רבי אלימלך וייסבלום מליז'נסק
תאריך הילולא: כ''א אדר מקום קבורה: פולין
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tz
אביו: ר' אליעזר.
אמו: מרת מירל [מירוש].
אשתו: מרת גיטל (בזיווג ראשון), מרת שפרינצא (בזיווג שני).
בניו: ר' אליעזר ליפא מחמלניק (בעל "אורח לצדיק"), ר' אלעזר מליז'נסק ור' יעקב ממוגלניצא.
בנותיו: מרת אסתר עטיל (בעלה ר' ישראל לייב אלבוים) ומירל [מיריש] (בעלה ר' משה אליה אלוויץ).
אחיו: ר' אברהם, ר' משולם זושא מאניפולי ור' נתן [אב"ד סטוצין].
אחיותיו: חוה, עלקא (בעלה יצחק ווסטריך).
סבא: ר' אלימלך (מצד אביו).
מורו: רבי דובער [המגיד ממזריטש].
מתלמידיו: אדמו''ר אברהם יהושע העשיל ["האוהב ישראל מאפטא"], ר' אברהם מרדכי מפינטשוב, ר' אהרון ליב מפרמישלאן, ר' אליעזר הורביץ (בעל "נעם מגדים"), ר' זאב וולף (בעל "לשון הזהב"), ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ ["החוזה מלובלין"], אדמו"ר רבי יצחק אייזיק טאוב מקאליב, ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' לייבוש (בעל "לקוטי מהרי"ל"), ר' מנחם מענדל טארים מרימנוב, ר' מרדכי מנעסכיז, ר' משה יהודה לייב מסאסוב, ר' קלונימוס קלמן אפשטיין (בעל "מאור ושמש"), ר' שלמה זלמן מלנצהוט.

נולד בשנת ה'תע"ז בכפר לפאחי (פולין) ונקרא על שם סבו.
מילדות שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ומיעט בשינה. יחד עם אחיו (ר' זושא) ערך תעניות וסיגופים ויצא לגלות של 8 שנים במהלכן עברו בין כפרים ועיירות, חילקו ליהודים תשמישי קדושה, פעלו להחזרת יהודים ב'תשובה', סבלו גידופים ומכות ובתום שנות הגלות זכו לרוח הקודש.
לאחר פטירת אביו התגורר בעיירה שינובה (פולין), נשא לאישה את בתו של ר' אהרן מרגליות ועבר להתגורר בעיר רובנו (אוקראינה). בהשפעת אחיו (ר' זושא מאניפולי) נסע אל ר' דוב בער [המגיד ממעזריטש] והחל ללמוד יומם ולילה את תורת החסידות למרות מצבו הכספי הדחוק.
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש מונה למנהיג תנועת החסידות וכונה "הרבי של כל הרביס". התיישב בעיירה ליז'נסק (פולין), התפרסם כבעל רוח הקודש הפועל ישועות ורבים שמעו על קדושתו והגיעו לשאול בעצתו ולבקש את ברכתו. הקפיד שלא יכנס לביתו אדם הלבוש בבגדי צמר או החובש מגבעת כמגבעות הנהוגות אצל הגויים. בחכמתו ידע לבחור את הדרך המתאימה להוכיח כל אדם ובדרכים שונות השפיע על רבים לחזור בתשובה. השתדל מאוד לקיים מצוות "הכנסת כלה" וכל יום חילק את כל כספו לעניים מבלי להשאיר בביתו אפילו מטבע אחת, כאשר לא הצליח להירדם ביקש שיחפשו בכל הבית ורק לאחר שמצאו מטבע שנותרה בטעות ושלחו אותה לעני היה נרדם. טען כי מתחילת הלילה ועד חצות אין עליה לתורה שלומדים ולתפילה ועל כן לאחר תפילת ערבית לא דיבר שלא לצורך ונהג לישון עד חצות הלילה, כאשר התעורר בחצות הלילה נהג לומר לעצמו 'אוי לך כי כילית את הזמן היקר בשינה' והחל באמירת 'תיקון חצות'. ערך סיגופים ותעניות וקיבל ייסורים באהבה, נהג ללכת ליער ולהניח לנמלים ללכת על גופו ולעוקצו, הכה על גופו עם קוצים, עשה 'תשובה' על הצער שגרם לאמו בהיותו בבטנה והכניס את ידיו לאש על שהכה אותה בעת שיינק אולם פקד על תלמידיו לא להתענות יותר ממה שציוו חז"ל [חכמינו זיכרונם לברכה] כי הדורות נחלשו ואין באפשרות להשיג שלמות על ידי תעניות. לאחר תפילת 'מנחה' נהג ללמוד ולשוחח עם תלמידיו, את תפילת 'ערבית' התפלל ביחידות ואיש לא הורשה להיכנס לחדרו. בתפילותיו ביטל גזירות רעות מעל עם ישראל, לפני כל לימוד נהג לומר 'הריני עושה את עצמי מרכבה לשכינה'. כל יום כאשר התבונן ביראת ה' כל גידיו ועורקיו היו נעשים כעבותות, פניו היו משתנות ואפילו העורק הנמצא תחת האוזן שאינו מזדעזע משום דבר היה מזדעזע מרוב פחד ואימת הבורא. מיום רביעי התכונן לשבת קודש, כל יום שישי טבל במקווה טהרה ובשבת היה נאלץ לאטום אוזניו מפני הקול החזק ששמע מגודל קדושת שבת. לא נהג לערוך סעודת 'מלוה מלכה' היות והיה קשה עליו הפרידה מקדושת השבת אולם ציווה את בניו להקפיד לאכול סעודת 'מלוה מלכה' כל מוצאי שבת. בשבתות ובחגים ערך 'שולחנות' וכל שנה אליהו הנביא היה נגלה אליו בלילה הראשון של ראש השנה ומגלה לו מה נעשה בשמים.
חיבר תפילה לאומרה לפני שמתפללים וכתב 17 הנהגות הנודעים בשם "צטיל קטן".
לאחר פטירת זוגתו נשא לאישה את בתו של ר' אהרון מרגוליס.
נודע בענוותנותו, במידותיו הנעלות ובאהבתו לכל יהודי ובגיל 60 אמר על עצמו 'איש בן 60 ועדיין לא עשה אף מצווה אחת'. בשנותיו האחרונות לא אכל ולא שתה ורק לאחר הפצרות רבות של בני משפחתו אכל מעט רק בכדי להחיות את נפשו.
טרם פטירתו בשנת ה'תקמ"ז סמך את ידיו על ראשי תלמידיו ומסר ל"חוזה מלובלין" את הכוח בעיניו וכושר ראייתו למרחוק, למגיד מקוז'ניץ את הכוח שבלבו, ל"אוהב ישראל" מאפטא את הכוח שבפיו ולר' מנחם מנדל מרימנוב את הנשמה שבמוחו, הבטיח שכל מי שיהיה על קברו יושיעו ולא ימות בלא תשובה. נטמן במקום שעליו אמר כי ראה בו את נשמת הבעש"ט [הבעל שם טוב] ומפאת קדושת המקום התקינו מחיצת ברזל רחבה סביב קברו.
לא כתב ספרים ובהתאם לצוואתו, בנו (ר' אלעזר) שכיהן כרב לאחר פטירתו הוציא לאור את הדברים ששמע מפיו.
[במלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים ימ"ש את האוהל שהיה על קברו ומצאו את ארונו שלם, כאשר פתחו את הארון גילו לתדהמתם את גופו שלם כאילו זה עתה נטמן! – לאחר המלחמה הוקם אוהל חדש על יסודות האוהל הקודם].
מספריו:
•    ליקוטי שושנה (ק)
•    נועם אלימלך: על התורה [מכיל את ה"צטיל קטן"] (ק)
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi
ליז'נסק (Lezajsk): בית החיים המקומי - באוהל הפנימי.
ציון בתו [מיריש] בעיירה רימנוב - התמונה באדיבות K. Bielawskiציון בתו [אסתר עטיל] בכפר פרישטאק - התמונה באדיבות K. Bielawski