fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tz

אביו: ר' מסעוד.

אמו: מרת עיישא [למשפחת בן חמו].

אשתו: אסתר (בזיווג ראשון), מרים (בזיווג שני).

בניו: מזיווג ראשון – ר' יעקב, ר' אברהם ["בבא הנא"] (בעל "תולדות אברהם") ור' פנחס. מזיווג שני – ר' אהרן, ר' יחיאל, ר' מאיר ור' שמעון.

בנותיו: מזיווג שני – חסידה (בעלה ר' נסים בוסו), רחל (בעלה יוסף כנאפו), פלורה (בעלה ר' אברהם סודרי), שמחה (בעלה משה שושן), ברכה (בעלה עמרם דהן) וחיה (בעלה אברהם יוסף רוטנמר).

אחיו: ר' דוד [בבא דאו] (בעל "פתח האהל"), ר' ישראל [בבא סאלי] (בעל "אהבת ישראל"). אח חורג – ר' מסעוד שטרית ["בבא סידי"].

אחיותיו: ביחא (בעלה ר' דוד אזרוואל), חמא (בעלה ר' יחיא אילוז), פרחה, רוחמה (בעלה יעקב אמויאל).

סבא: ר' יעקב בעל "פתוחי חותם" (מצד אביו), ר' אברהם בן חמו (מצד אמו).

סבתא: רוחמה (מצד אביו).

נולד בכ"ג אלול שנת ה'תרנ"ה בעיירה ריסאני (מרוקו).

מילדותו שקד על לימוד התורה עם אביו ואחיו הגדול ("בבא סאלי").

זמן קצר לפני שהגיע לגיל 13 נשא לאשה את בתם הבכורה של עזיזה ואחיו – ר' דוד אביחצירא.

לאחר שאחיו (ר' דוד) נרצח על ידי השלטונות בשנת ה'תר"ף עבר יחד עם אחיו [בבא סאלי] להתגורר בעיירה בודניב (מרוקו). בשנת ה'תרפ"ה הגיע לארץ ישראל וביקר בחברון, טבריה, ירושלים וצפת, רכש דירה בטבריה בסמוך לקברו של התנא רבי מאיר בעל הנס אולם סרב להפצרות להישאר ולהנהיג את תושבי העיר וכעבור כשנה שב למרוקו.

בנו הבכור (ר' יעקב) נפטר בגיל 18 ונקבר בבית הקברות בבודניב בסמוך לר' אבא אביחצירא.

בשנת ה'תרצ"ה נשא לאשה שניה את בתה של מרת שמחה ויעקב אסולין.

בשנת ה'תרצ"ו עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד (מרוקו) והנהיג את הקהילה היהודית. בשנת ה'תש"ה עזב את מרוקו ועבר לגור בעיר אוראן (אלג'יריה).

בחודש טבת ה'תש"ט עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר במעברה בגבעת אולגה. נרשם לעבוד בחקלאות ובענוותנותו אמר כי זו מצוה גדולה של ישוב ארץ ישראל אולם מכריו לא הניחו לו ואמרו לאחראי שכל אחד מהם יעבוד במקומו שעה נוספת. כאשר נודע לר' יוסף יצחק שלוש על הגעתו לארץ ישראל נסע לפגוש אותו במעברה וביקש שיתלווה אליו לירושלים, עם הגעתם ללשכתו של הראשון לציון רבי בן ציון חי עוזיאל הפנה אותו לרב הראשי האשכנזי – ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לאחר ששוחח עמו בדברי תורה והלכה והתפעל מתשובותיו הוחלט למנותו בחודש אדר ה'תש"ט לרב הספרדי בערים לוד ורמלה בהן כיהן במשך כ – 20 שנה. נודע כגאון בתורת הנגלה הבקי גם בקבלה. בשנת ה'תשט"ו נבחר כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ובשנת ה'תש"ך לערך מונה ליושב ראש "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל". פעל רבות להעלאת יהודי צפון אפריקה וקליטתם בארץ ישראל ונשלח גם למחנות העולים בצרפת ובאלג'יריה על מנת לסייע בארגון העלייה. ניכר באהבתו לכל יהודי ותמיד מצא את הדרך להצדיק ולהסביר כל מעשה, התפרסם כפועל ישועות שברכותיו מתקיימות ורבים הגיעו לביתו מידי יום לקבל את עצתו וברכתו. מדי חודש ביום שקיבל את משכורתו הפריש ממנה סכום גדול לצדקה, יחד עם מזכירו בדק איך לחלק את הכסף לנזקקים בהתאם לחומרת מצבו של כל אחד, במעט שנותר בידו פרנס את משפחתו וביקש מהמזכיר שכל עוד הוא בחיים לא יגלה זאת לשום אדם. גם כשקיבל סכומי כסף גדולים מעשירים שהגיעו לביתו חילק את הכסף לנזקקים באותו יום ואף ביקש מזוגתו לכבס את המטפחת בה נצבר הכסף כדי שלא ילון בביתו ריח כסף. השכין שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו והיה רגיל בגילוי אליהו הנביא. במשך עשרות שנים כל יום שישי הייתה מופיעה בביתו אשה והיה מורה לבני ביתו להעניק לה מאכלים לכבוד שבת וכל יום ראשון היה מופיע איש והיו מגישים לו ממאכלי שבת הנותרים, אולם לאחר פטירתו חדלו להגיע ובבא סאלי גילה שהאשה היתה רחל אמנו והאיש היה אליהו הנביא. עם זאת שהיה קנאי לאמונתו דגל בפשרה ובדרך השלום. טען כי אנו בזמן אתחלתא דגאולה, לאחר מלחמת ששת הימים תמך באמירת "הלל" וקריאה בתורה בברכה ביום ירושלים. קרא לר' יהודה לייב הכהן פישמן מימון להקים את הסנהדרין, תמך בתנועת "הפועל-המזרחי" והסכים לרעיון "היתר מכירה" בשנת שמיטה על מנת לסייע בידיהם של החקלאים בארץ ישראל.

הצליח להרגיע את אירועי "ואדי סאליב" שהתפרצו בב' תמוז ה'תשי"ט בעיר חיפה, תיווך בין הצדדים ומונה כחבר הוועדה הממלכתית לחקירת האירועים. לאחר שמלחמת ששת הימים הסתיימה בב' סיוון ה'תשכ"ז מיד יצא במונית לפקוד את המקומות הקדושים בבית לחם, חברון וירושלים ואמר 'כשבאתי לארץ בשנת ה'תרפ"ה הגויים נתנו לי הרגשה שהם בעלי הבית על המקומות האלה ורצו למנוע אותי מלהיכנס אליהם ועכשיו יש לי הזדמנות למחות בהם ולומר להם קבל עם ועדה חברון היא שלנו ואנו אדוניה'.

כל שנה ערך בביתו הילולא גדולה לר' יעקב אביחצירא. כתב חידושי תורה רבים בכל מכמני התורה אולם לא הביאם לדפוס היות והעדיף להשקיע את זמנו בחיזוק הישיבה וענייני הדת בעיר והשיב לשאלות בנושאי השקפה לבני נוער.

בשנת ה'תש"ל שב בליל שישי מהעיר נתיבות לרמלה ובתאונת דרכים שהתרחשה בצומת גבעתי השיב את נשמתו ליוצרה ובהלווייתו השתתפו  כ – 20,000 איש, ביניהם הרבנים הראשיים, ראשי ישיבות ואישי ציבור.