חברי MyTzadikהרשמה חינם!
fjrigjwwe9r3tbl_mysite_mytzadikAds:code
רבי מנחם מנדל שאהן
תאריך הילולא: י''ב ניסן מקום קבורה: סלובקיה
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:waysdes

רטה.

fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi
אביו: ר' שמואל.
אמו: אידל.
אשתו: שבע (בזיווג ראשון), שיינדל (בזיווג שני).
בנותיו: מזיווג ראשון – מרים, פיגלא (בעלה ר' ישראל איסרל פרוסטיץ מפרשבורג בעל "מקוה ישראל") ורחל לאה (בעלה ר' יצחק לייכטר). מזיווג שני – בילה (בעלה ר' יצחק ברעזניטץ).
מוריו: ר' אהרן [סודיטץ] ביכלר, ר' מרדכי בנעט, ר' יהושע פאליק [סודיטץ] ביכלר.

נולד בשנת ה'תקס"ד בעיר נייטרה (סלובקיה).
מילדותו שקד על לימוד התורה וניכר בכישרונותיו המיוחדים, לאחר שהתייתם מאביו החליט לעבור ללמוד בישיבת דודו [ר' יהושע פאליק ביכלר] בעיירה סעטשין (הונגריה) ומחמת חוסר באמצעים כלכליים נאלץ ללכת את כל הדרך רגלית. כעבור שנים אחדות עבר לעיר סרדאהלי [דונאיסקה סטרדה] (סלובקיה) ולאחר שסיים את לימודיו בישיבת ר' אהרן ביכלר [אח דודו] עבר לישיבת ר' מרדכי בנעט בעיר ניקולסבורג [מיקולוב] (צ'כיה) ולמד יחד עם ר' יהודה אסאד. על אף מצבו הכלכלי הדחוק שקד על לימוד התורה יומם ולילה וגם כאשר לא הייתה ברשותו פרוטה לרכישת נר למד בלילות לאור הירח. הוסמך לרבנות על ידי ר' אהרן ביכלר, ר' דוד דייטש ור' שלמה פלש [אב"ד נייטרה].
בשנת ה'תקפ"ב שב לעיר הולדתו ובשנת ה'תקפ"ד נשא לאישה את בתם של בער ומרת נענע [אחות ר' דוד דייטש בעל "אהל דוד"] מהעיירה קאטענדארף. במשך 3 שנים נסמך על שולחן חותנו, כמעט ולא יצא מביתו והמשיך לשקוד יומם וליל על לימוד התורה ללא דאגה לפרנסה ובשנת ה'תקפ"ז חותנו החליט להמשיך לדאוג לכל צרכיו.
בשנת ה'תקצ"א עזב את בית חותנו ושב לעיר הולדתו, נבחר על ידי ראשי קהילת נייטרה לכהן כדיין אך התפרנס בדוחק, סבל עוני ומחסור ובניו נפטרו בקטנותם. בי"ד אדר ראשון ה'תקצ"ד נבחר לרב הקהילה בעיירה רטה [רעטא] (סלובקיה) במקום ר' יהודה אסאד. עמד בראש הישיבה המקומית ותלמידים רבים נהרו אליו. שנא את שיטת הפלפולים והשתדל לבאר את התלמוד ותוספות על פי הפשט ובהתאם לשיטת כל פוסק. בכל פעולותיו ומעשיו כיוון לשם שמים ונזהר לא לבטל אפילו מנהג קל. ערך סיגופים ותעניות, בימי רביעי לא אכל בשר, כל ליל יום חמישי ערך 'תיקון חצות' בבכיות ותחנונים ולפני כל תפילה נתן פרוטה לצדקה. לאחר תפילת שחרית נותר מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין ולמד במשך כשעתיים משניות גמרא והלכה. בשבתות החורף לא אכל מאכל שחומם בשבת, בכל יום טוב הראשון לא עישן, בפסח לא אכל מצה שרויה עד אחרון של פסח, מי"ז תמוז עד אחר ט' באב לא אכל בשר ולא שתה יין. רדף אחר האמת, מעולם לא פחד מאף אדם ובענייני קודש נלחם בפועלי עוולה ולא התבייש מלהוכיח אדם על חטאתו אפילו מאה פעמים אולם הקפיד מאוד לשמור על כבוד הבריות וגם בדרשות שמסר במהלך השנה לקהל המתפללים נזהר מאוד בלשונו. השתדל להשריש באנשי קהילתו מידות טובות, אמונה ויראת ה'. ניכר במידותיו הנעלות ובטוב ליבו, נתן צדקה לכל דורש בפרט לתלמידי חכמים, סייע ככל יכולתו לכל נזקק והעניק עצה לכל דורש. התפרסם כבקי בתורת הנגלה ובהלכה והשיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים. בענוותנותו נהג לומר 'לא בצדקתי וביושר לבבי נפלה לי נחלת שדי ממרומים לא בי היתרון לשבת משכנות הרועים בשדה התורה והיראה בל עמדו הכישרון לשאת המשרה ולרעות ביעקב כי אם זכות הרבים תלוי בי...'.
ביום שישי י"ב חשון ה'תרי"ח נפטרה זוגתו וכעבור זמן קצר נשא לאישה את בתו של ר' שמעון אויסטערליץ מהעיר אייזנשטאדט (אוסטריה).
בכ"ג חשון ה'תר"ם נפטרה בתו (מרים) ונטמנה בעיירה בעזע (הונגריה).
לעת זקנותו סבל מחולאים שונים ומאור עיניו כהה, לאחר שנסע לטיפול רפואי בעיר וינה (אוסטריה) שב לראות באופן חלקי אולם כעבור שנים אחדות ראייתו נחלשה ולמרות שלא התאפשר לו לקרוא מתוך ספר שינן את התלמוד הבבלי בעל פה ועל אף מכאוביו המשיך במסירות בעבודת הקודש.
ברח מן הכבוד ושנא את החנופה וציווה שלא לכתוב על מצבתו תארים בשבחו. בסוף חודש אדר שנת ה'תרמ"ב חלה והוסיפו לו את השם 'משה'. למרות ייסוריו לא ביטל 'קריאת שמע' ותפילה וכעבור כשבועיים במהלך יום שבת השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•    מנחת פתים/דברי מנחם: דרושים (ק)