fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tza

אביו: ר' אברהם ביהא [ר"ת: בן יהודה אשכנזי].

אמו: פראדל יפה.

אשתו: שרה פינקל.

בניו: ר' אברהם, ר' יעקב אברהם [אבריל] (בעל "גדולת מרדכי"), ר' ישעיה [אב"ד קאליב/נאג'קאלו] ור' נפתלי [אב"ד שאפע].

בנותיו: רבקה (בעלה ר' חיים טלטש), רוזה (בעלה ר' שמעון צבי הירש מארקברייט אב"ד דרזניץ).

אחיו: ר' יהודה, ר' יחזקאל, ר' ישעיהו ושמואל.

אחיותיו: ג'ירל, רבקה, שיינדל (בעלה יצחק לייפניקר).

סבא: יהודה אשכנזי (מצד אביו), ר' אברהם בנעט (מצד אמו).

סבתא: רבקה (מצד אמו).

מוריו: ר' יוסף שטיינהרט (בעל "זכרון יוסף"), ר' יחזקאל הלוי לנדא (בעל "נודע ביהודה"), ר' יעקב קצנלבויגן, ר' מאיר ברבי, הרבי ר' שמואל שמעלקא הלוי הורוביץ (בעל "שמן הטוב").

מתלמידיו: ר' יהודה אסאד, ר' משה מרדכי בנט [אב"ד שטאמפי], ר' נפתלי בנט [בנו], ר' צבי הירש אופנהיים (בעל "עיני הדעת"), ר' שלמה קווטש (בעל "חכמת שלמה"), אדמו"ר רבי שמחה בונים בונהרד מפשיסחא (בעל "מדרש שמחה").

נולד בי"ב אב ה'תקי"ג בעיר צ'ורגו (הונגריה) – מצד אביו הינו צאצא לר' צבי הירש אשכנזי [ה"חכם צבי"] ומצד אמו לר' נפתלי כץ הכהן (בעל "סמיכת חכמים").

בגיל 5 התייתם מאביו וגדל בבית הסבתא מצד אמו בעיר מיקולוב [ניקולסבורג] (צ'כיה), על כן נקרא 'בנט' כשם משפחת אמו.

הנגיד והממונה על קופת הצדקה בעיר (ר' גבריאל מרקברייטר) שהבחין בכישרונותיו המיוחדים שכר עבורו מלמד ולאחר ששקד על לימוד התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], משנה וגמרא שלח אותו בגיל 11 ללמוד אצל גיסו – ר' יעקב קצנלבויגן בעיר איטינגן (גרמניה). בגיל 13 החל למסור דרשות בחריפות ובקיאות וחיבר שלושה ספרים: פירוש על התורה, על הגדה של פסח וחידושים על גפ"ת [גמרא, פוסקים, תוספות]. לאחר שאשת מורו השליכה את שלושת ספריו לאש מרוב קנאתה בכבוד שרכשו לו היות והיה לה בן בגילו אך לא השתווה כלל לרמתו הלימודית ולחכמתו, החליט להפסיק ללמוד גמרא ופוסקים ושקד על לימוד תנ"ך עם פירושים, ספרי אגדות ודרשות עד שהיה בקי בהם בעל פה ובמיקומו של כל מאמר בש"ס ובמדרש.

בגיל 15 עבר לעיר פירט [פיורדא] (גרמניה) ולמד ב"ישיבת פיורדא" אצל ר' יוסף שטיינהרט, ידע יותר מ – 400 דפי ש"ס בעל פה וכינוהו בתואר הכבוד "תלמיד חבר".

בשנת ה'תקל"א נשא לאשה את בתו של הנגיד גימפל פרוסטיץ הנמנה על אחת המשפחות המיוחסות בעיר ניקולסבורג אולם היות ורק מלאו לה 14 שנים ולא רצה להתגורר בבית חותנו החליט לעבור למקום אחר עד שזוגתו תגדל. נסע ללמוד בעיר פראג (צ'כיה) והתגורר בביתו של אחד מנכבדי העיר – ר' מאיר קרפלס שדאג לכלכלו. לעיתים קרובות הוזמן לביתו של רב העיר – ר' יחזקאל הלוי לנדא להתפלפל עמו וכעבור שנתיים נקרא לשוב לזוגתו.

מאס בכל תענוגי עולם הזה וכתב על גבי שער הסידור תפילה שלו 'הריני נודר לה' א-להי צ-באות לבלי אהנה מהנאות עולם הזה זולת מה שהוא לצורך גדול ולתועלת בריאות גופי'. דקדק בקיום המצוות, התפלל בכוונה ובהכנעה, הסתפק במועט ולא דאג על העתיד כלל. סיגף את עצמו בכל מיני סיגופים, ערך תעניות וישן מעט. שקד על לימוד התורה במשך שעות ארוכות ברציפות בעיון וביגיעה רבה עד שהחל לסבול מכאבי ראש והרופאים גזרו עליו לא ללמוד שום סוגיה בש"ס ובפוסקים בעיון במשך שנה. בהתאם להוראת הרופאים למד רק תהילים עם פירוש רד"ק [רבי דוד קמחי] וספר "יד החזקה" לרמב"ם [רבי משה בן מימון] ואף על פי שכאבי הראש לא חלפו אמר בשמחה 'ברוך ה' אשר לא הסיר מאתי מצוה זאת לקבל ייסורים של אהבה כל ימי'.

נודע בבקיאותו בכל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, פוסקים, ספרי, ספרא, תוספתא, אגדות, קבלה, דקדוק עברי, אסטרונומיה, מתמטיקה ופילוסופיה. בדרשותיו שילב פשט, רמז, דרש וסוד, עם זאת ניכר בענוותנותו והשתדל להסתיר מופתים שפעל, מאס בכבוד המדומה ולמרות שהוצעו לו משרות רבנות לא הסכים לקבל עליו עול רבנות עד שידע בעל פה את כל ארבעת הטורים ו"שולחן ערוך".

בשנת ה'תקל"ח מונה לדיין בעיר מיקולוב [ניקולסבורג]. בשנת ה'תקמ"ה מונה לרב בעיירה ברצלב [לונדנבורג] (צ'כיה) ובשנת ה'תקמ"ח נבחר לרב בעיר שוסבורג [שאשטין-סטראז'ה] (סלובקיה). לאחר פטירת ר' גרשון חיות  בט"ו אדר ה'תקמ"ט נבחר בשנת ה'תק"ן למלא את מקומו כאב"ד [אב בית דין] בניקולסבורג, לראש הישיבה המקומית ולרב הראשי לכל חבל מוראביה (צ'כיה). אנשי הממשל כיבדוהו, העניקו לו סמכויות רבות וקבעו כי כל דבר בענייני דת וכל מינוי של רב יעשה רק לאחר הסכמתו והעובר על דבריו ייענש.

כשעתיים לאחר חצות הלילה התעורר ושקד על לימוד התורה עד זמן תפילת שחרית, הלך לבית הכנסת בלבוש מהודר ובכפיפת קומה ושמר על קדושת העיניים, תמיד היה מעשרה הראשונים שהגיעו לבית הכנסת ורק לאחר ששמע מכל אחד מהמתפללים את ברכות השחר כדי לענות 'אמן' אמר בעצמו את הברכות בקול נעים ובכוונה. בסיום תפילת שחרית למד כשעה כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין רבנו תם, שב לביתו לשתות קפה עם עוגה והחל ללמוד עם נערים שהתאספו בביתו. לאחר כ – 5 עד 6 שעות של לימוד ללא היסח הדעת לשום עניין התפנה לאנשים שהמתינו לו ורק כעבור כשעה אכל בסעודת צהריים רק מה שהכרחי לבריאות ולקיום גופו. בירך ברכת המזון מתוך סידור בקול נעים מילה במילה ובכוונה וישן כשעה וחצי. כשהתעורר עסק בגמילות חסדים ובפדיון שבויים, ביקר חולים וניחם אבלים. לאחר תפילת מנחה למד שיעור קבוע עד לתפילת ערבית, בשובו לביתו למד בפוסקים אחרונים או ראשונים יחד עם למדנים שהגיעו לביתו, השיב בכתב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מארצות שונות ובשעה 11 לערך הלך לישון מעט. מידי שבוע חילק צדקה לעניי העיר, סייע גם לנזקקים עוברי אורח אפילו שאינם יהודים ותמך כלכלית בתלמוד תורה. דאג להשיא יתומים והשתדל להשכין שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו ואפילו שילם מכספו האישי על מנת להשקיט מחלוקות כספיות. התנגד ללימודי "חול" לילדים ב"חדר" ולאחר שהסביר בטוב טעם לאנשי השלטון עניינים שונים בגמרא השיג רישיון מהמלך והשרים להדפסת ספרי קודש בכל המדינות שתחת חסותו של המלך.

בשנת ה'תקס"ב נענה להפצרות אנשי קהילתו וסרב להצעת הקהילה היהודית בעיר פרשבורג [ברטיסלאבה] (סלובקיה) לכהן כרב הקהילה למרות שהציעו לו משכורת חודשית מאוד גדולה וכעבור שנים אחדות שוב נענה להפצרות אנשי קהילתו וסרב גם לאנשי קהילת קרקוב (פולין) לכהן כרב הקהילה.

בגיל 50 פרש מזוגתו בהסכמתה ולא התגורר עמה לגודל חסידותו.

בי"ז אייר ה'תקס"ה נפטרה אמו.

מרוב ישיבה וחוסר תנועה החל לסבול בשנת ה'תקע"ג מחוליים שונים ומטחורים ומפאת מצבו הבריאותי הרופאים אסרו עליו להמשיך לנהל את הישיבה וללמוד עם תלמידיו אך למרות הסכנה לא הסכים לכך.

נלחם בתנועה הרפורמית ובשנת ה'תקע"ט יחד עם רבנים נוספים הביע את התנגדותו להקמת בית הכנסת הרפורמי בעיר המבורג (גרמניה).

בשנת ה'תקפ"ד נפטרה בתו (רוזה) ובכ"ז אייר ה'תקפ"ח נפטרה זוגתו.

לאחר דיכוי המרד באיטליה כתב תפילה לכבוד קיסר אוסטריה [פרנץ הראשון].

בשנת ה'תקפ"ט מחלתו גברה ובהוראת הרופאים נסע בחודש תמוז לעיירת המרפא קרלובי וארי [קרלסבאד] (צ'כיה) אך במהלך שהותו חלה גם במעיים, הבטיח שאם יצטרכו דבר ישתטחו על קברו, ביקש שיקברו אותו במיקולוב או בעיר פראג וכעבור 17 יום השיב את נשמתו ליוצרה.

בהתאם לחוקי המדינה אנשי השלטון המקומי אסרו את העברתו למקום רחוק ללא חניטה או להלין את המת ליום המחרת, על כן נאלצו באותו יום לקבור אותו על תנאי בעיירה הסמוכה הרוזנטין [ליכטנשטדט] (צ'כיה). טרם הקבורה גילו על גופו שקים אשר לבש תחת מלבושיו על מנת לסגף את עצמו.

משפחתו ונציגים מקהילת ניקולסבורג ביקשו להעביר את עצמותיו לעירם אולם קהילת ליכטנשטדט סירבה לדרישתם. לאחר שנגלה בחלום לר' משה סופר (בעל "חתם סופר") וביקשו להעבירו לניקולסבורג גילה לו כי נגזר עליו להיקבר לתקופה קצרה בליכטנשטדט היות ופסק להתיר את קשר החיתון של בת הרב מליכטנשטדט וההוכחה לכך היא שבתו של הרב קבורה בסמוך אליו!

כעבור 7 חודשים מיום פטירתו התקבלו הסכמות רבנים ואישורי הממשל להעבירו בז' אדר ה'תק"ץ לעיר מיקולוב אך היות והגיעו ביום שישי ערכו את הלוויה וטמנו אותו בסמוך לקברי אבותיו רק ביום ראשון – י"ב אדר.

מספריו:

•    ביאור מרדכי (ק)

•    דברי מרדכי: על הלכות איסור והיתר (ק)

•    הר המור: שו"ת (ק)

•    מאמר מרדכי

•    מגן אבות: על ל"ט מלאכות (ק)

•    מחשבת מרדכי: על התורה (ק)

•    פרשת מרדכי: שו"ת (ק)

•    תכלת מרדכי: דרושים (ק)