אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש מליאדי
תאריך הילולא: כ''ד טבת מקום קבורה: אוקראינה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

אביו: ר' ברוך.
אמו: הרבנית רבקה.
אשתו: הרבנית סטערנא.
בניו: ר' דובער [אדמו"ר האמצעי], ר' חיים אברהם ור' משה.
בנותיו: הרבנית פריידא (בעלה ר' אליהו זסלבסקי), הרבנית דבורה לאה (בעלה ר' שלום שכנא) והרבנית רחל (בעלה ר' אברהם שיינעס משקלוב).
אחיו: ר' יהודה ליב (בעל "שארית יהודה"), ר' מרדכי פוזנר ור' משה.
אחותו: הרבנית שרה (בעלה ר' ישראל קזיק).
סבא: ר' שניאור זלמן (מצד אביו), ר' אברהם הגנן (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רחל (מצד אביו).
מוריו: ר' אברהם המלאך, ר' ברוך [אביו], ר' ישכר דב קבילניקר מליובאוויטש ור' דובער [המגיד ממזריטש].
מתלמידיו: ר' אהרן הלוי הורוויץ מסטרשעלע, ר' זלמן זעזמיר, ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהאמיל, ר' נחמיה מדוברובנה, ר' פנחס משקלוב.

שנה לאחר חתונתם נסעו ר' ברוך שנמנה על הצדיקים הנסתרים וזוגתו רבקה אל הבעש"ט [ר' ישראל - הבעל שם טוב] לבקש את ברכתו לילדים ובמהלך הסעודה שערך הבעש"ט בי"ח אלול לכבוד יום הולדתו ברך אותם: 'למועד הזה ממש אתם חובקים בן'. כעבור שנה, ביום רביעי י"ח אלול ה'תק"ה נולד בעיירה קטנה הסמוכה לליאזנא (אז פולין) 'שניאור זלמן' – צאצא למהר"ל מפראג ונקרא על שם סבו.
ר' ברוך נסע לשהות אצל הבעש"ט ביום הכיפורים ה'תק"ו והבעש"ט הזהירו להסתיר את דבר הולדת הבן, לא לספר על חכמותיו והדריך אותו איך להתנהג עם התינוק.
בגיל שנה החל לדבר, בגיל שנתיים הוריו הבחינו כי יש לו זיכרון ותפיסה בלתי רגילים. בגיל 3 נסע עם הוריו ודודתו [אחות אביו - הרבנית דבורה לאה] אל הבעש"ט ומייד לאחר שהבעש"ט גזר את שערות ראשו וברכו בברכת כהנים ציווה עליהם לשוב לביתם מבלי לספר על מקום היותם, לשאלת הילד מי היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו – 'סבא'.
בט"ו כסלו ה'תק"י התקבל כאחד מחברי החברה קדישא בעיירה ליאזנא ומאז נהג להתענות בכל ט"ו כסלו כאחד מחברי חברה קדישא. בגיל 8 היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה והתנהג בהתאם להוראות השל"ה. כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, ראב"ע ורמב"ן אך לאחר ששלוש פעמים חלם כי רש"י, ראב"ע ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש!
בגיל 11 החל בעסקנות כללית והיה מסודר בשמירת הזמן, בגיל 13 הוכתר בתארים 'גאון' 'תנא' ו'פליג' ובגיל 18 סיים ללמוד את כל התלמוד הבבלי עם כל נושאי כליו, ספרי הראשונים והאחרונים.
ביום שישי י"ב אב ה'תק"ך נשא לאישה את בתם של הגביר ר' יהודה ליב סגל ומרת ביילא ונסמך על שולחן חותנו בוויטבסק. נהג להתפלל באריכות, למד את התלמוד הבבלי והירושלמי, כל ספרי הקבלה, דרושים, ספרי הרמ"א, המהר"ל מפראג והשל"ה ולימד קבוצת אברכים שהתנהגה על-פי השל"ה את תורת הנגלה והקבלה. התפרסם כגאון וגם בין הגויים נודע בבקיאותו במדעים, חוכמת התכונה ובהנדסה ופרופסורים בעלי שם מארצות שונות נפגשו עמו.
דרכו החדשה בעבודת ה' והנהגותיו נראו מוזרים בעיני חותנו ובני ביתו, על כן ניסו לשכנע את אשתו לבקש ממנו גט וכאשר סירבה לכך בתוקף החלו להציק להם, לא סיפקו להם נרות ולעיתים אף לא אוכל. בחורף סבלו מקור, בלילות נאלץ ללמוד לאור הלבנה ובהסכמת אשתו החליט לאחר פסח שנת ה'תקכ"ה לנסוע למקום תורה ועבודה למשך שנה וחצי. נודע לו כי בווילנא לומדים איך ללמוד אולם במזריטש איך להתפלל והחליט כי היות וללמוד הוא יודע קצת ברצונו לדעת איך להתפלל ועל כן נסע למזריטש.
המגיד ממזריטש [ר' דובער] גילה לו אודות הבעש"ט ודבריו – כי הינו נשמה חדשה מעולם האצילות שירדה לעולם, עבודתו לבאר את דרך הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל
, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי ולגלות את חסידות חב"ד [חכמה, בינה, דעת].
בגיל 25 החל בהוראת מורו (המגיד ממזריטש) לחבר את "שולחן ערוך הרב" ובשנת ה'תקל"ב נסע יחד עם ר' אברהם מקליסק לשקלוב והשתתף בוויכוח פומבי עם ה'מתנגדים' אודות תורת החסידות.
לאחר פטירת מורו (המגיד ממזריטש) בשנת ה'תקל"ג נבחר לאחראי על סידור תלמידי המגיד ממזריטש ועד שנת ה'תקמ"ב, נדד בערים שונות על מנת לבקר את התלמידים, לקרב אברכים לחסידות ועודד יהודים לעסוק בעבודות חקלאות.
ייסד בעיירה ליאזנא (אז בפולין) ישיבה לקבוצת אברכים ששקדו על לימוד גמרא ושולחן ערוך בעיון ומסר לפניהם גם שעורים בחסידות. שלח את תלמידיו למדינות שונות ללמד ולקרב יהודים לדרכי החסידות. בעקבות התגברות המחלוקת בין ה'מתנגדים' ל'חסידים' נסע בשנת ה'תקל"ד יחד עם ר' מנחם מענדל מוויטבסק לפגוש את ר' אליהו [הגר"א] מווילנה אך הגר"א לא קיבלם. אף על פי כן ניסה פעמים רבות להשקיט את המחלוקת, נפגש עם ראשי המתנגדים ושלח מכתבים לחסידיו לרדוף אחר השלום.
בגיל 32 חזר בפעם ה-16 על כל התלמוד הבבלי עם כל הראשונים והאחרונים, התכונן לעלות לארץ ישראל אולם החסידים הפצירו בו להישאר ולאחר ששוחח עם ר' מנחם מענדל מוויטבסק ור' אברהם מקאליסק שב בחודש שבט ה'תקל"ח לליאזנא.
פעל להפצת תורת חסידות חב"ד וכונה בתואר "המגיד מליאזנא". סידר את סידור התפילה נוסח האריז"ל מתוך 60 נוסחאות שונות, תיקן נוסח שטר של מכירת חמץ, שסכינים של שחיטה יהיו מלוטשים ושניתן יהיה לטבול במקוואות חמות. הנהיג להניח גם תפילין 'רבנו תם' ולטבול קודם תפילת שחרית, הרחיק את שיטת ריבוי הפלפולים בעת הלימוד ועודד לימוד שמטרתו הלכה למעשה. התפלל באריכות ובעת התפילה נהג להכות בידיו על הקיר עד שהיה נוזל דם מידיו אולם לא היה מרגיש כלל. במשך כל היום נשאר עם התפילין, בליל ראשון של ראש השנה לא דיבר כלל. על אף מבטאו האשכנזי ניכר במבטאו ההבדל בין אות ע' לאות א' ובין אות ח' לאות כ' כדרך הספרדים והיה רגיל לומר 'אינני רוצה בגן העדן שלך, אינני רוצה בעולם הבא שלך, רוצה אני רק בך, בך בלבד'.
בשנת ה'תקמ"ח החל לכהן כאדמו"ר הראשון לחסידות חב"ד. עקב מלשינות ועלילות ה'מתנגדים' לחסידות נאסר פעמיים ע"י השלטון באשמת מרידה במלכות: 1. בחול המועד סוכות שנת ה'תקנ"ט ולאחר שאנשי הממשל הגיעו למסקנה כי הינו חף מפשע יצא לחירות ביום שלישי י"ט כסלו 2. באסרו חג הסוכות שנת ה'תקס"א, אולם הצאר קיבל את הצעת שרי הממשלה להעניק לו חופש פעולה ובנר שלישי של חנוכה יצא לחירות. חיבר 10 ניגונים: 'אבינו מלכנו' [להאזנה], 'א-לי אתה ואודך' [להאזנה], 'ארבע בבות' [להאזנה], בני היכלא, כאייל תערוג, לכה דודי, ניגון דבקות לתפילות ראש השנה, ניגון דבקות לתפילות שבת, צאינה וראינה, 'קול דודי דופק' [להאזנה].
עם פרוץ מלחמת נפוליון תמך ברוסיה וידע כי נפוליון ירדוף אחריו, על כן ציווה להעלות באש את ביתו על כל תכולתו ובכ"ב אב ה'תקע"ב עזב את ליאדי. לאחר נדודים במשך 140 יום הגיע ביום שישי ח' טבת יחד עם משפחתו וקבוצת חסידים לכפר פייענא. מרוב חלישות וצער על שעוללו חיילי נפוליון ליהודים חלה בי"ח טבת ובמוצאי שבת שנת ה'תקע"ג השיב את נשמתו ליוצרה והובא לקבורה בעיר האדיטש.
מספריו:
• אגרות קודש (ק1/ק2)
• אתהלך לאזניא
• בונה ירושלים
• ביאורי הזוהר
• ברכות הנהנין (ק)
• הלכות נדה
• הלכות נטילת ידיים
• הלכות תלמוד תורה
• ליקוטי אמרים [תניא]
• ליקוטי תורה: על פרשיות השבוע, החגים ושיר השירים (ק)
• מאמרים
• סידור תפילות (ק)
• שולחן ערוך
• תורה אור: על פרשיות השבוע

תמונות הצדיק באדיבות "אמנות יהודית" 050-5823050

דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:way
האדיטש.
(בסמוך ציון בתו-הרבנית פריידא).
ציון בתו (פריידא) הנמצא באוהל