רבי חיים נחום אפנדי
תאריך הילולא: כ''ג חשון מקום קבורה: מצרים
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi
אביו: בכור יוסף.
אמו: קדן גרסיה.
אשתו: סולטנה.
בנו: יוסף.
בתו: מרצ'לה (בעלה ויקטור גרשון).
אחיו: אהרון, בנימין ומוריס.
אחיותיו: אסתר (בעלה משה חסון), רג'ינה (בעלה ליאון מזרחי) ורחל (בעלה יעקב אברהם לוי).
סבא: יצחק (מצד אביו).
סבתא: בכורה אסתר (מצד אביו).
מוריו: ר' אברהם דאנון, ר' דוד אבו.

נולד בט"ו כסלו ה'תרל"ג בעיר מניסה [סמוכה לאיזמיר] (טורקיה), צאצא למשפחה ממגורשי ספרד.
בשנת ה'תרמ"ב הוריו שלחו אותו ללמוד בישיבה בראשות ר' דוד אבו בטבריה (ישראל) ולאחר שסיים את לימודיו שב לטורקיה בשנת ה'תרמ"ז. למד בבית ספר תיכון צרפתי בעיר איזמיר והיה בקי בשפות טורקית וצרפתית. עבר לאיסטנבול (טורקיה) ולמד לתואר בבית הספר הגבוה למשפטים.
בשנת ה'תרנ"ג קיבל מארגון כי"ח ["כל ישראל חברים"] מלגה ללימודים בפריז (צרפת). למד לתואר במזרחנות בסמינר לשפות שמיות של אוניברסיטת הסורבון, בשנת ה'תרנ"ז קיבל הסמכה לרבנות לאחר שסיים את לימודיו בסמינר לרבנים, מ"בית הספר היישומי ללימודים גבוהים" קיבל תואר בלימודי דת ולאחר שסיים את לימודיו שב לאיסטנבול.
בי"ד אלול ה'תרנ"ט נשא לאשה את בתם של ויטה [וידה] ור' אברהם דאנון [מורו] ולפרנסתו עבד כמרצה להיסטוריה וחכמת ישראל בבית הספר של "כל ישראל חברים" ומרצה להיסטוריה באקדמיה הצבאית העות'מאנית באיסטנבול.
בשנת ה'תר"ס נפטר אביו ונטמן בעיר מניסה.
בשנת ה'תרס"ג יצא בשליחות כי"ח לממלכת כוש [איזור שנמצא כיום בצפון סודאן ובדרום מצרים] במטרה לקבוע את שייכותם של יהודי הפלשמורה ליהדות, סייע למספר יהודים מאתיופיה להגיע ללימודים במצרים, הוכתר על ידי מלך כוש באות הכבוד "חותם המלך שלמה" ובחודש תמוז ה'תרס"ח שב לפריז.
לאחר שר' משה הלוי התפטר מתפקידו כ"חכם באשי" בחודש אב ה'תרס"ח הוכתר במקומו בח' חשון ה'תרס"ט ל"חכם באשי" על אף ההתנגדות לבחירתו מצד גורמים שמרנים ופוליטיים וקיבל את התואר 'אפנדי', כיהן כרבה הראשי האחרון של יהדות האימפריה העות'מאנית והיה הרב הראשי היחידי שנבחר לתפקיד זה באורח מסודר וגם אושר על ידי הסולטאן בב' שבט ה'תרס"ט. יחד עם חותנו מונה ל"מועצה הרוחנית" של יהודי איסטנבול וניהול בית המדרש לרבנים, ניצל את קשריו הטובים עם ראשי השלטון העות'מאני והווזיר הראשי על מנת להטיב את מצב היהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית שסבלו מרדיפות מצד השליטים המקומיים והביא לביטול גזרת "הפתקה האדומה" שהגבילה את שהותם של יהודים ללא אזרחות עות'מאנית בארץ ישראל. פרסם ספר על יהדות בבל ומחקר שערך על יהדות אתיופיה וקיבל את אות "המסדר הסולומוני" של אתיופיה ואת אות "מסדר המג'ידיה" מהאימפריה העות'מאנית. על מנת לבסס את סמכותו כרבה הראשי של האימפריה ולהכיר את אורחות החיים של הקהילות יצא בשנת ה'תר"ע למסע שנמשך כ – 4 חודשים במהלכו ביקר את הקהילות היהודיות בארץ ישראל, אדירנה ואיזמיר (טורקיה), סלוניקי (יוון), ביירות (לבנון), אלכסנדריה וקהיר (מצרים) ודמשק (סוריה). בשנת ה'תרע"ג פרסם ספר העוסק בספרות היהודית-קראית באימפריה העות'מאנית ובשנת ה'תרע"ו קיבל את אות "מסדר אוסמאניה" של האימפריה העות'מאנית ואת אות "מסדר פרנץ יוזף" של הקיסרות האוסטרית. בשנת ה'תרע"ט התפטר ממשרתו ועבר להתגורר בפריז. משנת ה'תר"ף עד שנת ה'תרפ"ב כיהן כנציג לא-רשמי של טורקיה בוושינגטון (ארה"ב) ולאחר מלחמת העצמאות של טורקיה מונה כיועץ במשלחת הטורקית למשא ומתן לשלום שנפתח בפריז והסתיים בהסכם לוזאן שנחתם בי"א אב ה'תרפ"ג.
בו' אדר ה'תרפ"ה החל לכהן כרבה הראשי של מצרים. מונה לחבר במועצת המחוקקים המצרית והאקדמיה ללשון הערבית בקהיר.
בשנת ה'תרצ"ד תרגם לצרפתית את כל הפירמאנים [צווים] העות'מאנים שנשלחו למצרים משנת ה'רע"ז. בשנת ה'תרפ"ט קיבל אזרחות כבוד מצרית, בחודש תשרי ה'תרצ"ד נתמנה לחבר ועדת השפה הערבית וכתב מחקרים על קהילת יהודי מצרים. בשנת ה'תרצ"ה קיבל את אות "לגיון הכבוד" של צרפת ובשנת ה'תש"ד סייע בהקמת אגודה ללימודי ההיסטוריה של יהודי מצרים. תמך בישיבה הספרדית באי רודוס (יוון) ושלח תלמידים רבים ללמוד בה עד לכיבוש האי על ידי הנאצים. בתקופת מלחמת השחרור שפרצה בי"ז כסלו ה'תש"ח פרסם בעיתוני מצרים הצהרות בערבית כי הקהילה היהודית והעומדים בראשה מתנגדים לכל פעילות עוינת ונגד אזרחים מצד ממשלת ישראל אך סירב לדרישת הממשלה המצרית להוסיף תפילה למען ניצחון מצרים במלחמה.
בשנת ה'תש"ו התחיל לאבד את ראייתו, מצבו הבריאותי והפיזי והמצב הכללי של הקהילה פגעו במצב רוחו ובשנת ה'תשכ"א השיב את נשמתו ליוצרה.

התמונות באדיבות
הרב הראשי לאלכסנדריה בעבר – ר' אברהם נינו דיין שליט"א
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:ways
קהיר: בית החיים העתיק בשכונת אל-באסטין ובפי המקומיים נקראת "מדינת אל מיית" [שכונת המתים].
(בסמוך ציון רבי חיים כפוסי).