fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t
אביו: ר' מאיר.
בנו: המקובל רבי שלמה (בעל "לב שלמה").
מוריו: המקובל רבי חייא רופא (בעל "מעשה חייא"), המקובל רבי מנחם עזריה מפאנו (בעל "סדר עבודה").
מתלמידיו: המקובל רבי דוד חביליו, המקובל רבי משה זכות [הרמ"ז], ר' שמואל אבוהב [הרשב"א] (בעל "דבר שמואל").
נולד בשנת ה'ש"ל לערך בצפת (ישראל).
מילדותו שקד על לימוד התורה. הסתופף בין חכמי צפת, אסף כתבים רבים מגדולי תלמידיו של האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי], תיעד בכתב רבים מהנהגותיהם של האר"י ותלמידיו ובצעירותו חיבר קונטרס "נפש ברכה" על הלכות ברכות.
התעמק בלימוד תורת הנסתר וכתב סדרי לימוד ודרושים למועדים וזמנים שונים המיוסדים על דרך הקבלה על פי תורת האריז"ל שחידש מדעתו הרחבה, מאות תפילות ותחינות, נוסחי וידוי ו"לשם יחוד..." שיש לומר לפני כל מצוה, אולם בענוותנותו כאשר הדפיסם או שלח לתלמידיו להדפיסם העלים את שמו.
בגיל 25 לערך עבר לטורקיה יחד עם מורו (המקובל רבי חייא רופא) ובשנת ה'ש"ס לערך החל בכתיבת הספר "חמדת ימים".
בשנת ה'שס"ג הדפיס בעיר ונציה (איטליה) את "תיקון השולחן" המיועד ללימוד על השולחן קודם הסעודה ואחריה, כעבור שנים אחדות שלח להדפיסו גם בעיר לובלין (פולין) ובעיר דסאו (גרמניה). בדרכו חזרה לארץ ישראל ביקר בעיר סלוניקי (יוון) ובשנת ה'שס"ז שב לצפת ונבחר לראש הדיינים בארץ ישראל.
בשנת ה'ש"ע הביא לדפוס בעיר פראג (צ'כיה) את "סדר פיטום הקטורת".
בשנת ה'שע"ב הדפיס בקרקוב (פולין) את הספר "תקוני שבת" ולאחר שהפיצו בערי אשכנז ואיטליה התפשט בארצות אירופה מנהג הטבילה במקוה בערב שבת, אמירת מזמורי קבלת שבת, פיוט "לכה דודי" ושני מזמורי התהילים שאחריו, מנהג אמירת "שיר השירים" בערב שבת ואמירת הפיוטים "שלום עליכם" ו"אשת חיל" קודם הקידוש בליל שבת.
יחד עם תלמידו (המקובל רבי דוד חביליו) עבר להתגורר בירושלים, נהג לכנות את המקובלים ששהו במחיצתו בתואר "חברים", כל שבת לאחר חצות היום למד עמם בספר הזוהר וכל ערב ראש חודש התפללו יחד בקברי הצדיקים שבירושלים על הגלות. בעת אמירת "קדושת כתר" בתפילת שבת עיניו זלגו דמעות, מיד לאחר חג שמחת תורה נהג לחזור על תלמודו במשך 12 ימים, בתקופת השובבי"ם [שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים] נהג להתענות משבת לשבת במהלך השבוע של פרשת שמות והשבוע של פרשת משפטים. השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים, ערך סידור תפילה לימות החול והזהיר את שליחי הציבור שלא ימהרו בתפילה. הוסיף נוסח לסדר הוידויים והתחנונים של מנחת ערב ראש חודש וחיבר 65 מזמורים לכבוד ערב ראש חודש, תפילה קצרה לומר קודם לימוד קבלה, תפילה על הגלות שמסרה בזקנותו למקובל רבי משה זכות אשר דאג להדפיסה ואת "תיקון שלושה משמרות" על החורבן שיש לומר סמוך לאמירת "תיקון" חצות". הפיץ גם נוסחאות תפילה שייסדו חכמים קדמונים ושקד לתקן שיבושי נוסחאות בסידורי תפילות של דפוסים קדמונים על פי נוסחאות מדויקות מסידורים ומחזורים ישנים בכתיבת יד שמצא במהלך מסעותיו הרבים. נהג לעמוד בעת אמירת "אנא בכח...", בעת הוצאת ספר תורה הנהיג לשורר את פסוקי "שאו שערים..." ולאחר קריאת פרשת "שקלים" לברך את הנותנים מחצית השקל לעמלי תורה ולגבות את הכסף בא' אדר או בתענית אסתר. כאשר גילה כי ישנם מקומות בהם מקדשים על יין נסך טרח יחד עם הרבנים המקומיים לתקן את המצב. ייסד סדר לימוד המכונה "תיקון הלילה" ["סדר הלימוד לאשמורת הבוקר"] שיש ללמוד לאחר אמירת "תיקון חצות" ובשנת ה'שע"ה הפיצו בערי אשכנז עם הסכמות מר' ישעיהו הלוי הורוביץ [השל"ה] ומר' שלמה אפרים לונטשיץ (בעל "כלי יקר") ובשנת ה'תכ"ז שלח מהדורה בשם "תיקון המידות" לעיר מנטובה (איטליה).
בשנת ה'שע"ו הודפס בעיר לובלין "תקון סדר הטבילה" וכתב כי ראוי לבעל תשובה לעשותו כל ימי השבוע ולכל הפחות בערב שבת שהוא עת רצון.
בשנת ה'שע"ז נסמך לרבנות על ידי מורו (המקובל רבי חייא רופא), נמנה על אחרוני הנסמכים מאז חידוש הסמיכה והתפרסם בבקיאותו בכל התורה וכגדול המקובלים בדורו.
בשנת ה'שפ"ז לערך נאלץ לברוח מירושלים יחד עם תלמידו (המקובל רבי דוד חביליו) עקב גזירת הגירוש של המושל מטעם השלטון העות'מאני ובשנת ה'ש"ץ לערך הוזמן לביתו של ר' שמואל ויטאל במצרים על מנת לסדר את כתבי היד של האר"י ושל ר' חיים ויטאל.
בשנת ה'שצ"ב מונה יחד עם ר' יהודה קרישפין לעמוד בראש ישיבת "בית מדרש אבוהב" שהוקם בצפת במימון הגביר ר' אברהם אבוהב מוונציה וכל שבת נהג לדרוש במיוחד בדיני שבת.
עבר לטורקיה ונמנה על גדולי הדיינים באיזמיר ובקונסטנטינופול [איסטנבול]. יצא כשד"ר [שליח דרבנן] לאיטליה יחד עם ר' יהודה קרישפין על מנת לאסוף כספים עבור עניי צפת וסביבותיה ובשנת ה'ת"ג לערך שב לצפת. המשיך לעמוד בראש "בית מדרש אבוהב" יחד עם ר' יהודה קרישפין ובשנת ה'ת"ד סבל מרעב ונדבק במגיפה שהשתוללה באזור. בשנת ה'תט"ו נאלץ להותיר את אשתו ובנו ולברוח מצפת לאיטליה היות והמושל החדש שנתמנה דרש ממנו להעביר אליו את כל כספי ההקדשות של צפת וטבריה עליהם היה ממונה בטענה כי ליהודי העיר יש חובות רבים מהלוואות שנטלו מהערבים שסביבם. היות והמושל השליך את אשתו ובנו לבית הכלא ועינה אותם עד שנאלצו למכור את ביתם וכל רכושם לשלם את הפדיון הדרוש, עם הגיעו לאיטליה התגורר בוונציה והתארח בביתו של ר' שמואל אבוהב [הרשב"א] (בעל "דבר שמואל"), אסף כספים על מנת לפדות את אשתו ובנו ממאסרם וגם עבור עניי צפת והפיץ את תורת האר"י. מסר לתלמידו (המקובל רבי משה זכות) להדפיס את קונטרס "ספר התקונים" ו"ספר משמרת החדש" ובהם נוסח 'יהי רצון...' לומר בליל הושענא רבה בסיום אמירת כל אחד מחמשת ספרי תהילים ונוסח 'תענו ותעתרו...' לומר בסליחות של ערב ראש חודש. כונה בתואר "החסיד העניו" והעניק הסכמה לספר "זאת חקת התורה" לר' אברהם חזקוני.
בשנת ה'תי"ט שב להנהיג את הקהילה בצפת והמשיך להתכתב עם חכמי איטליה בענייני קבלה. שלח לקהילות איטליה את "תיקון שיעור קומה" המיוסד על כל אבר מאברי האדם וכתב שכל העושה אותו מובטח לו שהוא בן העולם הבא ונקרא ידיד ה'. בשנת ה'תכ"ו שלח למנטובה ולאמסטרדם (הולנד) את סדר הלימוד לסוף היום "תיקון היום".
בשנת ה'תכ"ח יצא בשליחות לצידון (לבנון).
בשנת ה'תל"ב/ו יצא בשליחות לסוריה ובמהלך מסעו השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• ארץ חמדה [אבד]
• הלולא רבא: לל"ג בעומר
• חמדה גנוזה [אבד]
• חמדת הלבבות [אבד]
• חמדת ישראל [אבד]
• מחמדי עין [אבד]
• תיקון היום
• תיקון הלילה
• תיקוני התשובה
• תיקוני שבת
• תיקון שיעור קומה