אביו: אברהם שמואל.

אמו: קיסיה.

אשתו: שרה מרים (בזיווג ראשון), תמה (בזיווג שני), טאובה (בזיווג שלישי).

בניו: מזיווג ראשון – יעקב, ר' משה מרדכי ושלמה זלמן. מזיווג שני – ר' אברהם שמואל.

בנותיו: מזיווג ראשון – הנא קיילה (בעלה ר' יצחק אייזיק הירשוביץ), חסיה (בעלה ר' יוסף יהודה לייב בלוך). מזיווג שני – אסתר (בעלה יעקב שפירא), שרה מרים (בעלה ר' זלמן סורוצקין בעל "מאזנים למשפט").

אחיו: אברהם, אליאס, בנימין, ברקו.

אחיותיו: חנה (בעלה מרדכי וופסי), רחל (בעלה משה מרדכי אידלביץ).

סבא: אליאס (מצד אביו).

מוריו: ר' ישראל ליפקין מסלנט (בעל "אור ישראל"), ר' משה מרדכי משווינציאן.

מתלמידיו: ר' יואל דוד הכהן קפלן, ר' יוסף יהודה לייב בלוך (בעל "שעורי הלכה"), ר' יוסף יצחק קליין, ר' יוסף שלמה כהנמן מפוניבז, ר' יצחק אייזיק איש-שלום [פרידמן] (בעל "חקר יצחק"), ר' יצחק קוסובסקי-שחור, ר' ירוחם אשר ורהפטיג, ר' משה אביגדור עמיאל (בעל "דרכי משה").

נולד בחורף שנת ה'תר"א בכפר צירניאן [סמוך לעיירה שוויר] (ליטא). כאשר הובילו אותו לעיירה הסמוכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו נפל מהעגלה ורק לאחר מרחק רב הבחינו בהיעלמותו, לאחר חיפושים מצאו אותו ביער כשבקרבתו ניצב זאב השומר עליו.

בילדותו למד עם ר' משה מרדכי משווינציאן, עבר ללמוד בתלמוד תורה בעיירה סמרגון (ליטא) וכשגדל אביו שלח אותו ללמוד בישיבה בשכונת זרצ'ה שבעיר וילנה (ליטא). שקד על לימוד התורה ב"ישיבת נביז'ר" [שייסד ר' צבי הירש הלוי נוויז'ר] בעיר קובנה (ליטא), התפרסם כ"עילוי משוויר" ומורו (ר' ישראל מסלנט) מיד הבחין בכישרונותיו המיוחדים, בגדולתו ובקיאותו בתורה ואף הפציר בו למסור שיעור לפני התלמידים.

בשנת ה'תרכ"א נשא לאשה את בתם של בריינה ור' אברהם יצחק נבייז'קי. התגורר בעיר קובנה בסמוך לחותנו שתמך בו כלכלית והמשיך לשקוד על לימוד התורה ללא דאגת פרנסה. בהשפעת והדרכת מורו (ר' ישראל מסלנט) החל לעסוק גם בצרכי ציבור ונלחם בתנועת המשכילים.

לבקשת חותנו סרב להצעות לכהן כרב הקהילות אלקסוט (ליטא) ואיישישוק (ליטא). לאחר שחותנתו התלוננה שוב ושוב כי הינו נטל כלכלי עליהם על אף שבעלה טען בפניה 'אינך יודעת מי מחזיק את מי, אנחנו אותו או הוא אותנו בתורתו' נענה בחיוב לבקשה להתמנות לרב שכונת "סלובודקה" בעיר קובנה (ליטא). בחורף ה'תרל"ד הוכתר לרב בסלובודקה ובאותו יום חמיו נפטר. על אף התנגדות המשכילים מונה במקום חותנו למו"צ [מורה צדק] בקובנה, אולם כעבור 3 חודשים, בו' ניסן ה'תרל"ד עבר לכהן כרב בעיר קלם (ליטא) וייסד ישיבה לתלמידים מבוגרים. כל יום התפלל בהשכמה ולאחר תפילת שחרית שב לביתו עטור בטלית ותפילין ושקד על לימוד התורה עד חצות היום. כל שבת עלה לתורה לקריאה של שלישי וגם ל"הגבהה" ול"גלילה" של ספר התורה ולאחר תפילת שחרית למד יחד עם ר' שמחה זיסל זיו [הסבא מקלם]. נודע באהבתו לכל אדם במיוחד ללומדי התורה ואף גויים הגיעו לבקש את ברכתו. השפיע על המושל האזורי להעניק תקציב לבנית מקווה ולשיפוץ בתי הכנסת ואנשי השלטון העריכו והעריצו אותו.

בשנת ה'תרנ"ח/ט בתו הצעירה (חסיה) חלתה ונפטרה וכעבור שנתיים זוגתו (שרה מרים) נפטרה בליל שבת אך לא הסכים לבני ביתו לבכות עד לאחר צאת השבת.

נשא לאשה את בתו של הגביר ר' ברוך ברוידא מקובנה.

בסוף קיץ שנת ה'תרמ"ג החל לכהן כרב ואב"ד [אב בית דין] בעיר טלז (ליטא) ועמד בראש הישיבה המקומית. דרש מתלמידיו להשתתף באופן פעיל בשיעורים והדגיש את חשיבות המשא ומתן בין הרב והתלמיד במהלך השיעור, מסר שיעורים לפי נושאים ולא על סדר הגמרא אולם לא נהג לרשום את חידושיו בתורה, בלט בהתלהבותו ושמחתו בשעת הלימוד וכאשר לא ידע תירוץ לקושיה לא אכל ולא שתה והיה בצער עד שמצא תירוץ המניח את הדעת. אהב להתפלפל עם תלמידיו עד שעה מאוחרת בלילה, הקפיד על כבודם אולם נהג להעיר להם הערות "מעליבות" והתלמידים אהבו אותו וידעו כי אין בכוונתו להעליב. גם בדרכו היו שפתותיו דובבות דברי תורה ותוך כדי הליכתו היה מחדש חידושי תורה. השיב לשאלות שהופנו אליו ממקומות שונים ובתשובותיו שילב חידושי תורה, לעיתים היה כל כך שקוע בעריכת התשובה ומבלי לשים לב שהגיליון נגמר המשיך לכתוב על גבי השולחן. מעת לעת נדד למקומות שונים על מנת להשיג כספים לאחזקת הישיבה שמאות תלמידים נהרו אליה ועם זאת דאג גם לצרכי הקהילה הגשמיים והרוחניים, לבניית מקווה ושיפוץ בתי הכנסת. ניכר בענוותנותו, באדיבותו ונדיבותו ודרש להיזהר במצוות שבין אדם לחברו. לא חת מפני איש, לא נרתע מאיומים ומחאות ורדף אחר האמת והצדק. נלחם בתנועת ההשכלה, שנא את המחלוקת, החנופה והבצע ולמען השלום היה מוותר על כבודו. דרש בתוקף מהחנוונים להשתמש אך ורק במידות ומשקלות מדויקים, הקפיד שמאפיות המצות יסגרו עד השעה 11 בלילה הן מטעמי כשרות והן מתוך דאגה על שמירת בריאותם של העובדים שרובם היו נשים וטף. קבע תנאים לקבלת "הסמכה" לרבנות ולקבלת רבנים לעיירות והשתתף באסיפה המוקדמת ליסוד "אגודת ישראל" שנערכה בעיר באד הומבורג (גרמניה).
בד' טבת ה'תר"ס נפטרה זוגתו (תמה) ונשא לאשה את בתם של רחל רבקה וזליג מנדל קריגר.
בשנת ה'תרס"א יזם יחד עם ר' חיים עוזר גרודזינסקי את יסוד ארגון "מחזיקי הדת" בוילנה (ליטא).

טען כי יש תועלת בידיעת תולדות גאוני ישראל והספרים שחיברו ותמיד הקפיד להתלבש בהידור. סרב לכל הצעות הרבנות ואף הסתיר מבני ביתו את ההצעות השונות על מנת שלא יצטערו על סירובו לקבלן למרות מצבו הכלכלי הדחוק, אולם בשנת ה'תרס"ז התלבט אם לקבל את הצעת הרבנות של העיר ירושלים ורק מפאת התקפת לב קשה שעבר הרופאים אסרו עליו את המעבר לארץ ישראל. תמך ביישוב ארץ ישראל אך התנגד לתנועה הציונית היות ואין לה שייכות עם הדת.

בשנת ה'תרס"ח השתוללה שריפה בכל העיר טלז שכילתה גם את בניין הישיבה והתלמידים עברו ללמוד בפלונגיאן.

בחודש טבת ה'תר"ע ייסד את ארגון "לינת הצדק" לביקור חולים. בד בבד עם דאגתו לבניין בתי העיר הקים מחדש גם את הישיבה אולם מפאת החובות העצומים שהצטברו נאלץ בחודש שבט להגיע ללונדון (אנגליה) ולאסוף כספים. במהלך שהותו לקה בהתקף לב במוצאי שבת והשיב את נשמתו ליוצרה, ביום שלישי הובא לקבורה.

מספריו:

•    ליקוטי תשובות

•    תשובות רבי אליעזר: על הש"ס (ק)