fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytza
אביו: ר' יהודה [אריה] לייב.
אמו: שפרינצא.
אשתו: הרבנית מלכה (בזיווג שלישי).
בנו: מזיווג שלישי – אדמו"ר רבי יוסף מרימנוב.
בנותיו: מזיווג ראשון – זקינה יהודית (בעלה ר' אריה לייבוש קנר). מזיווג שלישי – אסתר חיי, פריידיל ורחל לאה (בעלה בזיווג ראשון – ר' שלמה פרידמן מסדיגורה, בזיווג שני – ר' חיים דוב מזל).
אחיו: ר' אברהם.
סבא: ר' מרדכי (מצד אביו).
מוריו: ר' מנחם מנדל טארים מרימנוב (בעל "דברי מנחם"), אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ (בעל "אילה שלוחה").
מתלמידיו: ר' אהרן הלברשטאם מצאנז, אדמו"ר רבי אליעזר הורוויץ מדז'יקוב, ר' יהודה יצחק פרנקל (בעל "מעט מים"), אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה (בעל "דברי יחזקאל"), אדמו"ר רבי מאיר הורוביץ מדז'יקוב (בעל "אמרי נועם"), אדמו"ר רבי מנשה רובין מרופשיץ (בעל "לחם שמנה").
נולד בשנת ה'תקל"ח בעיירה דומברובה טרנובסקה (פולין).
בגיל 10 התייתם משני הוריו ונמסר לבן דודו (ר' דוד) שהתגורר בעיר טרנוב (פולין), אך היות ופרנסת בני ביתו לא הספיקה גם עבורו ביקש מר' יהודה חייט שיגדלו בביתו וילמדו את מקצוע החייטות. לאחר שסיים לסייע לר' יהודה החייט בעבודתו במקום לשחק עם הילדים בני גילו נהג לקרוא תהילים ולהתפלל במתינות ובדבקות, בלילות כאשר כולם הלכו לישון קם בחשאי, הדליק נר ולאחר שערך "תיקון חצות" בדמעות אמר פרקי תהילים בדומיה על מנת לא להפריע לישנים. בגיל 15 החל להתבונן במחשבתו על עתידו גם יהיה מוצלח במלאכתו והצטער מאוד על ששכח את התורה שלמד בילדותו. כאשר הגיע אדמו"ר רבי אברהם משה מפשוורסק לביקור בעירו הסתתר במקוה בזמן שהגיע לטבול ולאחר שראה אותו טובל החליט להיפרד מר' יהודה החייט וביקש רשות מבן דודו (ר' דוד) ללכת ולחפש מקום ללמוד תורה. למרות שבן דודו כעס על כוונותיו ולא התיר לו לצאת, עזב את ביתו ללא רשות ונדד לכפר פרישטאק (פולין) בו התגורר ר' מנחם מנדל טארים מרימנוב (בעל "דברי מנחם"). הסתופף בבית המדרש ובמשך שנתיים שקד על לימוד מקרא, משנה, גפ"ת [גמרא, פירוש רש"י, תוספות] והתפלל בדביקות. ברוב תשוקתו להתקרב לר' מנחם מנדל ביקש לסייע בהסקת התנור בביתו ולאחר מכן לטאטא את חדרו וכאשר סיים את מלאכתו המשיך לשקוד באהבה על לימוד התורה, חזר על כל לימוד 101 פעמים ובגיל 18 נודע כבקי במקרא, במשנה, בתלמוד ובפוסקים. באחת הפעמים שהגבאי נאלץ להעדר התיר לו להציע את מיטת ר' מנחם מנדל ומאז ציווה ר' מנחם מנדל כי רק הוא יציע את מיטתו. כונה "צבי הירש משרת" ובשנת ה'תקנ"ה/ו עבר עם ר' מנחם מנדל לעיירה רימנוב (פולין).
בגיל 20 נשא לאשה את בתו של ר' חיים גרייצר – בהתאם להצעת ר' מנחם מנדל טארים מרימנוב ולאחר נישואיו מינה אותו לאחראי על כל ביתו. מרוב קינאה ניסו למרר את חייו אך בענוותנותו העביר על מידותיו ודן אותם לכף זכות.
לאחר פטירת ר' מנחם מנדל טארים מרימנוב בי"ט אייר ה'תקע"ה אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ רצה למנות את בנו-ר' נתן יהודה לייב לממלא מקום אביו אולם הוא סרב בטענה כי אביו ציווה למנות את צבי הירש לממשיך דרכו בהנהגה.
בצניעותו סרב למלא את מקום רבו ועבר לבדו לעיר רופשיץ (פולין). שקד על לימוד התורה ועבודת ה' בבית המדרש של אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ ובעת שהתפלל היה זוכה לראות אותיות אש ושמות קודש. כאשר נודע לו כי זוגתו נפטרה שב לרימנוב ונשא לאשה את בתו האלמנה של ר' אלחנן מבילגוריי (פולין). דאג לארס את בתו היחידה (זקינה יהודית), שב לעיר רופשיץ והותיר את זוגתו לטפל בבתו ובהכנות לנישואיה. במשך 12 שנה שקד יומם ולילה על לימוד התורה ורק לאחר פטירת אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ בי"א אייר ה'תקפ"ז שב לרימנוב. רבים פנו אליו בבקשת עצה וברכה וכאשר נקרא להשתתף בפדיון בכור נהג לברך 'כשם שפדינו את הילד מהחיצונים כן יפדה ה' אותנו מיצר הרע ומכל רעות שבעולם'. התפרסם כפועל ישועות שכל ברכותיו מתקיימות ומונה למלא את מקומו של ר' מנחם מנדל טארים כאדמו"ר מרימנוב.
היות ונהג לבקש סכומי כסף גדולים מהפונים אליו ואפילו מעניים שנאלצו למכור את שארית חפציהם, התאספו צדיקים רבים ביום ההילולא של אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ בעיר לנצוט (פולין) וחיפשו עצה להדיח אותו. מיד עם היוודע לו הדבר נסע אליהם ולאחר שנוכחו כי כל מעשיו באמונה מינו אותו לשבת בראש "ועד צדק" ואיש לא ערער על פסקיו.
אדמו"רים רבים הגיעו להתארח בביתו, חסידים וגבירים מארצות שונות נהרו לקבל את ברכתו ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות, העניק צדקה לכל נזקק וכאשר לא היתה פרוטה בביתו לווה כסף מעשירי העיר על מנת לחלקו לצדקה, העניק תמיכה כספית קבועה לאברכים שלמדו תורה בבית מדרשו, תמך ביתומים ובאלמנות, חיבר ניגונים שונים ונהג לחתום על מכתביו "אוהב ישראל באמת". מתוך 14 ילדיו 13 נפטרו בקטנותם ואף על פי כן קיבל את ייסוריו באהבה, תמיד היה בשמחה ורק ביום הכיפורים בעת אמירת "סדר העבודה" היה מרבה בבכיות. גם כאשר הודיעו לו ביום השבת כי בתו היחידה (זקינה יהודית) נמצאת בסכנת חיים המשיך להתפלל ולערוך את סעודת השבת בשמחה והתפלל לה' שתישאר בחיים ביום השבת למען לא יתבטל משמחת השבת [ונשארה בחיים עד יום שני].
כל לילה התעורר כ – 3 שעות לאחר חצות, לעיתים טבל במקוה והחל לשקוד על לימוד ספר הזוהר ולקרוא תהילים עד עלות השחר. הניח תפילין של רש"י [רבי שלמה ירחי] ורבנו תם יחד ולאחר שאמר ברכות השחר, פרשת העקידה ו"קריאת שמע" חלץ את התפילין ולמד את פרשת השבוע עם פירוש רש"י ונ"ך [נביאים, כתובים]. התעטף בטלית והניח תפילין של רש"י, התפלל בהתלהבות וביראה ובמהלך תפילת "שמונה עשרה" רק ראשו התנועע מעט. שב לביתו עטור בטלית ותפילין, לאחר שטעם מעט מזונות קיבל את האנשים שהגיעו לבקש את ברכתו ורק כשעה לאחר חצות היום ישב לסעוד עם המקורבים אליו. ביום שישי לאחר שטבל במקוה התפלל תפילת מנחה באריכות ומיד המשיך ב"קבלת שבת" בקול נעים. בסיום התפילה ברך על בשמים וקידש על היין, ציווה לחלק לחסידים שהיו סמוכים על שולחנו יין וחלות ושב לביתו להחליף את בגדיו שהיו רטובים מזיעה מרוב המאמץ בתפילה. בשובו אכל דגים לכבוד שבת ולעיתים אמר דברי תורה. ביום שבת התעורר מוקדם ולאחר שטבל במקוה שקד על לימוד מקרא, משנה, זוהר וספרי מוסר, התפלל ביחידות ברכות השחר עד סדר הקורבנות וקיבל את האנשים ובעיקר נשים שהגיעו לקבל את ברכתו. התעטף בטלית ובשעה 08:30 הגיע לבית המדרש, התפלל תפילת שחרית בניגון ובריקוד ורק בשבתות "מברכים החודש" שימש כחזן גם בתפילת מוסף. לאחר חצות היום ערך את סעודת שחרית של שבת, האריך בדברי תורה ובסיום הסעודה ישן מעט. בעת שנתו שפתותיו היו מרחשות וכשהתעורר התפלל בביתו תפילת מנחה, ערך בבית המדרש סעודה שלישית בליווי זמירות ודברי תורה ובהבדלה היו לפניו 7 מיני בשמים ושלושה הדסים. בסיום תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים נהג לברך את הנשים ממשפחת מורו (ר' מנחם מנדל טארים).
לאחר שהתאלמן גם מזוגתו השניה נשא לאשה בחודש אלול ה'תקצ"ז את בתו של הגביר דוד לייב לייבנר מהעיירה דוקלה (פולין) שהתאלמנה בגיל 19 כעשרה חודשים לאחר שהתחתנה. שתי בנות מתוך שלושה שנולדו להם נפטרו בילדותן ובו' טבת ה'תר"ד נולד בנם היחיד (אדמו"ר רבי יוסף).
לבקשת זוגתו ונאמני ביתו יצא בחודש חשון שנת ה'תר"ז למסע איסוף כספים היות ובימי החורף הקפואים מעטים הגיעו לביתו, על כן הדוחק הכלכלי היה גדול. בהגיעו לעיר טרנובז'ג [דז'יקוב] (פולין) אדמו"ר רבי אליעזר הורוויץ מדז'יקוב התמרמר על שיצא למסע במזג אוויר קריר והורה לו לשוב לרימנוב. בהגיעו לכפר פיעקלא [סמוך לעיירה בלאז'ובה] (פולין) חלה ונאלץ להישאר בכפר בלילה, אך למחרת מיהרו הגבאים לשוב עמו לרימנוב היות וקדח מחום. בכ"ד חשוון הגיעו לרימנוב והרופאים התלבטו אם להקיז לו דם, כעבור כשבוע ברך בדמעות את זוגתו ושני ילדיו וכאשר זוגתו שאלה בבכי 'אנה תעזוב אותנו אותי ואת ילדיך?' השיב 'אצל מי שאמר והיה העולם זן ומפרנס לכל, הוא יזין ויפרנס גם אותך ואת ילדיך'. לאחר שהתפלל תפילת ערבית שאל אם יש אנשים הצריכים לטובתו ורק אשת הגביר (יעקב ישראל אברהם) שניגשה אליו קיבלה את ברכתו שאם תמשיך לסייע לעניי העיר לא יחסר לה כלום כל חייה. למרות שקדח מחום קרא לקראת חצות הלילה "קריאת שמע שעל המיטה" מילה במילה, ביקש שינקו את גופו ולאחר שנטל את ידיו אמר "ויהי נועם... יושב בסתר..." ברך "שהכל נהיה בדברו" אולם לא לקח את כוס המים שהגבאי הושיט לו, נשכב על המיטה העביר את יד ימינו על פניו ועל זקנו והשיב את נשמתו ליוצרה וראו שרביט אש שהגיע משמים לארץ ונעלם.