fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik

אביו: אלקנה.

אמו: חנה.

בניו: אביה ויואל.

סבא: ירוחם (מצד אביו).

מורו: עלי הכהן.

אמו הייתה עקרה ואביו נהג לעלות למקום המשכן בכל שנה עם שתי נשיו – חנה ופנינה אשר לה היו ילדים. חנה אשר לבה היה מר עליה, התפללה בשפתיה וקולה לא נשמע. עלי הכהן שהבחין כי רק שפתיה נעות אך קולה לא נשמע, שאל באורים ותומים והאירו האותיות: ה' כ' ר' ש' לאחר שצרף את האותיות חשב כי חנה "שכרה" על כן פנה אליה "עד מתי תשתכרי..." אך לאמתו של דבר הצירוף הנכון היה "כשרה" וחנה הבהירה כי הינה נושאת את ליבה בתפילה לבורא עולם ומייחלת לזכות לפרי בטן. כאשר עמד עלי על טעותו ברך את חנה ובג' ניסן ב'תת"ל נולד בנה הבכור "ותקרא את-שמו שמואל, כי מי-הוה שאלתיו" (שמואל א' א'/כ') ומיום היוולדו היה נזיר.

י"ג נולדו מהולים ואלו הן: אדם הראשון, שת, חנוך, נח, שם, תרח, יעקב, יוסף, משה, שמואל, דוד, ישעיה, ירמיה (מדרש שוחר טוב ט'/ז').

השתייך לשבט לוי ונמנה על צאצאי קורח (דברי הימים א' ו'/י"ח – כ"ג). אחד משמונה "נסיכי אדם" [ישי, שאול, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח ואליהו] (תלמוד בבלי סוכה נ"ב/ב'), שקול כמשה ואהרון גם יחד "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל י-הוה והוא יענם" (תהילים צ"ט/ו').

לאחר שאמו גמלה אותו הביאה אותו בהתאם לנדרה למשכן שילה "...ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גמלה אותו; ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית י-הוה שילו. והנער נער; וישחטו את-הפר, ויביאו את-הנער אל-עלי; ותאמר בי אדוני חי נפשך אדוני, אני האישה הניצבת עמכה בזה, להתפלל אל י-הוה; אל-הנער הזה התפללתי ויתן י-הוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו; וגם אנכי, השאלתהו לי-הוה כל-הימים אשר היה, הוא שאול לי-הוה..." (שמואל א' א'/כ"ג – כ"ח).

לאחר שחנה התפללה והודתה לה' נולדו לו עוד אחים ואחיות "כי פקד י-הוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות" (שמואל א' ב'/כ"א).

גדל וחונך על ידי עלי הכהן הגדול "ושמואל משרת את-פני י-הוה נער חגור אפוד בד; ומעיל קטון תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את-אישה, לזבוח את-זבח הימים" (שמואל א' ב'/י"ח – י"ט).

בהיותו נער החל לזכות בנבואה "ושמואל שוכב בהיכל י-הוה אשר שם ארון א-להים; ויקרא י-הוה אל שמואל ויאמר הנני; וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי שוב שכב וילך וישכב; ויסף י-הוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי בני שוב שכב; ושמואל טרם ידע את י-הוה וטרם יגלה אליו דבר י-הוה; ויוסף י-הוה קרוא שמואל בשלישית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, ויבן עלי כי י-הוה קורא לנער; ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר י-הוה כי שומע עבדך, וילך שמואל וישכב במקומו; ויבוא י-הוה ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך" (שמואל א' ג'/ג' – י'). "ויגדל שמואל וי-הוה היה עמו ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה; וידע כל-ישראל, מדן ועד-באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לי-הוה" (שמואל א' ג'/י"ט – כ'). היה עשיר ולא רצה ליהנות משל אחרים, שנאמר 'ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו' (תלמוד בבלי ברכות י'/ב'). יסד בית דין קבוע ברמה ובנה את משכן נוב לאחר שהמשכן בשילה נחרב. נהג לסובב בין הערים והעיירות ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו "וישפוט שמואל את-ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית-אל והגלגל והמצפה; ושפט את-ישראל את כל-המקומות האלה. ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח לי-הוה" (שמואל א' ז'/ט"ו – י"ז).

לאחר שזקני ישראל התקבצו במקום מגוריו 'רמתה' ודרשו שימליך עליהם מלך לשפטם ככל הגויים "ויאמר י-הוה אל-שמואל, שמע בקול העם לכל אשר-יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי-אותי מאסו ממלוך עליהם... ויאמר י-הוה אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך..." (שמואל א' ח'/ז' – כ"ב), משח את שאול למלך וצווה עליו להרוג את עמלק אך היות ושאול לא ביצע את הציווי, המליך על פי ציווי ה' את דוד למלך במקומו.

מסר את "מגלת בנין בית המקדש" [תכנית הבניה של בית המקדש] לדוד המלך (ילקוט שמעוני שמואל א' רמז קט"ו) והסדיר את החלוקה למשמרות כהונה 'אמר רב חמא בר גוריא אמר רב משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר בא שמואל והעמידן על שש עשרה' (תלמוד בבלי תענית כ"ז/א').

כאשר הזדקן ולא היה יכול לשאת בתפקיד השופט מינה את שני בניו לשופטים במקומו והיה אחרון השופטים שקמו לעם ישראל לפני שהתחילה המלוכה. כונה "הרואה" ובספר יואל מכונה "פתואל".

על פי חז"ל [חכמנו זיכרונם לברכה] חי 52 שנה ונפטר 4 חודשים לפני מות שאול בשנת ב'תתפ"ב "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה" (שמואל א' כ"ה/א').

'מבואר בספרים שלא רצה שמואל הנביא לבוא אל מנוחתו כבוד בגן עדן אך עודנו על מזוזות היכל ה' להתפלל על בני ישראל וירושלים... כי הוא תמיד עומד ומתפלל... על כבוד הבורא ברוך הוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבא... שיבוא משיחנו במהרה בימינו ובני ישראל יוושעו תשועת עולמים' (תפארת שלמה סוף פרשת קרח).

חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת הספרים:

•    מגילת רות (ק)

•    שופטים (ק)

•    שמואל (ק1/ק2)