fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik
אביו: ר' משה אברהם.
אמו: צביה.
אשתו: הרבנית חוה מרים.
בניו: ר' יצחק ואדמו"ר רבי שמואל מסלונים.
בנותיו: ברכה (בעלה ר' ישראל קופולוביץ'), נחמה (בעלה ר' ישראל לוריא בעל "נתיבי ישרון") וצביה (בעלה ר' שלמה וינברג).
אחיו: יצחק מתתיהו [בר-זיו], ר' נחום זאב ושלמה הלל.
סבא: ר' יצחק (מצד אביו), ר' אשר וייסשטיין (מצד אמו).
סבתא: חיה שרה (מצד אביו), רייזל (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי אברהם וינברג [השני] מסלונים-ברנוביץ' (בעל "בית אברהם"), ר' משה מידנר (בעל "כתבי קודש").
מתלמידיו: ר' יחיאל מיכל זילבר (בעל "טיפה מן הים"), ר' יעקב מאיר שכטר (בעל "ישועות אשא"), אדמו"ר רבי נפתלי צבי הלברשטם מבובוב, ר' שלמה וינברג [חתנו] ר' חיים שלמה ורנר.
נולד בי"ד אב ה'תרע"א בעיר ברנוביצ'י [ברנוביץ'] (בלארוס) למשפחה מכובדת בקהילת חסידי סלונים.
שקד על לימוד התורה בישיבת "תורת חסד" בעיר הולדתו, ניכר בחכמתו ובכישרונותיו המיוחדים וקיבל הסמכה לרבנות מר' מאיר קרליץ.
בשנת ה'תרצ"ג מורו הציע לו לשאת לאשה את בתם של הרבנית הדסה ואדמו"ר רבי אברהם וינברג [השלישי] מסלונים (בעל "ברכת אברהם"), לשם כך עלה בח' אדר שני ה'תרצ"ה לארץ ישראל ולאחר נישואיו התגורר בסמוך לחותנו בעיר טבריה. כאשר מצבו הכלכלי היה מאוד דחוק שקל לצאת לעבוד כדי לפרנס את משפחתו וכתב על כך לאביו, אולם אביו כתב לו על גודל העניין של הלומד תורה מתוך הדחק וכי עליו לצעוד בדרך אחרת מזו של החסידים בעיר ברנוביצ'י משום שבחוץ אורבים פיתויים שדורות קודמים לא הכירו, על כן גנז את תכניותיו לצאת לעבוד אפילו באופן חלקי וקבע את מושבו בבית המדרש. לימד בישיבת "אור תורה" בטבריה ובשנת ה'ת"ש מונה לראש ישיבת "תומכי תמימים" בתל אביב. כאשר הגיעו ידיעות על המתחולל בשואה באירופה אמר בחודש חשוון ה'תש"ב 'אם אין בידינו להציל את הגופים לפחות נציל את הרוח הכביר של סלונים' עזב את תפקידו כראש ישיבת "תומכי תמימים". ייסד בשכונת "מאה שערים" בירושלים את ישיבת "בית אברהם" לחסידי סלונים ובמשך כ – 39 שנים כיהן כראש הישיבה. ברח מן הכבוד ובכל מעשיו תמיד חשב על מה ה' יתברך רוצה ממנו. עודד את בוגרי הישיבה ללמוד ב"כולל" לאחר נישואיהם ולשאוף להקדשת החיים ללימוד תורה ודאג להצלחה ולהתעלות האישית בתורה ויראת שמים של כל אחד מתלמידיו. הבין לנפש האדם והזהיר לא לגרום או לעשות צער למישהו, טען כי תמיד יש לשאוף למקסימום ולמרות שיש זמן שבו נופלים צריך מיד לעלות ולא להישאר באמצע.
בכ"ג חשון ה'תש"ג אביו, אמו ואחיו (שלמה הלל) נרצחו על ידי הנאצים.
בשנת ה'תשי"ג חלה בשחפת ואושפז בבית הרפואה "הדסה" בירושלים למשך שנה. על אף ייסוריו החדיר בקרב השוהים עמו התלהבות בתורה ויראת שמים, סרב בתוקף להמלצת הרופאים להתרפא בשוויץ וטען שאיננו מסוגל להיפרד מארץ חמדה.
בכ"ט טבת ה'תשכ"ט אחיו (ר' נחום זאב) נפטר ונטמן בבית החיים בבני ברק.
בכ"ו תשרי ה'תשמ"א נפטר אחיו (יצחק מתתיהו) ונטמן בבית החיים בתל אביב.
בב' אייר ה'תשמ"א החל לכהן כאדמו"ר השביעי מסלונים. היות והוכתר לאדמו"ר טרם פטירת חותנו [שנפטר בי"ב סיון], חלק מהחסידים ראו במעשה זה פגיעה באדמו"ר רבי אברהם על כן התנגדו להכתרתו ופרשו מן החסידות.
בשנת ה'תשנ"ג קבע את יום ו' חשון בו הנאצים רצחו את אדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלונים ליום זיכרון לשואה ולקהילות סלונים שנספו. כיהן בנשיא "החינוך העצמאי" וכנשיא "ועד הישיבות", מונה כחבר ב"מועצת גדולי התורה" אולם נמנע מלהתערב במחלוקת בין הליטאים לחסידים ועל כן פרש מ"מועצת גדולי התורה". כאשר הוקמה מפלגת "דגל התורה" הליטאית בשנת ה'תשמ"ט לא התערב בבחירות והורה לחסידיו: 'המשכיל בעת ההיא ידום'. שימש כנשיא "ישיבת אופקים". נודע באהבתו לארץ ישראל והתנגד למסירת חלקים מארץ ישראל לערבים. לאחר שחרור ירושלים במלחמת "ששת הימים" טען כי חובה להודות לה' על נס ההצלה ועל הטובה שהחזיר ליד ישראל את הכותל המערבי ובהתאם להוראתו חסידי סלונים לא אומרים "תחנון" ביום ירושלים. החדיר לחסידיו את האמונה שהכל מה' יתברך הזן ומפרנס לכל ועל כן ההשתדלות שעושים צריכה להיות מינימלית ולא הולכים לעבוד במקום שיש סכנות רוחניות. התנגד לפשרות בענייני יראת שמים ואסר על "מלמדים" ללמוד ב"מכון למלמדים" היות ואנו מחנכים לנשמה ואין שם את הנשמה. הנהיג כי בתקופת ימי השובבי"ם [שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים] ילמדו 5 שעות רצוף במקום לצום. ייסד את מכון "אמונה ודעת" והוציא לאור את ספרי אדמו"רי סלונים: "באר אברהם" [לאדמו"ר רבי אברהם וינברג (הראשון) מסלונים], "בית אברהם" [לאדמו"ר רבי אברהם וינברג (השני) מסלונים-ברנוביץ'], "דברי שמואל" [לאדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים] ו"זיכרון קדוש" [לאדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלונים] וכתב בהם הקדמות על קורותיהם ושיטתם של האדמו"רים.
בעקבות מצב בריאותו אושפז במהלך שנת ה'תש"ס בבית הרפואה "שערי צדק" בירושלים מספר פעמים ובחודש אב השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• ההרוגה עליך: על השואה
• נתיבות שלום: על התורה
• תורת אבות