב של "מעברת יוחנן". על אף המצב הכלכלי הקשה ניכר באמונתו וביטחונו בה' ועודד את העולים ששהו עמו במעברה. סלד מהתככים, ההשמצות והרכילות של הפוליטיקאים, טען כי מפלגה בא מהשורש 'פילוג' והתנגד לפעילות כלשהיא בבחירות. לאחר שבתאונת עבודה בנו (רחמים) נקבר חי בתוך חפירות ונפטר בגיל 17 החל להתעמק בספרי קבלה העוסקים בעניין גלגולי נשמות.
בשנת ה'תשי"ד עבר לבקשת בנו (ר' נסים) להתגורר במושב אלקוש. כיהן כרב המושב ועם פרוץ מלחמת סיני בשנת ה'תשי"ז חיזק את רוח התושבים והפיח בהם תקווה ואמונה. הצטער מאוד שעדיין אין אפשרות להתפלל בכותל המערבי ובהר הבית וכל ימיו ציפה לגאולה על ידי משיח צדקנו. נודע בענוותנותו ובאהבתו לכל יהודי, בכל דרשה שם דגש על אהבת ישראל ועל אף כאבו על שיהודים מחללים שבת בפרהסיה טען כי כל יהודי מלא מצוות כרמון, דן כל אחד לכף זכות ומחל בלב שלם לכל מי שפגע בו. השתדל מאוד להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו וגם גויים קיבלו אותו כפוסק בענייני מחלוקות. התמסר ללמוד וללמד תורה ומפרי האלון הכין דיו וכתב את חידושיו, כל יום לאחר סעודת הערב למד עם בניו עד שעות הלילה המאוחרות וכל שבת לאחר סעודת שחרית מסר דרשה בבית הכנסת. קיבל את כל הפונים אליו בסבר פנים יפות, על אף המצב הכלכלי הקשה ארח בביתו עניים שהגיעו לבקש צדקה ובנוסף לצדקה שהעניק להם ניגש יחד עמם להתרים אנשים נוספים. מעת לעת אסף כספים מתושבי המושבים בסביבת אלקוש על מנת לשלוח לעשרות ישיבות ומוסדות צדקה בירושלים ועם זאת דאג לכלכל את משפחתו מבלי להזדקק לזולת. לבקשת יצחק בן-צבי [הנשיא השני של מדינת ישראל] תרגם את הספרים: בראשית, שמות ,ויקרא לארמית בניב מחוז ארביל.
בשנת ה'תשכ"ב סבל ייסורים קשים אולם השתדל לא להכביד על בני משפחתו. בסוף חודש טבת הזמין את כל בניו ובנותיו לשבת ולאחר סעודת שחרית של שבת הודיע לכולם כי בהושענא רבה לא ראה את הצל שלו ולפי הקבלה זהו סימן כי עליו להשיב את נשמתו באותה שנה, בצאת השבת בירך את כל בניו ובנותיו, טען כי אינו סובל מאבנים בכיס המרה כאבחנת הרופאים וחבל שיסבול בניתוחים אולם לאחר מסע שכנועים נעתר לבקשת משפחתו וכעבור שבועיים נותח בבית הרפואה "כרמל" בחיפה. למרות שהרופאים לא מצאו מאומה מצבו התדרדר ובליל שישי ביקש מחתנו (מרדכי בן מנשה) שיקברו אותו בטבריה ולא יעשו מצבה מפוארת, קרא "קריאת שמע" בדעת צלולה והשיב את נשמתו ליוצרה.

המידע ותמונת הצדיק באדיבות נכדו של ר' יצחק נח
לעילוי נשמת
ר' אליהו בנו של הצדיק ז"ל
נפטר בכ"ה חשון ה'תשע"ט
נטמן בבית החיים בטבריה בסמוך לאביו
ת.נ.צ.ב.ה.
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:waysd
טבריה: שדרות אליעזר קפלן.
בית החיים העתיק ביציאה מטבריה לכיוון צמח מצדו הימני של כביש 90
בכניסה העליונה לבית החיים יש לפנות ימינה ולהמשיך בשביל לכיוון הסככה של ציון ר' מכלוף עידאן. הציון נמצא מעט אחרי הסככה
(בסמוך ציון זוגתו-מרים ובנו-ר' אליהו).
ציון זוגתו (מרים) הנמצא בסמוך. נפטרה: י"ז שבט ה'תשמ"גציון בנו (אליהו) הנמצא בסמוך. נפטר: כ"ה חשון ה'תשע"ט