fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביו: ר' אברהם.

אמו: הרבנית חוה.

אשתו: הרבנית קיילא.

בנו (היחיד): ר' אברהם המלאך.

מוריו: ר' אברהם [אביו], ר' יעקב יהושע פאלק (בעל "פני יהושע"), ר' ישראל [הבעש"ט], ר' שלמה דוב.

מתלמידיו: אדמו"ר רבי אברהם כץ מקאליסק, ר' אהרן פרלוב הגדול מקרלין, ר' אלימלך וייסבלום מליז'נסק (בעל "נועם אלימלך"), ר' משולם זושא ליפמן מאניפולי (בעל "מנורת הזהב"), אדמו"ר רבי חיים חייקא מאמדור (בעל "חיים וחסד"), ר' יעקב שמשון משפיטובקה (בעל "ויכוחא רבה"), ר' יקותיאל [המגיד מטראוויץ], ר' לוי יצחק דרברמדיגר מברדיטשוב (בעל "קדושת לוי"), ר' מנחם מנדל מוויטבסק (בעל "פרי הארץ"), אדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל (בעל "מאור עיניים"), ר' פנחס הלוי הורוויץ (בעל ה"הפלאה"), הרבי ר' שמואל שמלקה הלוי הורוויץ מניקלשבורג (בעל "דברי שמואל"), ר' שלמה פלאם מלוצק [המגיד מסוקאל], אדמו"ר רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש מליאדי (בעל ה"תניא").

נולד בשנת ה'תס"ד בעיירה לוקאצי' (אוקראינה) ולאביו הייתה מגילת יוחסין עד התנא רבי יוחנן הסנדלר ועד דוד המלך.

מילדות שקד על לימוד התורה וניכר בכישרונותיו הנעלים. בעצת רב העיירה אביו שלח אותו ללמוד בישיבת ר' יעקב יהושע פאלק (בעל "פני יהושע") בעיר לבוב (אוקראינה).

נשא לאשה את בתו של ר' שלום שכנא מטורצ'ין (אוקראינה). התגורר בבית קטן ורעוע, התפרנס בדוחק כמלמד ושקד על לימוד תורת הנסתר. ערך תעניות וסיגופים, החל לנדוד בעיירות שונות כ'מגיד' ונשא דרשות שמשכו את לב הקהל. בעקבות התעניות והסיגופים בריאותו נתרופפה, חלה ברגליו ובעצת מורו (ר' יעקב יהושע פאלק) וקרוביו נסע למז'יבוז' לפגוש את ר' ישראל [הבעש"ט] והחליט להישאר על מנת ללמוד את דרכו בעבודת ה'.

בגיל 36 דחה את הצעת זוגתו לגרש אותה על מנת שיוכל לשאת אשה שתזכה אותו בילדים וביקש ממורו (הבעש"ט) לברך אותו ואת זוגתו לזכות לילדים. הבעש"ט הבטיח לו כי ייוולד להם בן גדול ומהולל ובשובו לביתו היה ליל הטבילה של אשתו. למרות שהיה זה ליל חורף סגרירי והמים במקווה קפאו, זוגתו שברה את הקרח וטבלה במקווה, בדרכה חזרה הופיעה מרכבה הדורה וארבע נשים שישבו בה סימנו לה לעלות על המרכבה והחזירוה לביתה. כאשר סיפרה על כך לבעלה, גילה לה כי היו אלה ארבע האמהות וכעבור 9 חודשים נולד בשנת ה'תק"א בנם היחיד – ר' אברהם המכונה 'המלאך'.

בז' סיון ה'תקכ"א במהלך סעודת יום טוב שני של חג השבועות ר' צבי [בנו של הבעש"ט] שכיהן כנשיא ומנהיג תנועת החסידות לאחר פטירת אביו, העניק לו את בגדו העליון השייך לבעש"ט והודיע לחסידים שעושה כן בהוראת אביו שנגלה אליו. מייד לאחר שהוכתר כמנהיג החדש לתנועת החסידות אמר דרשה – "מראיהם ומעשיהם" ["תורה אור" פרשת יתרו] והחל למלא את מקומו של הבעש"ט.

התיישב בעיירה מזריטש (אוקראינה) על מנת להפיץ את דרך החסידות בעיירות ובארצות חדשות. ביאר בהרחבה את שיטת הבעש"ט והעניק לתלמידיו עצות והוראות על הדרכים להתעלות בעבודת ה'. נודע בבקיאותו בקבלה, בש"ס, פוסקים, שיחת עופות ושיחת עצים. כונה "המגיד הגדול" כי ידע ברוח הקודש כל שעבר ויעבור על אדם, קיבל "פתקאות" מההמונים שהגיעו אליו על מנת שיברכם, יתפלל בעדם ויעניק עצה בענייניהם ופעל ישועות ומופתים. הנהיג את נוסח התפילה ה'ספרדי' במקום נוסח 'אשכנז' וטען כי העצבות היא מניעה גדולה לעבודת הבורא. הדריך את תלמידיו ללמוד ולהתפלל בשמחה מתוך ידיעת טעמי ושרשי המצוות ושלח אותם להפיץ את דרכי החסידות בארצות מזרח אירופה ולהסדיר את ענייני הקהילות השונות. בשנת ה'תקכ"ה ייסד שלושה מרכזי חסידות גדולים בכפר לובביץ' (רוסיה), בקארלין (בלארוס) ובעיר הורודוק (אוקראינה). חפץ לעלות לארץ ישראל אך מן השמים עיכבו בעדו. חיבב מאוד את תלמידו – אדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי וביקשו ללמוד עם בנו (ר' אברהם המלאך), בזמנים קבועים למד עמו ביחידות ובחר בו לחבר את ה"שולחן ערוך". ביום שבת נהג ללבוש בגדי לבן, לנעול נעליים לבנות ולהשתמש בקופסת טבק בצבע לבן. במהלך התאספויות מיוחדות נהגו חסידיו לנגן בנוכחותו את ניגון "שלוש התנועות".

בחודש ניסן שנת ה'תקל"ב החרימו בקהילת וילנה (ליטא) את החסידים, בהסכמת הגאון מווילנה [הגר"א] וראשי הקהילה. ההתנגדות לתנועת החסידות החלה להתגבר ולאחר שקהילת פינסק [קרלין] סלקה את ר' לוי יצחק מברדיטשוב ומינתה במקומו את אחד ה"מתנגדים", החסידים התאספו בבית המדרש במזריטש ופעלו להפוך את כל החרמות על המחרימים, אולם לפתע המגיד ממזריטש נכנס ואמר לתלמידיו כי במה שפעלו הפסידו את הראש אך הרוויחו כי מעתה בכל עת שתהיה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים יד החסידים תהיה על העליונה וינצחו. כעבור זמן קצר פרצה במזריטש מגפה ותלמידו (ר' משולם זושא ליפמן מאניפולי) סייע לו לעבור עם בני ביתו לעיירה האנופיל (אוקראינה).

ביום ראשון – י"ז כסלו ה'תקל"ג אמר לתלמידו (אדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי) כי בשלושת ימי חייו האחרונים רואה האדם רק את דבר ה' הנמצא בכל דבר גשמי. ביום שלישי תפס בידיו של אדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי ואמר:  י"ט כסלו הוא ההילולא של שנינו! והשיב את נשמתו ליוצרה.

לאחר מחלוקת בין החברה קדישא והתלמידים הוחלט כי רק החברה קדישא והתלמידים שנרשמו בפנקס החברה קדישא בעיר מגורם יתעסקו בטהרתו, כאשר הגיעו למקווה הטהרה אדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי אמר להניח את הגופה לטבול לבד ואכן המגיד ממזריטש טבל במקווה 3 פעמים!

לא כתב ספרים – דבריו נרשמו על ידי תלמידיו והודפסו בספרים:

•    אור האמת (ק)
•    אור תורה (ק)

•    מגיד דבריו ליעקב (ק)