אביו: ר' משה אריה.
אשתו: פראדל.
בנו: ר' ישראל.

נולד בשנת ה'תרט"ז לערך.
למד בישיבת ר' חיים מצאנז ובישיבת בעל "יטב לב" בסיגעט.
לאחר שהוסמך לרבנות החל לכהן כרב הכפר נאסוד אולם התפרסם בכל קהילות האיזור כגאון וצדיק. לא הסכים ללון בבית שלא היה בו ספר "דברי חיים", ערך תעניות וצומות, טבל במקוה והתפלל באריכות, עבד את ה' בשמחה, ידע בעל פה את ארבעת חלקי השולחן ערוך והיה בקי במיוחד בהלכות מקוואות.
התנגד לציונות וכאשר נודע לו כי השוחט המקומי כתב ספר בו תמך ברעיון הציוני אסר את שחיטתו. דברי תוכחה או מוסר אמר פנים אל פנים, נהג לערוך "שולחנות" בבית המדרש ובכל מוצאי שבת יהודים רבים הגיעו לקבל את ברכתו אולם לא קיבל פיתקא ופדיון ממחללי שבת, מגברים שנשותיהם אינן מכסות את שער ראשן ומאלו האוכלים בפסח מצות מכונה.
את כל כספו נהג לפזר לצדקה ופעם בשנתיים נדד בכל מחוז טרנסילבניא ואסף תרומות להכנסת כלה. גם בתקופת שהותו בכפר הנופש למד כל הלילה, לא התיידד עם רבנים ועסקנים רבים שהגיעו לנפוש היות ור' חיים מצאנז כתב בספרו כי הרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור רובם מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לקבל כבוד וממון ויש להתחבר רק עם אלו שעובדים ומוסרים את נפשם באמת לה' ללא קבלת תועלת לעצמם.
ביום שני שנת ה'תרצ"ב השיב את נשמתו ליוצרה.