fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytz
אביו: ר' משה אברהם.
אמו: צביה.
אשתו: הרבנית חוה מרים.
בניו: אדמו"ר רבי שמואל מסלונים ור' יצחק מתתיהו.
בנותיו: נחמה (בעלה ר' ישראל לוריא בעל "נתיבי ישרון"), צביה (בעלה ר' שלמה וינברג) וברכה (בעלה ר' ישראל קופילוביץ').
אחיו: ר' שלמה הלל, ר' יעקב יהושע, ר' נחום זאב, ר' אשר ור' מתתיהו [בר-זיו].
אחותו: חיה שרה (בעלה ר' שלמה קופילוביץ).
סבא: ר' יצחק (מצד אביו), ר' אשר וייסשטיין (מצד אמו).
סבתא: חיה שרה (מצד אביו), רייזל (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי אברהם וינברג [השני] מסלונים (בעל "בית אברהם"), ר' משה מידנר (בעל "כתבי קודש"), ר' אברהם שמואל הירשוביץ.
מתלמידיו: אדמו"ר רבי שמואל ברזובסקי מסלונים [בנו], אדמו"ר רבי נפתלי צבי הלברשטאם מבובוב, אדמו"ר רבי נפתלי הלברשטאם מטשאקאווא (בעל "דברי נפתלי"), ר' יעקב מאיר שכטר (בעל "ישועות אשא"), אדמו"ר רבי שלמה גולדמן [השני] מזוועהיל, ר' יחיאל מיכל זילבר (בעל "בים דרך"), ר' רפאל משה לוריא (בעל "בית גנזי"), ר' ישראל לוריא בעל "נתיבי ישורון" [חתנו], ר' מאיר לוריא (בעל "שערי שבת"), ר' שלמה וינברג [חתנו] ר' חיים שלמה ורנר (בעל "חובת היהודי בעולמו").
נולד בי"ד אב ה'תרע"א בעיר ברנוביצ'י [ברנוביץ'] (בלארוס) למשפחה מכובדת בקהילת חסידי סלונים.
שקד על לימוד התורה בישיבת "תורת חסד" בראשות ר' אברהם שמואל הירשוביץ בעיר ברנוביצ'י, ניכר בחכמתו ובכישרונותיו המיוחדים וקיבל הסמכה לרבנות מחמשה עשר רבנים, ביניהם מבית הדין בוילנא בראשות ר' חיים עוזר גרודזינסקי (בעל "אחיעזר") ומר' מאיר קרליץ.
מורו (אדמו"ר רבי אברהם וינברג [השני] מסלונים) שיבח את צדקותו, מדרגות קדושתו והבנתו העמוקה והמדויקת. בשנת ה'תר"ץ הורה לו לרשום את דברי תורתו והתבטא 'הוא יהיה האיש שלנו בארץ ישראל'.
בשנת ה'תרצ"ג מורו הציע לו לשאת לאשה את בתם של הרבנית הדסה ואדמו"ר רבי אברהם וינברג [השלישי] מסלונים (בעל "ברכת אברהם"), לשם כך עלה בח' אדר שני ה'תרצ"ה לארץ ישראל. בעלייתו קיבל על עצמו שלא לצאת מארץ ישראל לעולם ועמד בכך כל ימיו למרות צרכים רפואיים וצרכי החזקת המוסדות.
לאחר נישואיו התגורר בסמוך לחותנו בעיר טבריה וקבע את מושבו בבית המדרש. לימד בישיבת "אור תורה" בטבריה ובשנת ה'ת"ש מונה לראש ישיבת "תומכי תמימים" בתל אביב. כאשר הגיעו ידיעות על המתחולל בשואה באירופה החליט כי 'אם אין בידינו להציל את הגופים לפחות נציל את הרוח הכבירה של מורשת סלונים'. עזב את תפקידו כראש ישיבת "תומכי תמימים" ובראש חודש חשוון ה'תש"ב ייסד בירושלים את ישיבת "בית אברהם" לחסידי סלונים.
במשך כ – 40 שנים כיהן כראש הישיבה והיה אב רוחני לאלפי התלמידים. התבלט בכושר החינוך ובשיטתו הייחודית והתמסר לתלמידיו בצורה יוצאת דופן. חינך לדבקות בתורה ולעיון מעמיק, בשילוב עם מידות מתוקנות בין אדם לחברו, אהבה יוקדת ליום השבת ולארץ ישראל והתמסרות מוחלטת לעבודת ה'. הדריך את חסידיו להוזיל מכספם לצרכי צדקה ולהתאמצות להישאר בעולם התורה למרות הקשיים הכלכליים. מראשוני המנחילים את שיטת החינוך באהבה בדרך של "ימין מקרבת", יחד עם עמידה על המשמר להנחיל יראת שמים וערכי היהדות.
כבר בצעירותו התמנה כחבר "מועצת גדולי התורה" וכחבר נשיאות "ועד הישיבות" ונשיאות "החינוך העצמאי". כמו כן היה ממקימי "קרן השביעית" וממקימי "ישיבת אופקים". באותן שנים גם ערך והוציא לאור את כל סדרת הספרים של אדמור"י סלונים לדורותיהם ובפתח כל אחד מהספרים פרסם מבוא נרחב בעיקרי משנת החסידות.
נודע כבעל מחשבה מעמיקה במיוחד ומומחה בלתי שגרתי בהקניית ערכים ורגשות לתלמידיו. מסר שיעורים יומיים ושבועיים וכן שיחות הדרכה לקבוצות ולתלמידים פרטיים. לפני כל חג מסר שיחה מיוחדת אליה נקבצו תלמידיו מכל הארץ ופעם בשנה וחצי לערך ערך כינוס גדול בו הנחיל את עיקרי משנתו.
נערץ על כל גדולי ישראל מחוגי החסידים והליטאים – אדמו"ר רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירה, אדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור (בעל "בית ישראל"), אדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב (בעל "ברכת משה"), אדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבעלזא, ר' אהרן כהן [ראש ישיבת חברון] (בעל "בית אהרן"), ר' משה שמואל שפירא [ראש ישיבת באר יעקב] (בעל "שערי שמועות"), ר' חיים שאול גריינימן (בעל "חידושים וביאורים"), ר' שלמה וולבה (בעל "עלי שור"), ר' אלעזר מנחם מן שך (בעל "אבי עזרי") שהיה ידידו ורעו.
בכ"ג חשון ה'תש"ג אביו ואמו נרצחו על ידי הנאצים ובמהלך השואה נספו גם שני אחיו (ר' יעקב יהושע ור' שלמה הלל).
בשנת ה'תשי"ג חלה בשחפת ואושפז בבית הרפואה "הדסה" בירושלים למשך שנה. על אף ייסוריו המשיך לחנך את תלמידיו ממיטת חוליו ולהתעסק בעריכת כתבי החסידות. בשנת ה'תשי"ח חלה שוב ועד סוף ימיו סבל מחולשה.
בשנת ה'תשכ"ז לאחר שחרור ירושלים במלחמת "ששת הימים" נשא שיחות נרגשות על גודל הניסים, בפרט על השמחה בחזרתם של עם ישראל אל הכותל המערבי ובהתאם להוראתו חסידי סלונים לא אומרים "תחנון" ביום ירושלים. במשך השנים התנגד נחרצות למסירת חלקים מארץ ישראל לידי הערבים.
בכ"ט טבת ה'תשכ"ט אחיו (ר' נחום זאב) נפטר ונטמן בבית החיים בבני ברק.
בשנת ה'תשל"ו הקים את רשת תלמודי התורה של חסידי סלונים בירושלים ובבני ברק ובהמשך בשורת ערים נוספות ברחבי הארץ.
בכ"ו תשרי ה'תשמ"א נפטר אחיו (ר' מתתיהו) ונטמן בבית החיים בתל אביב.
בצעד חריג, הורה לו חותנו לסייע לו בחולשתו וליטול את הנהגת החסידות בפועל עוד טרם פטירתו, החל מראש חודש אייר ה'תשמ"א. לאחר פטירת חותנו בי"ב סיון ה'תשמ"א ועל פי צוואתו, הוכתר בחודש תמוז ה'תשמ"א לאדמו"ר השביעי לחסידות סלונים.
בשנת ה'תשמ"ט פרש מ"מועצת גדולי התורה" בכדי לא ליטול חלק במחלוקת ששררה אז בין החסידים לליטאים. בבחירות שנערכו באותה שנה לא הורה לחסידיו כיצד להצביע והדריך אותם להיזהר מאוד שלא להתערב במחלוקת.
בשנת ה'תשנ"ג קבע את יום ו' חשון בו הנאצים רצחו את אדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלונים ליום זיכרון לשואה ולקהילות סלונים שנספו.
בעקבות מצב בריאותו אושפז במהלך שנת ה'תש"ס בבית הרפואה "שערי צדק" בירושלים מספר פעמים ובחודש אב השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דברי שלום ואמת
• ההרוגה עליך: על השואה
• מכתבי קודש: מכתבי חיזוק והדרכה
• נתיבות שלום: עניני עבודת ה', שבת ומועדים ופרשיות התורה
המידע ותמונת הצדיק באדיבות
"בנתיבות רבותינו" בעריכת הגאון ר' אברהם שמעון וינברג, שני חלקים (ירושלים תשפ"ב)