אביו: ר' יצחק.
בנו: ר' חיים.
מוריו: ר' אברהם מוטאל (בעל "תורת נזיר"), ר' יוסף מטראני [מהרי"ט], ר' יצחק אפומאדו.
מתלמידיו: ר' חיים אלגאזי (בעל "בני חיי"), ר' יהודה לפפא, ר' יעקב בן נעים (בעל "משכנות יעקב").
נולד בשנת ה'שס"ד לערך בעיר מניסה (טורקיה).
לאחר ששקד על לימוד התורה בישיבת ר' יצחק אפומאדו עבר לסלוניקי (יוון) ללמוד בישיבת ר' אברהם מוטאל. בשובו לטורקיה למד בישיבת ר' יוסף מיטראני (בעל "צפנת פענח") באיסטנבול וניכר בבקיאותו בכל התורה.
נשא לאשה את בתו של ר' נסים שלמה אלגאזי (בעל "גופי הלכות").
לפני שנת ה'שצ"ב שב לעיר מניסה ובמשך שנים רבות כיהן כרב וכדיין בעיר. העיד כי במהלך הפרעות שנערכו בעיר בשבת הגדול שנת ה'שצ"ב הצוררים שהו בעיר ימים אחדים ושללו מהיהודים את רוב נכסיהם כלי כסף וכלי זהב. בעקבות צרות וסבל רב עבר בשנת ה'תכ"ה להתגורר בעיר איזמיר (טורקיה) ובראש חודש אייר ראשי הקהילה צרפו אותו לכהן כרב יחד עם ר' חיים בנבנשתי [החבי"ב] (בעל "כנסת הגדולה") ומינו אותו לפסוק בדיני ממונות. זמן קצר לאחר מכן נאלץ להסתגר בביתו והיה ירא לצאת אפילו להתפלל בבית הכנסת היות ורדפו אותו על שאינו מאמין בתנועת השבתאות ועל אף שהיו מחרפים ומגדפים אותו לא היה משיב. כאשר התנגד לבטל את צום עשרה בטבת נאלץ בשנת ה'תכ"ו לברוח מאיזמיר עקב איומים על חייו ולאחר שר' חיים בנבנשתי פייס אותו שב להתגורר באיזמיר.
השיא את בתו לתלמידו – ר' יעקב בן נעים.
חיבר פירוש על ספרו של רבנו ירוחם "תולדות אדם וחוה", כתב חידושים על כמה ממסכתות התלמוד הבבלי וביאור על הרמב"ם [רבי משה בן מימון].
בשנת ה'תכ"ז השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו: