fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik
אביו: אדמו"ר רבי יחזקאל מראדומסק (בעל "כנסת יחזקאל").
אמו: הרבנית ציביה פשה.
אשתו: הרבנית אסתר.
בתו (היחידה): רייזל (בעלה ר' משה דוד הכהן רבינוביץ בעל "זבחי כהן").
אחיו: אדמו"ר רבי אלימלך אריה משידלוב.
אחיותיו: ביילה (בעלה ר' יואל טברסקי), גיטל (בעלה ר' דוד הלברשטאם מז'מיגרוד), הינדה (בעלה ר' שלמה אלימלך הכהן רבינוביץ אב"ד זוויירצ'ה), חיה רבקה (בעלה ר' חיים גרוסמן), פרימט לאה (בעלה ר' משה ווייס) ופריידה (בעלה ר' משה טברסקי מקרוסנו).
סבא: אדמו"ר רבי אברהם יששכר בער מראדומסק בעל "חסד לאברהם" (מצד אביו), יוסף לייב יהודה ארליך (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רבקה (מצד אביו).
מוריו: ר' אפרים צבי איינהורן (בעל "שארית אפרים דב"), אדמו"ר רבי יחזקאל הכהן רבינוביץ מראדומסק [אביו].
נולד בשנת ה'תרמ"ד בעיר סוסנוביץ (פולין).
בילדותו שקד על לימוד התורה יחד עם אביו, ניכר בחכמתו ובכישרונות המיוחדים ואחדים מחידושי התורה שחידש בשנות נעוריו בענייני הלכה נדפסו בספרי שו"ת [שאלות ותשובות] שונים.
נשא לאשה את בתם של מינטשא ור' משה אלימלך הכהן רבינוביץ [נכדה של סבו מצד אביו] ולאחר נישואיו עסק במסחר לפרנסתו. הצליח מאוד בעסקיו והתעשר, אסף כתבי יד יקרים ובבעלותו הייתה הספרייה היהודית השנייה בגודלה בפולין.
לאחר פטירת אביו בי"ח חשוון ה'תרע"א סרב למלא את מקומו על אף הפצרות החסידים ורק לאחר הסכמת אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב (בעל "ישמח ישראל") ואדמו"ר רבי יששכר דוב רוקח מבעלזא החל בחג השבועות לכהן כאדמו"ר הרביעי והאחרון לחסידות ראדומסק.
ייסד רשת של 37 ישיבות בשם "כתר תורה" בעיירות שונות ברחבי פולין בהן למדו למעלה מ – 2,000 תלמידים. הדריך את חסידיו ותלמידיו להיות דייקנים ומסודרים וקבע זמנים מדויקים ללימוד כל מקצועות התורה.
התגורר בעיר סוסנוביץ והמשיך לעסוק במסחר אולם בענוותנותו ובצניעותו לא ניכר עליו שום שמץ של גינוני עשירות ולא חיפש פרסום, התהלך בקומה כפופה, מיעט בדיבור והסתפק במועט, שנא את המותרות והתגורר בדירה פשוטה בין עשרות דיירים שחלקם היו עניים מרודים. את רוב כספו הקדיש להחזקת הישיבות ואמר 'בשבילי הייתי מסתפק ב-5 פרוטות ליום, אולם כל עצם עבודתי הוא בשביל הישיבות'.
אלפי חסידים נהרו אליו והצטרפו לחסידות ראדומסק ולמרות היותו אדמו"ר מאוד מפורסם נסע כחסיד לאדמו"רים אחרים, נתן להם "פתקאות" [קוויטל] ואף קם מכיסאו לפני רבים מחסידיו. מעולם לא השפיל את ידיו למטה מאבנטו ותמיד ישב והלך כששתי ידיו מורמות במעט. התפלל מילה במילה בדממה ובשלוה ולעיתים נשמע צועק 'אוי אוי'. בחג השבועות נהג לומר את הפיוט "אקדמות מילין" בהתלהבות תוך שהוא דופק בידיו ורוקע ברגליו, כל ליל שבת אמר את "שיר השירים" בהשתוקקות עצומה ביחידות בביתו, כל שבת עלה לתורה לעליית כהן, בסעודה שלישית של שבת נהג לומר את הפיוט "בני היכלא" וכל מוצאי שבת וחג נפרד מכל אחד ואחד מחסידיו בדברי חיזוק ועידוד עד שעות הלילה המאוחרות ובכושר זיכרונו המופלא זכר את כל שמות אלפי חסידיו. בחודשים סיון ותמוז הסתגר בחדרו על מנת לפעול לשחרור בחורים משירות בצבא הפולני, מידי פעם פתח את הדלת ושאל אם יש ידיעה על שחרור בחור פלוני ואף אנשי ביתו ומקורביו לא העזו להיכנס לחדר.
תמך בעניים ומידי חודש שלח כספים לתלמידי חכמים, לאלמנות וליתומים לא רק מחסידי ראדומסק והשתדל להסתיר את מעשי החסד. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ובאהבה, קירב את הרחוקים בדברי ריצוי ופיוס ולא בדברי תוכחות ואמר 'כאשר בא אצלי יהודי לשאול בעצתי אני מתפלל לפני ריבונו של עולם שיחונני במחשבה הנכונה כדי שאדע מה להשיב לו'. עם זאת לא התפשר בעניינים הנוגעים להלכה ואף ויתר על סכומי כסף גדולים לתמיכה בישיבות כאשר נודע לו כי המפעל שבבעלות יהודי פתוח בשבת.
בשנת ה'תרפ"ט השיא את בתו היחידה (רייזל) עם בן דודו – אדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב ומינה אותו לפקח על רשת הישיבות "כתר תורה". בשנת ה'תרצ"ז נפטר לפתע נכדו היחיד – אברהם אלימלך יחזקאל אהרן בהיותו בגיל שנתיים בלבד ומאז סרב לקבל "פתקאות" באומרו שכנראה אין שומעים לו בשמים ורק לאחר הפצרות החסידים הסכים שוב לקבל "פתקאות" עליהן נכתב "כבוד גזבר ישיבות "כתר תורה", בזכות הישיבות להיוושע...".
סבל ממחלת הסוכרת וכאשר ערך שולחן ["טיש"] בשבתות וימים טובים מיד לאחר ברכת המוציא עמד רופא בסמוך אליו והזריק לו אינסולין אך לא ראו על פניו את גודל ייסוריו, עקב מצב בריאותו נאלץ לשהות פרקי זמן ארוכים בבתי רפואה ולבקר רופאים מומחים בעיר ברלין (גרמניה). בשנת ה'תרצ"ב סבל חולאים וייסורים גדולים ובחודש כסלו שנת ה'תרצ"ג שוב נסע לברלין לטיפולים רפואיים.
מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בי"ד אלול ה'תרצ"ט הגרמנים חיפשו אותו אך באותה עת שהה בנופש בהרי הקרפטים ולא שב לביתו אלא עבר להתגורר בביתו של ר' דוד שטאהל בעיר לודז' (פולין). על אף הפצרות חסידי ראדומסק באנגליה לסייע לו להימלט מפולין דרך איטליה לא הסכים לברוח וטען 'אינני יכול להשאיר את החסידים לעצמם, מקומי הוא עם כלל ישראל וגורלם – גורלי'. לאחר שהנאצים התעללו בו קשות ומרטו את זקנו עבר בחנוכה ה'ת"ש להתגורר בגטו ורשה (פולין) והסתתר בביתו של ר' נתן פנחס ארליך. כשהחלו הגירושים למחנות ההשמדה סרב להצעות לברוח ואמר 'מוטב להישאר ולבוא לקבר ישראל'. על מנת לשחררו מעבודות כפייה רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת". השתדל לסייע לכל נזקק ולהזמין עניים לסעוד עמו. למרות חולשתו ממחלת הסוכרת שקד יומם וליל על לימוד התורה ועל אף הסכנה המשיך לערוך שולחן ["טיש"], לארגן מניין לתפילות ולמסור דברי תורה לחסידים רבים שהתאספו סביבו.
בשנת ה'תש"ב נודע לגרמנים מקום מחבואו וביום שבת התפרצו לביתו יחד עם פלוגת חיילים אוקראינים והרגו אותו, את זוגתו, בתו וחתנו יחד עם ר' נתן פנחס ארליך ומשפחתו. קיימת גרסה כי פקדו עליו לרדת לחצר עם כל משפחתו למצעד הגירוש אך לשמע סירובו ואמירתו 'רצוני למות בביתי ולא אי שם בקרון' רצחו אותו בירייה יחד עם כל בני ביתו.
בנו של בעל הבית – ר' דב בעריש ארליך שהצליח להינצל בנס דאג למחרת להביאו לקבורה בבית החיים בוורשה יחד עם זוגתו, בתו וחתנו.
מספריו:
• ברכת שלמה
• שבחי כהן