חברי MyTzadikהרשמה חינם!
לצורך אימות אנושי יש לסמן
רבי אריה צבי פרומר
תאריך הילולא: כ''ז ניסן מקום קבורה: פולין
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:waysdes
נרצח בתאי הגזים במחנה מיידאנק.
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: חנוך הענדיל.
אמו: מרים קילא.
אשתו: אסתר.
בניו: אברהם, בנימין, דב ומשה.
בנותיו: מילכה ומרים.
אחיו: ר' ראובן.
אחיותיו: טייבל לאה ופייגל.
סבא: ר' משה (מצד אמו).
סבתא: מרים (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, ר' אפרים צבי איינהורן.
מתלמידיו: ר' חיים בוים, ר' יוסף דוד לנדא, ר' יונה שטנצל, ר' ישראל יצחק פייקרסקי, ר' יששכר לוונטל.

נולד בשנת ה'תרמ"ד בעיירה צ'לאדז' [בסמוך לבנדין] (פולין).
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובזיכרונו המדהים, כונה ביידיש "לייב הערש" [על שמו – אריה צבי] ולעיתים היה נתפס במעשי שובבות. בכ"ח טבת ה'תרנ"ג התייתם מאמו ולאחר שאביו נשא אישה שנייה שלח אותו להתגורר בבית מרת פראדל [אחות אמו] ור' יהודה אריה וילברברג בעיר הסמוכה וולברום. בגיל 12 החל ללמוד בישיבה בעיירה אמסטוב בראשות ר' אפרים צבי איינהורן ובגיל 13 עבר לסוכטשוב ללמוד בישיבת אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין (בעל "אבני נזר") על אף גילו הצעיר ביחס לכל התלמידים.
בגיל 18 נשא לאישה את בת דודו [ר' יהודה שרגא שווייצר] ונולדו להם ארבעה בנים ושתי בנות. כשמונה שנים נסמך על שולחן חותנו בעיירה מילוביץ ושקד יומם ולילה על לימוד תורת הנגלה והנסתר. מילא את מקום ידידו – ר' שלמה שטנצל כרב קהילת צ'ילאדז'. לאחר פטירת אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בשנת ה'תר"ע מונה על ידי בנו [אדמו"ר רבי שמואל מסוכטשוב] לראש הישיבה בסוכטשוב ובשנת ה'תרע"ג פרסם את ספרו הראשון "שיח השדה".
בעקבות מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בוורשה (פולין) ובקושי רב הצליח לפרנס את זוגתו וששת ילדיהם. בסיום המלחמה החל לכהן כרב העיירה קוז'יגלוב (פולין) במקום דודו (ר' יצחק גוטנשטיין) שנפטר וייסד בביתו ישיבה עבור כ-50 תלמידים. כל לילה ערך "תיקון חצות" בבכיות נוראות ולאחר מכן למד קבלה עד אור הבוקר, התפלל תפילת שחרית במשך כארבע שעות ורק לאחר שחלץ תפילין של רש"י שתה קפה וישב ללמוד כשעתיים כשהוא מעוטר בתפילין רבנו תם. בשבת נהג להשמיע דברי תורה במהלך סעודה שלישית. במוצאי יום הכפורים המשיך בתענית שעתיים נוספות. כל יום נהג לעשות "הטבת חלום". החמיר על עצמו בקיום המצוות אולם לאחרים נהג להקל בפסקי תורתו. טרח ליישב מנהגים שונים ובאהבתו לכל יהודי חיבר קונטרס "דורש טוב לעמו" על מנת ללמד זכות על המתפללים שאינם מכוונים בברכת "אבות" של תפילת שמונה עשרה. חי בדוחק ובעוני ועל אף מצבו הכלכלי הקשה השתדל מאוד לקיים את מצוות הצדקה. בעקבות הלשנות של הכומר קיבל ממושל המחוז פקודה רשמית לעזוב את העיירה ולגרסה אחרת אחד מעשירי הקהילה שחויב אצלו בדין תורה הציק לו והסית את הגוי בעל הדירה להשכיר לו את דירת הרב בסכום כספי גדול ועל כן נאלץ לעבור עם משפחתו בחודש אלול ה'תרפ"א לעיירה זביירצ'ה (פולין) אולם הכינוי "הרב מקוז'יגלוב" דבק בו.
שוב נהרו ללמוד עמו עשרות בחורים ששילמו לו עבור הארוחות שהעניק להם ולמרות שהתפרנס בדוחק סרב לקבל תמיכה כספית מאנשי הקהילה. הפיץ חינם בכל רחבי פולין את הקונטרס "עיקרי דיני תפילה" בעילום שמו ובסוף חודש תשרי ה'תרפ"ט החליט לעזוב את זביירצ'ה כדי למנוע מחלוקות ותככים לאחר שלא נבחר לרב הקהילה. עבר עם ישיבתו לעיירה סוסנוביץ (פולין) הסמוכה ולאחר ששוב היה מועמד אך לא נבחר לרב הקהילה הוחלט למנותו כחבר הרבנות ויו"ר [יושב ראש] כבוד בוועד הרבנים של סוסנוביץ.
דחה את בקשת ר' יהודה מאיר שפירא ללמד ב"ישיבת חכמי לובלין" אולם לאחר שר' יהודה מאיר שפירא נפטר בשנת ה'תרצ"ד, הותיר את משפחתו בסוסנוביץ ונסע ללובלין למלא את מקומו כראש "ישיבת חכמי לובלין". התפרסם כגאון וירא שמים הבקי בכל הש"ס, פוסקים, ספר הזוהר, מדרשים, חסידות וקבלה אך עם זאת נודע בענוותנותו ולעיתים קרובות נסע אל רבו – אדמו"ר רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב.
בחורף ה'תרצ"ה הגיע לביקור של ארבעה חודשים בארץ ישראל ובמהלך חול המועד פסח נפצע בצלעותיו מאופנוע שפגע בו, השתתף בהילולת רשב"י שנערכה במירון בל"ג בעומר ועלה לירושלים בחג השבועות.
בשובו ללובלין הנהיג בישיבה שיעור ללימוד משניות וכהמשך ללימוד "הדף יומי" בש"ס יזם בכ"ח סיון ה'תרצ"ח את רעיון לימוד "משנה יומית" ללימוד שתי משניות ליום. השיב לשאלות הלכתיות שהפנו אליו רבנים ואדמו"רים מארצות שונות, ערך סיגופים ועל אף שסבל מחולי מעיים צם כל שנה בימי שובבי"ם [שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים].
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בסוף שנת ה'תרצ"ט נמלט עם משפחתו לגטו וורשה ו"ישיבת חכמי לובלין" התפזרה. עבד כפועל במחלקה לנעלי עץ ופרווה בסנדלרייה "שוסטער שאפ" של החברה הגרמנית "שולץ" ותוך כדי עבודתו למד תורה בעל פה. יחד עם ר' אברהם ויינברג מסטוצ'ין (בעל "ראשית בכורים") הקים ישיבה בתוך בונקר ברחוב מילא 14 וכתב את הגהותיו לשו"ת "ארץ צבי". גם כאשר הגטו עמד לפני חיסול הטרידה אותו בעיית הכשרות של המרגרינה שחילקו בסנדלרייה וכדי שלא יהיה חשש להכשלת הרבים ביקש לברר בבדיקה כימית אם לא התערבב בה שומן טרף. לאחר דיכוי מרד גטו וורשה בחודש ניסן ה'תש"ג הובל עם שני בניו ושרידי היהודים מהגטו למחנה ההשמדה מיידאנק וביום ראשון בהתקרבו לתאי הגזים מחא כפיים וקרא 'יהודים, נקדש שם שמים בשמחה... מהולל השם יתברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזכייה הגדולה הזאת' ובתוך תאי הגזים השיב את נשמתו ליוצרה.
[לאחר מכן גם זוגתו, בניו, בנותיו, חתניו וכלותיו נספו].
מספריו:
• ארץ צבי (ק)
• שיח השדה (ק)