אדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט
תאריך הילולא: י''ד כסלו מקום קבורה: רומניה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
אביו: אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין.
אמו: הרבנית שרה.
אשתו: הרבנית פערל.
בנו (היחיד): אדמו"ר רבי אברהם מתתיהו [הצדיק משטפנשט].
בנותיו: הרבנית בת שבע (בעלה אדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל פרידמן מאדז'וד), הרבנית גיטל (בעלה בזיווג שני אדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורא).
אחיו: הבכור-אדמו"ר רבי שלום יוסף מרוז'ין, אדמו"ר רבי אברהם יעקב [הראשון] מסדיגורה, אדמו"ר רבי דוב בער מליאובה, אדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב ואדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין.
אחיותיו: הרבנית גיטל (בעלה ר' יוסף מונזון), הרבנית חיה מלכה (בעלה אדמו"ר רבי יצחק טוורסקי מסקווירא), הרבנית לאה (בעלה ר' דוד הלפרין) והרבנית מרים (בעלה אדמו"ר רבי מנחם מנדל האגר מויז'ניץ).
סבא: ר' שלום שכנא מפרוהוביטש (מצד אביו), ר' משה אפרתי מברדיטשוב (מצד אמו).
סבתא: מרת חוה (מצד אביו).

בנו הרביעי של אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין [הרוז'ניר] – האדמו"ר הראשון לחסידות שטפנשט נולד בשנת ה'תקפ"ג בעיירה רוזי'ן (אוקראינה) ונקרא 'מנחם נחום' על שם אדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי מטשרנוביל.
יומם ולילה שקד על לימוד התורה, מאוד הקפיד על סדר יומו ונהג לא להאריך בתפילתו.
בראש חודש תמוז ה'תקצ"ו נשא לאישה את בתו של ר' אליעזר קושאנסקי.
בשנת ה'תרי"ב עבר להתגורר בעיירה שטפנשט (רומניה) והקים בה את חצרו המפוארת. התפרסם כפועל ישועות גם בקרב הגויים ורבים נהרו לבקש את ברכתו. נהג לספר סיפורים מופלאים וטמירים ובהם רמז עניינים שונים בתורת הנסתר, בליל שבת ערך קידוש בהתלהבות רבה ונודע בענוותנותו. ייסד בביתו בית מדרש אשר כונה ה'קלויז' ובו חדר משובץ זהב וכסף וקירותיו מעוטרים ציורים שנקרא 'חדרו של משיח' ובו הניחו כתר זהב שנעשה בפיקוחו – מגולף ומורכב משלוש קומות. חדר זה נפתח בהוראתו לעיתים רחוקות ולחסידיו אמר כי כאשר יבוא הגואל הוא יגור בחדר זה. הדריך את תלמידיו בחינוך והנהגות ישרות וסביבו התלכדו תלמידי חכמים שקנו ממנו דעת, חכמה ויראת השם. אביו [הרוז'ינר] התבטא עליו כי הוא משכים קום לתפילה וכך כל היום פנוי לו לירא מפחד השם ובמועד אחר הוסיף ואמר כי השחוק והשמחה בו הרגיל את עצמו בכדי שלא יישרף מפחד הבורא שיש לו.
כל שנותיו היה חלוש בגופו וידוע חולי, לעיתים היה רתוק למיטתו במשך שבועות ואחד הפרופסורים שבדק אותו אמר כי אינו חולה אלא יש לו השתוקקות לדבר מה ואינו מגיע לזה, אולם נראה שיש ביכולתו להשיג כל שירצה. לאחר צאתו מהפרופסור אמר למקורביו – 'מה מבין הפרופסור בהשתוקקות שיש לי לבורא עולם וכי אפשר לי להשיגו?'
בד' אב ה'תרי"ט נולדה בתו השנייה (בת שבע).
בסוף שנת ה'תרכ"ח החל לרמוז על פטירתו. בחודש חשון ה'תרכ"ט נסע לקבלת טיפול רפואי בעיר יאשי (רומניה) ואמר 'יהודי צריך שיהיו לו שלושה דברים: יד, כיס ולב' [לאחר פטירתו הבינו את כוונתו לי"ד כסלו]. בתחילת חודש כסלו ביקש לכתוב צוואה ובי"ד כסלו קם ממיטתו, רחץ את פניו, סידר את זקנו ופאות ראשו, התיישב על המיטה והחל לנגן את ניגון "הדביקות" של אביו, אסף את רגליו אל המיטה והשיב את נשמתו ליוצרה.
[דברי תורתו כונסו בספר 'אמונת אמת' שנדפס ע"י מוסדות שטפנשט וכן ספר נדיר יומן זכרונות הגבאי בשם 'מילין סתימין' ובו שפע תורתו וסיפוריו].

התמונות באדיבות מוסדות שטפנשט
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik
יאשי: רחוב העליה 2 שכונת פאקוראר
(בסמוך ציון רבי יוסף יוסקא הלוי סגל).
לתיאום קבוצות ואש"ל:
טלפון: 972-54-8468888
דוא"ל 6160303@gmail.com
[בתקופת מלחמת העולם השנייה ארונו הועבר מבית החיים העתיק בטאטאראש לבית החיים החדש בפאקוראר].
פנים האוהל