אביו: ר' עמרם.
אמו: הרבנית אסתר.
אשתו: זיסל.
בניו: ר' ר' אברהם יוסף (בעל שו"ת "אבני שהם"), אדמו"ר רבי יעקב יחזקיה (בעל "ויגד יעקב"), ר' יקותיאל יודא, ר' לוי יצחק.
בנותיו: שרה יוכבד (בעלה ר' אהרן זילברשטיין) ומירל חיה (בעלה בזיווג ראשון – ר' הלל מאיר משה אהרנגרובר, בעלה בזיווג שני – ר' אהרן זילברשטיין).
אחיו: ר' אליעזר דוד (בעל "קרן לדוד"), ר' יעקב יחזקיה, ר' נחום.
סבא: ר' יוסף (מצד אביו), ר' שלמה געשטעטנער מטשארנא (מצד אמו).
סבתא: הרבנית יוכבד יטל (מצד אביו), זיסל (מצד אמו).
מוריו: ר' אברהם שמואל בנימין סופר, אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה, ר' מנחם כץ פרוסטיץ, אדמו"ר רבי מרדכי לייפר מנדבורנה (בעל "מאמר מרדכי").
מתלמידיו: ר' אברהם שטערן (בעל "מליצי אש"), ר' אשר אנשיל ווייס, ר' חיים מרדכי יעקב גאטליעב (בעל שו"ת "יגל יעקב"), ר' משה צבי לאנדויא (בעל "שלחן מלכים"), ר' עמרם יודא גרינוואלד.

נולד בי"א שבט ה'תרי"ג בעיר טשארנא (הונגריה) בחודש השביעי להריון.
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובקדושתו והחליט לכתוב את כל חידושיו בתורה ולהשיב לשואלים עד מקום שידו מגעת. בגיל 11 לערך החל ללמוד בישיבת ר' מנחם כץ בעיירה צעהלים [דויטשקרויץ] (אוסטריה) והתפרסם כעילוי. לאחר שהגיע לגיל מצוות למד עם סבו (ר' יוסף מטשעטשאוויטץ), היה בקי בעל פה בשני חלקי "אורח חיים" ובגיל 15 כבר כתב קונטרס חידושי תורה. בגיל 16 נסע לפרשבורג [ברטיסלאבה] (סלובקיה) ללמוד בישיבה  של ר' אברהם שמואל בנימין סופר (בעל "כתב סופר") והחל להתעמק גם בלימוד תורת הנסתר. לאחר פטירת אביו בכ"ח ניסן שנת ה'תר"ל נאלץ להישאר בביתו בכדי לסייע לאמו בפרנסה ובחינוך 9 אחיו הקטנים. במהלך היום עסק במסחר העצים שהיה לאביו, נהג לכתוב בשולי דפי המסחר חידושי תורה ותירוצים שעלו במחשבתו בעת המסחר ובלילה המשיך לשקוד על לימוד התורה. כאשר חלה בחולשת הלב והרופא ציווה עליו לא להתענות רצה להעלים הדבר מאמו החולה אולם לא היה יכול לאכול מבלי שייוודע לאמו על כן כדי לקיים מצוות כיבוד אב ואם החליט להתענות והוטב לו. לאחר שנפגש עם האדמו"רים מבעלז, מסיגעט ומשינווא התקרב לחסידות.
בגיל 22 נשא לאישה את בת הדודה שלו (מרת ייטל געשטעטנער) אולם המשיך לסייע בפרנסת אמו ואחיו ואף החל פעם בשבוע לסחור בתבואה. חלק גדול מהרווחים נתן לצדקה וכל חודש שלח לכל תלמידי החכמים בעיר מעטפות עליהן האותיות א"ה [אליהו הנביא]. כעבור שנתיים מסר לאחיו הצעיר (ר' נחום) את כל ענייני המסחר, הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה וחמותו דאגה לפרנסתו. כאשר שוב חלה בחולי מסוכן החליט ללמוד תורה בהתמדה ונרפא.
בשנת ה'תרל"ז ייסד בעיירה צ'ורנה (הונגריה) ישיבה ל-40 בחורים ודאג לכל מחסורם אולם בשנת ה'תרמ"ג מונה לרב ואב"ד [אב בית דין] בהומנא (סלובקיה) ועבר עם תלמידי הישיבה.
בשנת ה'תרמ"ז שוב עבר עם תלמידי הישיבה לעיר קליינוורדיין [קישווארדה] (הונגריה) ומונה לרב הקהילה. כאשר אמו ואחיו הביעו את שמחתם על הכבוד שעשו לו הביט על גפרור שהיה מונח על השולחן ואמר 'האמינו לי שכל הכבוד הזה אינו שווה אצלי יותר מגפרור זה'. תלמידים רבים גם ממדינות אחרות נהרו ללמוד בישיבה ובעקבות הלשנות של ה'משכילים' לשלטונות נאלץ ללמד בסתר אולם לאחר השתדלויות אצל השלטון הוסר צו הסגירה לישיבה ובנוסף ניתנה רשות לכל רב להקים ישיבה במקומו.
בחודש סיון שנת ה'תרנ"ג עבר להתגורר בעיר חוסט (אוקראינה) ומונה לרב הקהילה. היות וראשי השלטון ראו כי בהתאם לסימן שעשו לעצמם החל לרדת גשם באמצע דרשת ההכתרה לאחר תקופה ארוכה של עצירת גשמים החלו לכבדו מאוד והעניקו לו תואר אזרח כבוד. מאות תלמידים הצטרפו לישיבה בראשותו וכאשר קהילת טרנוב (פולין) פנתה אליו בשנת ה'תרנ"ב לכהן כרבם סרב להפצרותיהם על אף שגם מורו (אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה) ניסה לשכנע אותו להסכים היות וחשש שלא יוכל להחזיק שם את הישיבה. סרב גם להצעת הקהילה בסאטמר (רומניה) וכן בשנת ה'תרס"ו להצעת הקהילה בקראקא (פולין). השגיח ודאג לכל תלמידיו וידע על מצבו של כל תלמיד בפרטות, ביקש מתלמידיו להשתדל להיות בקיאים בתורה, בגמרא ופוסקים, להרגיל עצמם לחדש בתורה ולא להרבות זמן רב בפלפולים. לא לבטל את הזמן הקבוע ללימוד התורה משום סיבה וללמוד כל יום בספר מוסר.
היות וכל ימיו חשש שאין לימודו בקדושה וטהרה שינה את הנוסח שנוהגים לומר בשעת סיום מסכת ונהג לומר 'יהי רצון מלפניך ה' א-לקי שתעזרני להתחיל מסכתות... הלא ידעתי שלימודי עד עתה לא היה בשלמות הראוי ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שמהיום והלאה אזכה ללמוד באופן אחר במחשבות ובכוונות יותר קדושים ממה שלמדנו עד עתה'. לפני כל לימוד נהג לומר "לשם יחוד" בדביקות ולעיתים אף זלגו מעיניו דמעות. הקפיד לא לעשן בעת הלימוד עם התלמידים וכן ללמוד כשמעילו עליו והכובע על ראשו, ללכת כשהכובע על ראשו גם בימי הקיץ החמים וכאשר ראה אחד מבני משפחתו לומד ללא כובע על ראשו גער בו. סבל מכאבי שיניים אולם לא הסכים לעקור את שיניו והזהיר על כך גם את תלמידיו. מעולם לא נסע לבקר את אמו כדי שלא יתבטל מלימוד התורה אלא אמו הגיע לבקרו וגם כאשר הגיע לביתו אחד ממכובדי העיר לא הפסיק באמצע הלימוד. כל יום בשובו מבית המדרש נהג לבקר את בניו אך לא דיבר מאומה אלא עמד בפתח הדלת רגעים אחדים והביט בבניו בשעת לימודם. גם כשהיה במקום הבראה לא שינה מדרכיו אלא הקדיש זמן רב יותר ללימוד התורה. התפלל בדביקות וכל בוקר אמר את ברכת התורה בדמעות שליש.
כשבוע לאחר פטירת מורו (אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה) נפטרה אמו בי"ט טבת ה'תרנ"ט ונקברה בעיירה צ'ורנה (הונגריה).
בערב פסח שנת ה'תר"ע בדק את החמץ רק בחדרו מתוך ייסורים גדולים בגין מחלתו ועשה את בנו שליח מצווה ליתר החדרים, מייד לאחר הבדיקה למד עד חצות הלילה כשבנו מחזיק את הגמרא בידיו ולאחר שסיים הלך לישון בחדרו אולם לפתע נזכר כי זהו יום ההילולא של מרן הבית יוסף ולבש שוב את בגדיו חזר לחדר לימודו ולמד במשך כשעה וחצי נוספים ב"טור" וב"בית יוסף" הלכות פסח. ציווה לא לכתוב שבחים על מצבתו ולאחר ייסורים השיב בשנת ה'תר"ע את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• הכנה דרבה: צוואתו (ק)
• הלל נרצה: על הגדה של פסח (ק)
• מקוה טהרה: על מקוואות
• עולת תמיד: על מסכת תמיד (ק)
• ערוגת הבושם (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6)