המקובל רבי מרדכי וייצל רוזנבלט
תאריך הילולא: כ''ח אדר א' מקום קבורה: בלארוס
אביו: ר' אברהם מנחם מנדל.
אמו: שרה.
אשתו: הרבנית חיה (בזיווג ראשון), הרבנית מלכה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – ר' אשר. מזיווג שני – ר' שמואל יהושע (בעל "אבל עם").
בנותיו: טויבא (בעלה ר' יהודה בורשטיין), עכסה (בעלה ר' אליהו דוד אפשטיין), שרה (בעלה ר' אברהם יעקב ברוק).
מוריו: ר' יצחק הירש, המקובל רבי מרדכי זקהיים, המקובל רבי פנחס מיכאל גרויסלייט (בעל "לקט הקוצרים"), ר' שמואל אביגדור תוספאה (בעל "תנא תוספאה").
מתלמידיו: ר' יהודה אידל ציזלינג מאושמינה.

נולד בג' אייר ה'תקצ"ז [לדעה אחרת בשנת ה'תקצ"ט] בעיירה אנטופול (אז פולין כיום בלארוס).
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, זכרונו הכביר, זריזותו והנהגתו בקדושה צניעות וענווה. במסירות נפש רכש ספרים ושקד יומם ולילה על לימוד התורה, תלמוד בבלי ושולחן ערוך ועל מנת שלא יירדם טבל את רגליו במים קרים.
בגיל 14 נשא לאשה את בתו של ר' שמעון וועלוויל מאנטופול שנודעה במעשי החסד הגדולים שלה, נסמך על שולחן חותנו והמשיך לשקוד על לימוד פוסקים ראשונים ואחרונים. לאחר שחיבר ספר פלפול בשם "עלה חבצלת" הוסיפו לו את שם המשפחה 'רוזנבלט'. בגיל 19 החל ללמוד בישיבה שהקימו המקובל רבי מרדכי זקהיים ור' שמואל אביגדור תוספאה בעיר פינסק (בלארוס) והוסמך לרבנות על ידי המקובל רבי מרדכי זקהיים.
במשך כ – 6 שנים כיהן כדיין בעיירה אנטופול ובשנת ה'תר"ל מונה לרב בעיירה ביטן (בלארוס) ולמרות שהתפרנס בדוחק גדול לא התאונן על מצבו. בכ"ח שבט ה'תרמ"א כתב למקובל רבי פנחס מיכאל גרויסלייט [רב העיירה אנטופול] כי זוגתו נמצאת בסכנת חיים ור' יוסף בן לב [המהריב"ל] התגלה אליו בחלום ואמר לו שזה בגלל שלא הזדרז לקנות את ספרו – שו"ת מהר"י בן לב. התחנן שישלח לו בדחיפות את הספר ובכסף שמשלם לו שידפיס את הפירושים שכתב על מסכתות מעילה ותמורה.
לאחר שזוגתו נפטרה נשא לאשה את בתו של הגביר ר' אברהם גרינברג.
בשנת ה'תרמ"ז מונה לרב קהילת היהודים בעיירה קרליץ (בלארוס) על אף שהקהילה בעיירה ביטן התנגדה לעזיבתו. דאג לייסד ארגונים למטרות צדקה וחסד ומוסדות תורה אליהם נהרו צעירים ואברכים ממקומות שונים. בשנת ה'תרנ"א מונה בהמלצת אדמו"ר רבי אברהם וינברג [הראשון] מסלונים (בעל "יסוד העבודה") לרב בעיירה אושמינה [אשמיאני] (בלארוס) על אף שבתחילה הייתה התנגדות בקהילה למינויו ומאז כונה "רבי מרדכי מאושמינה". בשנת ה'תרס"ה נבחר לראב"ד [ראש אב בית דין] ורב בעיר סלונים (בלארוס) ועקב התנגדות קהילת אושמינה למינויו נאלצו להעבירו לסלונים בחשאי במהלך הלילה.
למרות שפנו אליו מערים גדולות וגם מארץ ישראל למנותו לרב הקהילה נותר להתגורר בסלונים ודאג גם לענייני הישיבה המקומית הגדולה "עץ חיים". התעמק בלימוד תורת הנסתר וצם במשך יומיים או שלשה ימים היות ושכח לאכול מרוב שקידתו. נמנע מלהשתתף באסיפות הרבנים, התרחק מכל מחלוקת והשתדל שעבודתו בקודש וגמילות חסדיו יהיו בסתר. הסתפק במועט והעניק צדקה לכל נזקק, סייע ליתומים, בנה בתי מדרש שנשרפו בערים שונות ושלח סכומי כסף גדולים לאנשים שבתיהם נשרפו. נודע גם כדרשן מופלא, לא חשש להוכיח אף אדם על מעשיו בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו אפילו כשהדבר היה כרוך בסכנת מוות, התרעם על שאין תומכים כל כך את ידי העמלים בתורה והשתתף בצערו של כל יהודי. ניכר במידת הסבלנות, השיב למאות מכתבים שהגיעו אליו כל יום ולא היה צריך לבדוק בספרים היות וידע הכל בעל-פה. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, כאשר דלת חדרו נפתחה רץ לקראת הפותח בין איש ובין אשה על מנת שלא יצטרכו להמתין ועל אף הפצרות הפונים סרב לקבל מהם כסף. נודע כאיש אמת השונא בצע וטען כי חובת האדם ותורת ישראל דורשות לענות לכל איש ואשה חינם אין כסף. למרות שהשתדל להסתיר את כוחו לשדד את מערכות הטבע התפרסם כפועל ישועות, יהודים וגויים נהרו לקבל את עצתו וברכתו בענייני דת ומסחר ולחולים העניק עצות מידיעותיו הרבות בחכמת הרפואה, גם נשים קיבלו את הדרכתו לשוב בתשובה ולקיים את המצוות המוטלות עליהן והתרעם על הרבנים שאינם עונים לנשים. שרים התפעלו מחכמתו, איכרים האמינו כי בכל מקום שדרכו כפות רגליו בשדותיהם הייתה הברכה מצויה ורבים ברחבי ליטא תלו את תמונתו בביתם. כתב חידושים על שולחן ערוך "חושן משפט" ועל מסכת קדשים. הוקיר את לומדי התורה ולכן רבים הגיעו אליו לקבל ממנו סמיכה לרבנות, במוצאי יום הכפורים אכל מעט ולמד כל הלילה עד תפילת שחרית ובחג שמחת תורה היה בשמחה עצומה.
בשנת ה'תרע"ו השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•    הדרת מרדכי (ק)
דרכי גישה
סלונים.