fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
חי בתקופת הדור השני של התנאים.
נמנה על תלמידיו של הלל.
'ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו. ויש אומרים לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי' (תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה י"ג). נודע במידותיו הנעלות, ענוותנותו וחסידותו והיה ראוי לרוח הקודש 'פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן' (תלמוד בבלי סנהדרין י"א/א').
'מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים... לא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד' (תלמוד בבלי סנהדרין י"א/א').
לבקשת רבן גמליאל מיבנה חיבר את הברכה ה-12 בתפילת שמונה עשרה "ברכת המינים" – 'אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה' (תלמוד בבלי ברכות כ"ח/ב').
'שמואל הקטן חש ביה [בהדרוקן] אמר ריבונו של עולם מי מפיס [מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג' סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין – מסורת הש"ס] איתסי [התרפא]' (תלמוד בבלי שבת ל"ג/א').
'שאלו את שמואל הקטן מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו. אמר להם... כל זמן שאדם חי הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה. מת אבדה תקוותו' (קהלת רבה פרשה ז'/ט"ו).
'שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך פן יראה י-הוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו' (אבות ד'/י"ט).
'העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם: לבן שבו זה אוקיינוס שמקיף את כל העולם. שחור שבו זה העולם. קמט שבשחור זה ירושלים. פרצוף שבקמט זה בית המקדש' (דרך ארץ זוטא ט').
טרם פטירתו זכה לרוח נבואה והודיע על הגזירה של עשרה הרוגי מלכות 'אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא' (תלמוד בבלי סנהדרין י"א/א').
'כשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל' (תלמוד בבלי סנהדרין י"א/א').
'וכשמת שמואל הקטן תלו לו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן, והיה רבן גמליאל ורבי אלעזר מספידין עליו ואמרו: על זה נאה לבכות, ועל זה נאה להתאבל, כשהמלכים מתים מניחין כתריהן לבניהם, עשירים מתים ומניחין עושרם לבניהם, שמואל הקטן נטל כל חמודות של עולם והלך לו' (שמחות פרק ח' הלכה ז').