אביו: ר' שלמה.
מורו: ר' ראובן בן חיים (בעל "ספר התמיד").
נולד בשנת ה'ט' בצרפת למשפחה שמוצאה מהעיר קרקסונה (צרפת) ונרבון (צרפת) והיגרה לעיר פרפיניאן (צרפת).
נקרא 'מנחם' על שם ר' מנחם בן יצחק מקרקסונה וכונה 'המאירי' על שם אחד מאבותיו שנקרא 'מאיר'. נמנה על חכמי פרובאנס (צרפת) ועל גדולי הראשונים. נודע גם בשם "דון וידאל מפרפיניאן" ו"דון וידאל שלמה".
התפרנס ממתן הלוואות והתעשר. לא נשא במשרה רבנית ומונה כאחד מראשי הקהילה ונציגיה.
נודע כבקי בכל התורה, בהלכה, תלמוד, ספרא, ספרי, אגדה, דקדוק עברי, מדע ופילוסופיה ועם זאת ניכר בענוותנותו. בגיל 38 החל לכתוב פירוש על התלמוד הבבלי וסיים את כתיבתו בגיל 51. כתב ביאור על כל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], פירוש על מסכת אבות, קונטרס "כתב הדת" על עניין חינוך הבנים בדרך האמונה, קונטרס "הפסוקים והסליחות", "סדר תנאים ואמוראים ויחוס הרבנים והחכמים עד זמנו", ספרים באסטרונומיה וחכמות שונות ופיוטים אולם הרבה מכתביו אבדו ולא הזכיר את גדולי התורה שקדמו לו בשמותיהם אלא בכינויים, כגון: "אחרוני הרבנים", "חכמי המוסר", "גדולי הפילוסופים" וכדומה.
בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן [רבי משה בן נחמן] שרצו להנהיג בפרובאנס את מנהגי רבם השתדל להגן על מנהגי המקום וכתב את ספרו "מגן אבות". הכחיש מציאות של שדים, טען כי הנוצרים אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה, כתב שהרפואות והסגולות המנויות בתלמוד הבבלי מסכת שבת [דף ס"ז/א'] אינן מיני עבודה זרה אך יש בהן משום דרכי האמורי ושהמזיקים שהוזכרו בתלמוד הירושלמי בעניין "קריאת שמע על המיטה" הם - הדעות הכוזבות. סבר כי האשה האידיאלית היא האשה המקבלת כל מעשי בעלה באהבה ועושה את רצונו. העריץ את הרמב"ם [רבי משה בן מימון] והיה נאמן להשקפותיו, כינה אותו "הרב מורה צדק" וכאשר התעוררה בשנת ה'ס"ד מחלוקת בעניין לימוד פילוסופיה תמך במגינים על עמדת הרמב"ם, התנגד לחרם שהטיל הרשב"א [רבי שלמה בן אברהם בן אדרת] על לימוד פילוסופיה היות ואין כל פסול בלימוד פילוסופיה למי שכבר שקד על לימוד התלמוד הבבלי וטען כי חוסר ידיעת החכמות יגרום שהיהודים יאבדו את שארית כבודם בין הגויים.
כאשר נגזר הגרוש על יהודי צרפת בי' אב ה'ס"ו נותר לגור בעירו היות והגזרה לא חלה על יהודי העיר פרפיניאן וקיבל ספר תורה שנכתב על ידי ר' מאיר בן ר' טודרוס הלוי מטוליטולה [טולדו] (ספרד).
ישנן דעות המציינות את התקופה שבין חודש אב ה'ס"ו לחודש שבט ה'ס"ז כזמן פטירתו אולם היות ונמצא מכתב שלו מתקופה מאוחרת יותר סביר להניח כי בשנת ה'ע"ז לערך השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• חיבור התשובה: על תהלים ומשלי (
ק)
• מגן אבות (
ק)
• משיב נפש: על ענייני תשובה
• פירוש רבינו מנחם מאירי על התורה (
ק)
• קרית ספר: הלכות ספר תורה (
ק1/
ק2)