אביו: ר' יצחק נחום.

אמו: הינדה פריידל.

אשתו: הרבנית אסתר פרומט.

בניו: אדמו"ר רבי אברהם יששכר מאיזביצה-ראדזין, יחזקאל שבתאי, ר' יעקב אלימלך ור' שלמה מלך.

בנותיו: אלטה מרים (בעלה ר' אברהם יצחק הלוי הלשטוק), גיטל צירל (בעלה ר' שמעון יחזקאל פרנקל תאומים) ושרה.

אחיו: יוסף.

אחיותיו: אלטה מרים (בעלה מרדכי מייליך ארנסט), רבקה רחל (בעלה חיים יחזקאל טאוב) ורייציל [שרה].

סבא: בנימין (מצד אביו), חיים ידידיה פיש (מצד אמו).

סבתא: מרים (מצד אביו), צירלה [שרה] (מצד אמו).

מוריו: ר' ישכר דב בעריש הלוי פטישמאן (בעל "יד הלוי"), ר' ישעיה נפתלי פיש [דודו], אדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב.

נולד בשנת ה'תרמ"ה בעיירה סטז'מיישיצה ויילקיה [סטשמישיץ] (פולין).

מילדותו שקד על לימוד התורה וניכר בבקיאותו בתורה ובחכמתו.

נשא לאשה את בתם של הרבנית יהודית ואדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב ונסמך על שולחן חותנו.

מונה למו"ץ [מורה צדק] ורב הקהילה היהודית בעיירה מנדז'יוב (פולין).

בכ"ב טבת ה'תר"ף נפטרה אחותו (רייציל) בצעירותה ונטמנה בעיר בנדין (פולין).

בט"ו אב ה'תרפ"ה נפטר אביו ונטמן בסוסנוביץ.

בשנת ה'תרפ"ז נבחר על ידי רוב האוכלוסייה היהודית לרב ואב"ד [אב בית דין] הקהילה היהודית בעיר סוסנוביץ (פולין) אך היות והייתה קבוצה נוספת עם מועמד משלה לרבנות שלא ויתרה הבחירות נערכו מספר פעמים ובכולן נבחר ברוב מוחלט. הקים מוסדות חינוך וצדקה ובית הדין בראשותו היה פתוח עד שעת לילה מאוחרת. השתדל להשכין שלום בין אדם לחברו ואת דיני התורה המסובכים ביותר הביאו בפניו היות ובחכמתו ופקחותו ידע לגלות את האמת.
בי"ב שבט ה'תרפ"ט נפטרה אמו.
זוגתו (אסתר פרומט) הגיע לטיפול רפואי בעיר וינה (אוסטריה) אולם בו' תשרי ה'תרצ"ח נפטרה ובערב יום הכיפורים הובאה לקבורה בעיר סוסנוביץ.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ארח בביתו פליטים רבים שהגיעו לסוסנוביץ מהעיירות הסמוכות וסייע להם למצוא מקום מגורים. במשך כ – 3 שנים דאג שאנשי הקהילה ישלחו מזון ליהודים השוהים בגטו לודז' (פולין) וכאשר החלו "המשלוחים" לאושוויץ הזהיר על הסכנה המאיימת על כלל ישראל.

בשנת ה'תש"ב בתו (אלטה מרים) יחד עם שלושת ילדיה נרצחו במחנה הריכוז וההשמדה מיידנק (פולין).

כאשר בחודש אייר שנת ה'תש"ב הנאצים דרשו מיושב ראש היודנראט את רשימת היהודים המיועדים לגרוש טען בפני כל אנשי היודנראט שהתאספו כי הרמב"ם [רבי משה בן מימון] פסק: אם הגויים דורשים מן הקהילה להסגיר יהודי אחד להריגה כדי להציל את האחרים על כולם למסור את נפשם ולא להסגיר אף יהודי, על כן אין לנו שום רשות לסחור בחיי אחרים. יושב ראש היודנראט כעס והשיב בזעם כי הגירוש יבוצע אם יסכימו ואם לא! ונתן הוראה להביא למעלה מ – 500 זקנים, צעירים, גברים, נשים וילדים שהתגוררו ברחוב טרגובה 2 יחד עם ר' ישעיהו שעודד וניחם את הנוסעים עמו. למרות שיושב ראש היודנראט התחרט ונתן פקודה להורידו מהרכבת סירב להינצל היות ובמקומו יעלו יהודי אחר לרכבת ובהגיעו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ נרצח יחד עם בניו – יחזקאל שבתאי ור' שלמה מלך ואחותו – רייצל [שרה].

[בכ"ט תמוז ה'תש"ג גם אחותו – רבקה רחל נרצחה במחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם בנה (שמואל). בד' אב ה'תש"ג נרצח חתנו – מרדכי מייליך ארנסט במחנה ההשמדה אושוויץ].