fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd
מוריו: ר' אושעיא, ר' אפס, ר' יוחנן, בר קפרא.
מתלמידיו: ר' אבא, רבי אבדימי דמן חיפה, ר' חייא בר אדא.
נולד בשנת ג'תתקמ"ט לערך, יתכן בציפורי (ישראל) למשפחת תלמידי חכמים (תלמוד בבלי שבת קי"ט/ב') ולעיתים קרא את עצמו "בר לקישא" (תלמוד בבלי מגילה כ"ח/ב').
מילדותו ניחן בכוח פיזי ולא היה ירא משום דבר, הנהיג חבורת שודדים והיה בקי בשפה היוונית. לאחר שנפגש עם האמורא רבי יוחנן חזר בתשובה אולם לפי ה"תוספות" גם לפני שהיה שודד, היה תלמיד חכם וידע הרבה תורה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בליסטיות עד שפגש את רבי יוחנן (תלמוד בבלי בבא מציעא פ"ד/א' – תוספות) ונמנה על דור שני לאמוראים בארץ ישראל.
'יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה. אמר ליה [ר' יוחנן], חילך לאורייתא. אמר ליה [ריש לקיש], שופרך לנשי. אמר ליה [ר' יוחנן], אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי. קביל עליה [ריש לקיש], בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי' (תלמוד בבלי בבא מציעא פ"ד/א').
נשא לאשה את אחותו של רבי יוחנן, לפרנסתו עבד כשומר פרדסים (תלמוד בבלי מועד קטן י"ז/א') ונולדו להם בן ובת אולם הבן נפטר בצעירותו.
שקד יחד עם ר' יוחנן על לימוד התורה, לפני שנכנס ללמוד עם ר' יוחנן היה חוזר על לימודו 40 פעם כנגד 40 יום שניתנה תורה (תלמוד בבלי תענית ח'/א'), התפלפל עמו בהלכה והיה מקשה לו 24 קושיות על כל דבר ודבר (תלמוד בבלי בבא מציעא פ"ד/א') וכינו אותם: "שני גדולי עולם" (תלמוד ירושלמי ברכות ח' הלכה ו'). מרוב הגותו בתורה לא הבחין שיצא מחוץ לתחום שבת (תלמוד ירושלמי ברכות ה' הלכה א') וגם בעת חוליו שכב על בטנו כשפניו כלפי הקרקע ולמד (תלמוד בבלי זבחים ה'/א'). מונה לסגן של ר' יוחנן ותפקידו היה לחזור עם התלמידים על הלימוד של ר' יוחנן (תלמוד בבלי בבא קמא קי"ז/א'). מונה לו מתורגמן בשם ר' יהודה בר נחמני (תלמוד בבלי חגיגה ט"ז/א') וההערכה כלפיו הייתה כה גדולה שמי שדיבר עמו בשוק נתנו לו הלוואה ללא עדים (תלמוד בבלי יומא ט'/ב').
רדף אחרי קבוצת שודדים שחטפה את ר' אימי והצילו ובמקרה אחר רדף אחרי ליסטים שגזלו ממון מר' יוחנן והצליח להוציא מהם את הגזלה (תלמוד ירושלמי תרומות ח' הלכה ד').
"רבי שמעון בן לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלושה" [ואין צורך בהרכב בית דין מורחב של 23 דיינים], שמע רבי יהודה נשיאה [השני] וכעס. שלח חיילים לתפוס אותו, אך רבי שמעון בן לקיש ברח והסתתר במגדלא או בכפר חיטיא (תלמוד ירושלמי הוריות ג' הלכה א') והטיח ביקורת על היהודים שנותרו בבבל ולא עלו לארץ ישראל, אילו כל ישראל היו עולים יחד כחומה בימי עזרא 'נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות [קבוצות קבוצות], נמשלתם כארז שהרקב שולט בו' (תלמוד בבלי יומא ט'/ב').
לא מילא שחוק פיו מיום ששמע מר' יוחנן שאסור לעשות כן (תלמוד בבלי ברכות ל"א/א').
כ – 200 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני החל לחבר יחד עם גיסו [רבי יוחנן] ותלמידיהם את התלמוד הירושלמי.
לאחר שזוגתו [אחות ר' יוחנן] נפטרה נשא לעת זקנותו אשה שניה שילדה לו בנים.
'אמר ריש לקיש קשוט עצמך [תקן את עצמך] ואחר כך קשוט אחרים' (תלמוד בבלי בבא מציעא ק"ז/ב').
'אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה' (תלמוד בבלי סנהדרין ח'/א').
'אמר ריש לקיש... אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה' (תלמוד בבלי ברכות ס"ג/ב'). 'כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו' (תלמוד בבלי ברכות ה'/א'). 'כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום' (תלמוד בבלי חגיגה י"ב/ב'). 'כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם' (תלמוד בבלי מנחות ק"י/א'). 'כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו' (תלמוד בבלי סנהדרין צ"ט/ב'). "תלמיד חכם צריך שיהא צנוע... שלא יהא בו דבר של דופי" (שיר השירים רבה, פרשה ד'/י"א).
'אמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה' (תלמוד בבלי עירובין י"ט/א'). 'ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו' (תלמוד בבלי פסחים ס"ו/ב').
בשנת ד'מ"ו לערך 'כי נח נפשיה [השיב את נשמתו ליוצרה] שבק קבא דמוריקא [השאיר בירושתו קב של כרכום] קרא אנפשיה [על עצמו] ועזבו לאחרים חילם' (תלמוד בבלי גיטין מ"ז/א').