רבי משה סופר - החתם סופר
תאריך הילולא: כ''ה תשרי מקום קבורה: סלובקיה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t
אביו: ר' שמואל.
אמו: מרת רייזלא [גיטל].
אשתו: הרבנית שרה מלכה (בזיווג ראשון), הרבנית שרה סורל (בזיווג שני).
בניו: מזיווג שני – ר' אברהם שמואל בנימין (בעל "כתב סופר"), ר' יוסף יוזפא, יצחק לייב ור' שמעון (בעל "מכתב סופר").
בנותיו: מזיווג שני – אסתר, גיטל (בעלה ר' אליהו קורניצר), הינדל (בעלה ר' דוד צבי ארנפלד), יוטל (בעלה ר' ישראל גייגר), רייזל, רייכל (בעלה ר' צבי יהודה פרידמן) ושמחה (בעלה ר' משה טוביה להמן).
סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' אלחנן חזן (מצד אמו).
מוריו: ר' יהודה ליסא כץ, ר' יעקב משה דוד טבלי שייאר, ר' מנחם ליליג, ר' משולם זלמן חסיד, ר' נתן אדלר הכהן (בעל "משנת רבי נתן"), ר' נתן מאאז, ר' פינחס הלוי הורוביץ (בעל "הפלאה").
מתלמידיו: ר' אברהם שמואל בנימין [בנו], ר' דוד שיק (בעל "אמרי דוד"), ר' הלל ליכטנשטיין מקולומייא (בעל "בית הלל"), ר' מאיר איזנשטטר [מהר"ם א"ש], ר' משה שיק (בעל מהר"ם שיק), ר' פייבל פלויט (בעל "לקוטי חבר בן חיים"), ר' שמעון [בנו].

נולד בערב שבת ז' תשרי ה'תקכ"ג בפרנקפורט דמיין (גרמניה).
שם משפחתו 'סופר' על שם עיסוק משפחתו כסופרי סת"ם ומכונה החת"ם שהוא ראשי תיבתו – חידושי תורת משה.
בגיל 3 החל ללמוד חמישה חומשי תורה וניכר כבעל זיכרון מופלא, בגיל 6 ידע בעל פה את כל דיני הברכות וכאשר נודע לו כי קיים ספק ברכה על סוכר החליט לא לטעום סוכר כל ימיו. בגיל 7 סיים ללמוד את מסכת 'ביצה' והחל לכתוב חידושי תורה. טרם ישן אביו נהג לשאול קושיה בחז"ל [חכמינו זכרם לברכה] או במדרש ועד הבוקר היה עליו למצוא תשובה ומגיל 10 לא עבר יום ללא שכתב חידוש על התורה. באחת מדרשותיו הפריך את דברי זקנו – מהרשש"ך [מורנו הרב רבי שמואל שאטין כ"ץ] ואביו סטר לו במעמד הקהל, כאשר ר' נתן אדלר שמע על כך ציווה עליו לא לשוב לבית אביו, העניק לו מחסה בביתו והחל ללמדו.
בשנת ה'תקל"ו עבר ללמוד בישיבת ר' טבלי שייאר במגנצה [מיינץ] (גרמניה). התעורר קודם חצות לילה ושקד על לימוד התורה בעמידה, בגיל 16 ערך על-פי עצת מורו (ר' נתן אדלר הכהן) תענית הפסקה של שלושה ימים על שסיים ללמוד את כל התלמוד הבבלי, הוכתר בתואר הנכבד ביותר בישיבה – "משוחרר" [שהינו משוחרר מעול מרות רבו היות ורבו סומך על תורתו והליכותיו] ורכש ידע גם בחכמת הטבע והתכונה, אסטרונומיה, היסטוריה, הנדסה ופיסיקה.
בשנת ה'תקמ"ב נסע יחד עם מורו (ר' נתן אדלר) לעיירה בוסקוביצה (צ'כיה) ללא שהודיע להוריו וללא שנטל עמו צידה כלשהי לדרך.
למרות התנגדות מוריו (ר' נתן אדלר ור' פנחס הורוביץ) נשא לאשה את בתו של ר' משה ירביץ מהעיר פרוסטיוב [פרוסטיץ] (צ'כיה), נסמך על שולחנו וייסד ישיבה. לאחר שחותנו נקלע לקשיים כלכליים המשיך 7 שנים ללמד תורה מתוך דוחק כלכלי ולפרנסת ביתו רצה ללמוד את מלאכת החייטות היות ולא רצה לכהן כרב אולם כאשר ראה כי זוגתו מוכרת את מטפחתה על מנת לרכוש יין לקידוש קיבל את הצעת הקהילה בעיר דרזניץ (צ'כיה) והחל לכהן כרב ואב"ד [אב בית דין] של הקהילה.
בשנת ה'תקנ"ח עבר לכהן כאב"ד ורב הקהילה בעיר מטרסדורף [מטרסבורג] (אז הונגריה כיום אוסטריה) ועמד בראש הישיבה המקומית. כעבור 4 שנים הוזמן לכהן כרב ואב"ד לקהילת נוישטאדט אן דר ויינשטראסה (גרמניה) אולם בעקבות שריפה גדולה שפרצה במטרסדורף החליט להישאר ולעזור לבני קהילתו לשקם את בתיהם.
בתשרי שנת ה'תקס"ז מונה לרב הקהילה בעיר פרשבורג [ברטיסלאבה] (סלובקיה). ייסד ועמד בראש ישיבה גדולה אליה נהרו מאות תלמידים מכל אירופה, יצא לבית המדרש עטוף בטלית ועטור בתפילין ובשעות הצהריים נהג לנוח כשעתיים. כל יום מלבד בתשעה באב לימד תורה ברבים וכל יום נאלץ להחליף את בגדיו בשובו מהישיבה מרוב הזיעה בעת הלימוד. בכל ענייניו היה מאוד מסודר, השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל העולם אולם התנגד שידפיסו את תשובותיו כספר בעודו בחיים, פסקי ההלכה שכתב התקבלו ללא ערעור בקהילות הונגריה ואף אנשי השלטון האוסטרי-הונגרי העריצו וכיבדו אותו. סייע ליתומים ולאלמנות, העניק צדקה ביד רחבה, תמך כלכלית ברבנים מקהילות שונות ועם זאת בביתו דקדק על הוצאות שלא לצורך. פעל ליישוב ארץ ישראל ואחדים מתלמידיו עלו לארץ ישראל וייסדו את כולל בני הונגריה בירושלים. התנגד לשינוי בלבוש המסורתי ובסדרי התפילה אך עם זאת סבר שאפשר ללמוד גם לימודים כלליים אחרי לימוד התורה, העניק הסכמה על ספרי מדע שונים ואף אישר הקמת בית ספר ללימוד מלאכה וחקלאות על-ידי מורים יראי שמים. נלחם בתנועת הרפורמים וראה במעשיהם סכנה גדולה לקיומו של עם ישראל והובלה להתנצרות, התנגד ללימוד רק בדרך החקירה, הדגיש את קדושתם של מנהגי ישראל והחמיר מאוד בחובת קיומם, תיקן את הסיסמה "החדש אסור מן התורה בכל מקום" [שכל שינוי במצוות ובמנהגי ישראל אסור אך ורק מפני שיש בו חידוש גם אם אינו סותר את התלמוד והפוסקים] וסבל מעלילות שונות ומהאשמות כי הינו מרגל. כל ימי חודש אדר נהג ללמוד עם תלמידיו את מסכת מגילה ומראש חודש אלול עד מוצאי יום כיפורים חזר על כל ששה סדרי משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, ספרא, ספרי ותוספתא. כתב את כל בריתות המילה שערך בפנקס מיוחד, חיבר שירים, פיוטים [לקריאה] וביאורים על פתגמים עממיים באידיש ובתקופת מלחמת צרפת ואוסטריה תיעד יומן אירועים וגילויים שהיו לו.
הוזמן לכהן כרב הקהילה בעיר פיורדה [פירט] (גרמניה) אולם לאחר הפצרות ותחנוני אנשי הקהילה החליט להישאר בפרשבורג. בי"ב תמוז ה'תקע"ב נפטרה זוגתו ולא הותירה אחריה ילדים, כעבור שנה נשא לאשה את בתו האלמנה של ר' עקיבא איגר (הרבנית שרה סורל).
בנו (יצחק לייב) ושתיים מבנותיו (אסתר ורייזל) נפטרו בילדותן.
ביום שלישי י"ח אדר שני ה'תקצ"ב נפטרה זוגתו השנייה (שרה סורל) ובשנת ה'תקצ"ו נשא לאשה את אלמנת ר' צבי הירש הלר (בעל "חידושי טיב גיטין").
התפרסם כבעל רוח הקודש ובחלומות גילו לו עתידות, נודע כבקי בתורת הנסתר וכתב קמעות. ניכר בענוותנותו, צניעותו וטוב ליבו, התרחק מכל מחלוקת ונהג לחתום על מכתביו "משה הקטן סופר מפרנקפורט דמיין". כל יום אמר "פרק שירה", כל שבוע חזר 4 פעמים על לימודיו וכל שבת למד בספר "פנים יפות". התנגד ללימוד בדרך הפלפול ולהדפסת ספרים ללא קבלת הסכמות מגדולי הדור, הידר בקיום המצוות ובמשך 12 שנה לא ישן במיטה אלא במקום בו ישב ללמוד. רק לאחר חצות הלילה נח מעט וכעבור 4 שעות התעורר ולמד משניות. בעלות השחר טבל במקוה גם כאשר המים היו קרים, לפני כל תפילה העניק צדקה, התפלל בסידור נוסח האריז"ל באריכות גדולה ובדמעות ומעולם לא עלתה לו מחשבה זרה בעת התפילה. הקפיד לאכול פת שחרית וכאשר הרגיש שמאכל ערב לחיכו הפסיק לאכול. התרחק מכל תענוגי העולם, שתה קפה או מרק רותחים כדי לא ליהנות מטעמם ולפני כל ברכה נטל את ידיו. נודע כבעל כוח גופני חזק ורק בגיל 68 החל לסבול ממחושים שונים ומחלות שהיוו סכנה לחייו. רמז על שנת פטירתו בהגהותיו ל"שלחן ערוך" [חושן משפט] על סדר שנות השמיטה 'ותהיה שמיטה אם ירצה השם שנת תקפ"ו, יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן שנת ת"ר' [התפלל על בנין בית המקדש טרם הזכיר את שנת ה'ת"ר על מנת לבקש על בניין בית המקדש טרם פטירתו].
בשנת ה'תקצ"ז כתב את צוואתו וציווה את בניו ללמוד תנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] עם פירוש רש"י ותורה עם פירוש הרמב"ן [רבי משה בן נחמן]. בהושענא רבה שנת ה'ת"ר ביקש לקרוא לאחדים מתלמידיו ולמרות סבלו אמר להם דברי תורה, על מנת שלא יעבור עליו יום ללא תלמוד תורה ברבים. באיסרו חג הגיעו לביתו מאות אנשים וקיבלו את ברכתו, בבוקר יום חמישי התפלל עם הציבור, קרא לידידיו לעמוד בסמוך למיטתו, כיסה בידיו את פניו ובאמירת "שמע ישראל" השיב את נשמתו ליוצרה.
למחרת הובא לקבורה והשאיר אחריו כ – 90 כתבי יד.
מספריו:
•    חת"ם סופר: דרשות (ק1/ק2/ק3)
•    חת"ם סופר: חידושים על הש"ס (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6/ק7/ק8/ק9/ק10/ק11/ק12/ק13)
•    חת"ם סופר: שו"ת (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)
•    ספר הזכרון: יומן (ק)
•    פירוש על הגדה של פסח (ק)
•    צוואת משה: צוואת מוסר לבניו ולזרעו (ק)
•    שירת משה: פיוטים בדרך הקבלה (ק)
•    תורת משה: על התורה (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:wa
ברטיסלאבה [פרשבורג].
(בסמוך ציון המקובל רבי דניאל פרוסטיץ).