אביו: נסים.
אמו: אסטריאה.
אשתו: רוזה.
מוריו: ר' יום טוב הכהן, ר' יוסף הכהן, ר' קונורטה דילסון.
מתלמידיו: המקובל חכם מנחם מנשה "הפחח".
נולד בשנת ה'תרל"ז בעיר קושטא [קונסטנטינופול כיום איסטנבול] (טורקיה).
בגיל 3 לערך החל ללמוד בתלמוד תורה, בגיל 9 עבר לישיבה המקומית, בגיל 16 הוסמך להיות שוחט ובודק, בגיל 17 הוסמך להיות מוהל וכאשר סיים את לימודיו הוסמך לרבנות ולהוראה.
בגיל 18 החל לשמש כמזכיר האישי של ר' משה הלוי – החכם באשי של טורקיה, ומונה למזכיר בית הדין המקומי.
בשנת ה'תרנ"ה נשא לאשה את בתו של ר' חיים נשיא [אב"ד בשכונת "חאסקוי"].
בגיל 22 מונה כחבר במועצה הדתית-רוחנית של יהדות טורקיה, פעל לסייע למוסדות הקהילה היהודית ושימש כחבר בוועדות מקומיות שונות.
לאחר שחותנו נפטר בשנת ה'תרס"ז מונה במקומו לכהן כאב"ד [אב בית דין] בשכונת "חאסקוי". בשנת ה'תרע"ג החל לכהן כרב של הקהילות היהודיות בשכונת גלאטה, ברובע בייאואולו וברובע שישלי (איסטנבול). שימש כשליח של ר' אנריקה בכור חיים משה בז'רנו (בעל "חיים בירושלים"), ר' חיים נחום אפנדי ור' משה הלוי אפנדי על מנת לפתור בעיות הלכתיות וכלליות, בפרט בדיני גיטין וקידושין שהתעוררו בקהילות היהודים בכל הערים שבשליטת האימפריה העות'מאנית. מונה לכהן גם כממלא מקום החכם באשי בחייו בזמנים בהן החכם באשי הרשמי נאלץ לשהות במקומות רחוקים.
בשנת ה'תר"ף לערך החל לשמש כדיין בקושטא. בחודש חשון ה'תרצ"ט השתתף כנציג הקהילות היהודיות בטורקיה בהלוויית הנשיא הראשון של טורקיה שהתקיימה בעיר אנקרה (טורקיה). לאחר פטירת ר' חיים יצחק שאקי (בעל "מילי דאבות") בו' אב ה'ת"ש מונה במקומו לאב"ד בקושטא ובד' אייר ה'תש"א מונה לרב הקהילה האיטלקית והאשכנזית בקושטא. בחודש תמוז ה'תש"ד הגיע לאיזמיר (טורקיה) על מנת להתיר עגונות ולפתור בעיות שונות בקהילה היהודית המקומית. היות ולא רצה להשאיר את קהילתו ללא מנהיג סרב להצעה למנותו לרב הראשי לתל אביב. בחודש חשון ה'תש"ו עמד בראש משלחת שדרשה מממשלת טורקיה הגנה מפני מקרים של התפרצויות ופרעות כלפי יהודים.
בחודש ניסן ה'תש"ח נפטרה זוגתו.
בחודש אב ה'תש"ט עמד בראש משלחת של ראשי הקהילה היהודית שדרשה מהמושל המקומי לפתוח בחקירה כנגד פרסום שני ספרים אנטישמיים שפורסמו בטורקיה באותה תקופה.
בט' שבט ה'תשי"ג נבחר לכהן כ"חכם באשי" וראש הרבנים של טורקיה וביום חג פורים נערך טקס הכתרתו בבית הכנסת הספרדי "נווה שלום".
ניכר בחכמתו ובקיאותו בהלכה ובשפות שונות: איטלקית, טורקית, לאדינו, עברית וצרפתית, עם זאת נודע בצניעותו וענוותנותו. שבועיים לאחר מינויו לתפקיד פתח מחדש את בית המדרש לרבנים בחאסקוי. כאשר בחודש חשון ה'תשכ"א ממשלת טורקיה קראה לאזרחי המדינה לתרום מכספם היות וקופת אוצר המדינה נמצאת בגירעון ניגש למושל העיר איסטנבול בליווי שלושה רבנים נוספים ונציג הקהילה היהודית ותרם את המחרוזת שנהג לענוד באירועים רשמיים והייתה עשויה זהב ומורכבת מ-13 לוחיות עליהן היו חרוטים סמלי 12 השבטים ועשרת הדיברות. התכתב עם רבני דורו הן בענייני הלכה והן בנושאים כלליים ונודע כנואם מוכשר.
ביום שבת שנת ה'תשכ"א השיב את נשמתו ליוצרה ובהלווייתו השתתפו אישים רבים, ביניהם מושל העיר קושטא וראש העיר.
מספריו:
• דורשי שמות
• מדר"ס לפירושים