fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tza
אביו: אדמו"ר רבי אלתר יחזקאל אליהו מדז'יקוב (בעל "זכרון יחזקאל").
אמו: הרבנית חוה.
אשתו: חנה מרים סימה.
אחיו: אדמו"ר רבי חיים מנחם דוד מדז'יקוב, יהושע, ר' יעקב שלום ור' מאיר מריישא.
אחותו: דבורה (בעלה ר' משה ארנון אברמוביץ).
סבא: אדמו"ר רבי יהושע מדז'יקוב בעל "עטרת ישועה" (מצד אביו), אדמו"ר רבי ישראל האגר מוויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" (מצד אמו).
סבתא: הרבנית מרים (מצד אביו), הרבנית הינדא (מצד אמו).
מוריו: ר' אברהם ישעיה קרליץ [החזון איש], ר' מאיר אריק (בעל "אמרי יושר").
מתלמידיו: אדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ, ר' מרדכי גנוט (בעל "לוח דבר בעתו"), אדמו"ר רבי שמואל יעקב הכהן קאהן מתולדות אברהם יצחק.
נולד בי"ח אלול ה'תרס"ה בעיירה ויז'ניציה (אוקראינה).
בגיל 5 עבר עם משפחתו לעיר טרנובז'ג [דז'יקוב] (פולין) ומילדותו שקד על לימוד התורה ביגיעה עצומה ובעיון רב.
במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו יחד עם משפחתו של אדמו"ר רבי ישראל האגר מוויז'ניץ לרומניה והתיישבה בעיר אוראדיה [גרוסוורדיין]. לאחר שהמלחמה הסתיימה משפחתו עברה להתגורר בעיר טרנוב (פולין) ואביו ייסד בה חצר חסידית.
בגיל 20 נסמך לרבנות על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך על ידי ר' אברהם מנחם מנדל הלוי שטיינברג (בעל "מחזה אברהם") ואדמו"ר רבי חיים הגר מאוטיניה (בעל "טל חיים") ואף על פי כן לא רצה לפסוק בעצמו כמעט מאומה.
בחודש תמוז ה'תרפ"ז נשא לאשה את בתם של הרבנית מרגלית ודודו – אדמו"ר רבי חיים מאיר האגר מוויז'ניץ (בעל "אמרי חיים"). לאחר שלא נולדו להם ילדים גירש את רעייתו ושוב נשא אותה לאשה בתקווה שקיום מצוות המחזיר גרושתו ישמש להם כסגולה ללידת ילדים, אך היות שהמעשה לא הועיל גירש אותה בשנית ומאז לא נשא אשה.
בל"ג בעומר [י"ח אייר] ה'תרצ"ו החל לכהן כראב"ד [ראש אב בית דין] בעיר קלוז'-נאפוקה [קלויזנבורג] (רומניה) וכינה את שם משפחתו "האגר" כשם המשפחה של אמו היות ולא הייתה לו אזרחות חוקית.
בכ"ט סיון ה'תש"ב לערך אחיו (ר' מאיר) נספה בשואה. בז' אדר שני ה'תש"ג אביו נרצח על ידי הנאצים במחנה הריכוז פלאשוב [סמוך לקרקוב] (פולין), בכ"ב תשרי ה'תש"ד אחיו (אדמו"ר רבי חיים מנחם דוד) נרצח במחנה הריכוז מאוטהאוזן (אוסטריה) וגם אחיו – ר' יעקב שלום שהתגורר בעיר טרנוב (פולין) נספה בשואה.
בשנת ה'תש"ד הועבר לגטו יחד עם שאר יהודי אוראדיה וזמן קצר לפני השילוח למחנה ההשמדה אושוויץ (פולין) הצליח להימלט לרומניה יחד עם משפחת חותנו. עם סיום מלחמת העולם השנייה שב עם משפחת חותנו לאוראדיה ובשנת ה'תש"ז עלה עמם לארץ ישראל והתיישב בירושלים. מעת לעת שהה בתל אביב או בקריית ויז'ניץ [שיכון ויז'ניץ] בבני ברק והיה בקשר אדוק גיסו – אדמו"ר רבי משה יהושע האגר מויז'ניץ (בעל "ישועות משה").
בעת ההפצצות במלחמת תש"ח [מלחמת העצמאות] היה נס לביתו של ר' אברהם ישעיה קרליץ (בעל "חזון איש") וטען כי זה המקלט שלו.
סירב להפצרות להקים חצר חסידית, במשך שעות רצופות שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ביגיעה ובמסירות נפש והיה מסוגל להתחבט בקושיא אחת ימים ולילות, שבועות ואפילו חודשים. שימש כראש כולל "תרביצ"א" [תולדות רבינו יוסף צבי דושינסקיא] בראשות ר' יוסף צבי דושינסקי (בעל "צאן יוסף"), לימד בעיון גדול ומעמיק הלכות שבת, מקוואות ועוד ולפני הלימוד הוציא את כל הספרים וחילק לכל תלמיד ספר מסוים לעיין בו. בגין אהבת האמת המופלגת שלו ובשנאת השקר עיין וחקר כל מה ששמע אם אין סתירה כלשהי בדברים עצמם או אם נכונים הם בכלל ואם התברר כי הדברים נכונים, חיבבם והוסיף עליהם מבינתו היתירה גם אם שמעם מפי בחור צעיר. מאוד אהב לעיין בספר תהילים, התעמק והתבונן במשמעות ובתוכן המזמורים ובחג פורים אחר קריאת המגילה נהג להישאר בבית הכנסת ולקרוא את כל ספר תהילים, כל פרק לפי תכנו וכל מזמור לפי עניינו – בגילה ורנן או בצער ובכי, או בבקשה ותחנונים או בצימאון וגעגועים. נהג לערוך סיגופים, בהיכנסו או ביציאתו מביתו הניח ידו על המזוזה התבונן בה ופעמים רבות נפל על פניה ונשקה בבכי. טרם כל ארוחה נהג לבכות ולומר פרקי תהילים באמרו שיש לחשוש מלהתגשם על ידי האכילה, לפני נטילת ידיים חזר פעמים רבות על הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים" ובברכת הזימון של חול היה נאנח ומטפח על לבו. בלילה טרם ישן חזר פעמים רבות "אם זכרתיך על יצועי, באשמורת אהגה בך". בליל שבת אמר את מגילת "שיר השירים" בהתלהבות גדולה. התפעל בשמעו מספרים על מעלה של יהודי, פעל בדרכים שונות לסייע לאברכים וכמעט את כל הכסף שקיבל במהלך היום פיזר עד הלילה לנזקקים. כששמע על צרה כלשהיא מרוב צער סבל מכאב ראש ובאנחות התעניין בשלום האדם וחרה לו בראותו כי עולם כמנהגו נוהג ואינו מברר מה עלה בגורלו.
בשנת ה'תשמ"ה עבר להתגורר בלונדון (אנגליה). החל להתנהג באדמו"רות, כונה "רבי יודאלי דז'יקובר" ורבים נהרו לבקש את עצתו בתחומים מגוונים. נודע כבקיא בסיפורי חסידים, כתב חידושי תורה בכל מקצועות התורה והערות קצרות בגיליוני ספריו, על סדר השולחן ערוך, כתבי ר' משה סופר [החתם סופר], מהרש"ם [ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון], החיד"א [ר' חיים יוסף דוד אזולאי] ור' מאיר אריק – חלק מהם נדפסו בשם "גליוני מהר"י". את כספי הנדוניה שלו העניק לר' יוסף נפתלי שטרן לצורך הדפסת ספרי החתם סופר ובשנותיו האחרונות גזר על עצמו שתיקה.
בשנת ה'תשמ"ט השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אמרי תורה
• משנת יהודה