אדמו"ר רבי יעקב ישראל ישורון רובין מסאסרגן
תאריך הילולא: ט''ו סיון מקום קבורה: פולין
אביו: אדמו"ר רבי ברוך מבריזדוביץ' (בעל "שארית ברוך").
אמו: שרה שלומצא.
אשתו: רעכיל (בזיווג ראשון), אלטא נחמה מלכה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג שני – ר' אשר ישעיה, אדמו"ר רבי יוסף מאיר מיהאליפאלווא, אדמו"ר רבי מנחם מנדל ממוזשאי-ניו יורק (בעל "חבצלת ישרון"), אדמו"ר רבי מרדכי דוד מסאסרגן, אדמו"ר רבי שמואל שמעלקא מסוליצא-לונג איילנד (בעל "תפארת אבות").
בנותיו: מזיווג ראשון –  הרבנית חנה (בעלה ר' נחמן כהנא מספינקא-בני ברק). מזיווג שני – יוכבד, הרבנית לאה (בעלה ר' יקותיאל יהודה גרוס), מירל גאלע (בעלה ר' שבתי מייזליש), שפרינצה.
אחיו: אדמו"ר רבי מאיר יוסף רובין מקרעסטיר.
סבא: ר' מאיר מגלוגוב (מצד אביו), אדמו"ר רבי מנחם מנדל אייכנשטיין מזידיטשוב (מצד אמו).

נולד בל' כסלו ה'תרמ"ה בזידיטשוב [ז'ידאצ'וב] (אוקראינה) ונקרא על שם שלושת שמותיו של יעקב אבינו.
מילדותו שקד עם אביו על לימוד התורה. בגיל 5 לערך הגיע עם אביו אל אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה (בעל "דברי יחזקאל") שהתפעל מפאותיו הארוכות ולאחר שאמר כי הפאות צריכות להגיע עד אמצע סנטרו, אחד החסידים הצליח להפתיע אותו ועל מנת לקיים את דברי האדמו"ר גזר אחת מפאותיו עד אמצע סנטרו. הפאה השנייה נותרה ארוכה וכך תמיד היה עם פאה אחת קצרה והשנייה ארוכה יותר.
ניכר בכושר זיכרון מופלא, בגיל 9 כבר ידע הלכות מליחה ובגיל 11 התארס עם בתו של ר' משה יוסף מושקוביץ מסוליצא. התעמק בלימוד ארבעה חלקי השולחן ערוך, נודע כבקי עצום "בחושן משפט" ובגיל 21 לערך הוסמך לרבנות על ידי ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון [המהרש"ם מברז'אן], ר' משה גרינוולד (בעל "ערוגת הבושם") ור' בנימין אריה הכהן ווייס (בעל "אבן יקרה").
נשא לאישה את בתו של ר' משה יוסף מסוליצא ובשנת ה'תרס"ה החל לכהן כרב הקהילה בעיירה סוליצה (רומניה). בכל עניין שלפי השקפתו היה זה עניין של הלכה או מנהג עמד על דעתו בתוקף, נלחם בכל ניסיון של שינוי המנהג, פסק אחר ורק כדעת השולחן ערוך ונושא כליו וביטל את הסמינריון לבנות בעירו.
בשנת ה'תרע"א זוגתו נפטרה ובשנת ה'תרע"ב נשא לאשה את בתו של ר' חיים דכנר [אב"ד סירט].
להפצרות ידידיו ומקורבים לחסידות זידיטשוב עבר בשנת ה'תרע"ו לעיר רגין [סאסרגן] (רומניה) והחל לכהן כאדמו"ר לחסידי זידיטשוב. ייסד בית מדרש גדול, התפלל באריכות ובקול נעים ובראש השנה נהג לסיים את תפילתו רק בשעות אחר הצהריים. תמיד נראה בפנים שוחקות, נודע באהבתו לכל יהודי ודאג באופן אישי לכל אורח שהגיע לביתו, בעצמו הציע את המיטות והגיש את הארוחות. קיבל במאור פנים את ההמונים שנהרו לקבל את עצתו וברכתו אך השתדל להסתיר את מעשיו בקודש. כל יום חזר פעמים רבות על הפסוק 'אשרי איש שלא ישכחך' (תפילת ראש השנה), הקפיד על חינוך ילדיו בדרכי התורה ומנהגי אבותיו גם באופן לבושם, הדריכם לקיים את המצוות בשמחה והשריש בלבם אמונה בה' יתברך ובהשגחה פרטית. בליל הסדר הכין לכל אחד מבניו שהגיע לגיל מצוות קערה עם כל הסימנים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נתפס כאזרח אוסטריה ונשלח למאסר בשנת ה'תרע"ז. בעת שהותו במאסר חיבר שלוש תשובות בענייני הלכה.
בשנת ה'תרצ"ד סרב להצעת "מרכז הקהילות ברומניה" לכהן כנשיא לשכת הקהילות החרדיות זיבנבירגן [טרנסילבניה]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דאג לספק מזון ומצרכים שונים ליהודים רבים שנלקחו למחנות העבודה בהונגריה. כתב חידושים רבים וביאורים על ארבעה חלקי שולחן ערוך אולם רובם אבדו בתקופת השואה.
בחודש סיון שנת ה'תש"ד הובל עם אנשי קהילתו למחנה ההשמדה אושוויץ (פולין) ונרצח יחד עם זוגתו ושבע מילדיו.
מספריו:
•    גליוני יושר
דרכי גישה
אושוויץ.