הרבנית חיה ראדא יהודית מגור
תאריך הילולא: י''ג שבט מקום קבורה: פולין
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

אביה: ר' נח שחור מביאלא.
אחיה: ר' משה ור' העריש העניך (הגה"ק מבנדין).
בעלה: ר' אברהם מרדכי-אדמו"ר הרא"ם (בעל "אמרי אמת").
בניה: ר' מאיר ור' יצחק.
בנותיה: מרת פייגה ומרת דבורה מאטיל.
סבא: ר' יצחק אייזיק (מצד אביה).

שעות ספורות לפני פטירת אדמו"ר הרי"ם מגור שאלה אותו אשתו (הרבנית פייגלה) במי הוא חושב כדאי להתחתן עבור נכדו. אדמו"ר הרי"ם השיב כי שם את מבטו על שלושה:
ר' ליפמן, ר' נח מביאלה ור' חיים אלעזר (בעל "נפש חיה").
לאדמו"ר בעל "שפת אמת" הציעו את בתו של ר' נח מביאלה עבור בנו הבכור (אדמו"ר הרא"ם). ר' יהודה אריה לייב (ה"שפת אמת") הסכים אבל דרש נדוניה גדולה יותר משהציע ר' נח.
כאשר ר' נח הגיע לגור, נכנס לחדרו של האדמו"ר והחלו לדבר על הנדוניה. באותה עת נכנסה הרבנית אסתר (בתו של האדמו"ר) לחדר בהיותה עדיין ילדה צעירה. האדמו"ר הצביע לעברה ואמר לר' נח: הייתי מוכן למכור את הכותונת שלי על מנת להשיג בחור כזה עבור בתי. ר' נח השיב שהוא כבר מכר את כותונתו בנדוניה שהבטיח, האדמו"ר ויתר ובשנת ה'תרמ"א נערכה חתונת בנו (אדמו"ר הרא"ם) עם מרת חיה ראדא יהודית. הזוג הצעיר התיישב בעיירה גור כיון ור' אברהם מרדכי רצה לשהות במחיצת אביו.
בתחילת ה'תרמ"ב בתקופת הריונה הראשון עברה הרבנית לביאלה לבית הוריה אך בעלה נשאר בגור במחיצת אביו עד לסוף החורף ורק כחודשיים עשה בביאלה. ביום ד' ניסן נולד בנם הבכור – ר' מאיר שנקרא על שם אדמו"ר הרי"ם. הסבא (אדמו"ר "השפת אמת") הגיע לברית ומייד לאחר סעודת המצווה חזר לעיירה גור עם בנו (הרא"ם). לבן השני שנולד לזוג קראו 'יצחק' על שם ר' יצחק אייזיק (סב הרבנית) שאז כבר לא היה בין החיים.
כיון והרא"ם היה חובב ספרים וכתבי יד עתיקים, הרבנית מכרה את תכשיטיה ואת הכסף נתנה לבעלה בכדי למלאות רצונו ולרכוש ספרים.
לאחר פטירת אדמו"ר בעל "שפתי אמת" הרבנית התנגדה בחריפות לכך שבעלה יקבל את הנשיאות כיון שחששה מהמעמסה הכבדה שנפלה על בעלה, אך לאחר לחץ החסידים שלא פסק ניהל הרא"ם בחג שבועות ה'תרס"ה שולחן כאדמו"ר.
במלחמת העולם הראשונה עברו לגור בווארשה. לאחר המלחמה שגרמה לאנשים רבים להתרושש, הגיע אחד מחסידי רדזין שניסה "לעקוץ" את הרא"ם בעת שהותו בביאלה (עקב המתיחות ששררה בין שתי החסידויות). הרא"ם עזר לאותו חסיד ועשה יותר מהרגיל למענו והרבנית שידעה על כך אמרה לבעלה: "הפלא ופלא, עדיין לא שכחת שהאיש הזה רצה לפגוע בך בהיותך בביאלה".
בית האדמו"ר בגור נחרב בחלקו במלחמה ובני הבית עברו לאוטבוצק. כאשר הצבא האדום פלש לפולין והתקרב לאוטבוצק, עברו הרא"ם ומשפחתו לווארשה בשלוש עגלות. בשתים מהעגלות ישבו האדמו"ר ומלוויו ובעגלה השלישית ישבה הרבנית.
בתחילת שבט ה'תרפ"ב חלתה הרבנית ושכבה כשבועיים על ערש דווי.
עד לרגע האחרון בחייה הייתה במלוא הכרתה ועם כניסת השבת החזירה את נשמתה ליוצרה.

התמונה באדיבות K. Bielawski