חברי MyTzadikהרשמה חינם!
לצורך אימות אנושי יש לסמן
רבי אברהם הלל
תאריך הילולא: י''ז טבת מקום קבורה: עיראק
דרכי גישה
בגדד: בית החיים העתיק נהרס בשנת ה'תשכ"א והקברים הועברו על ידי הקהילה היהודית לשכונת אל חביבה.
אביו: ר' משה.
אמו: אסתר.
אשתו: מסעודה.
בתו: שמחה (בעלה יחזקאל ברוך סופר).
אחיו: ר' מאיר משה.
סבא: ר' יחזקאל (מצד אביו), ר' משה הלוי (מצד אמו).
מורו: ר' עבדאללה [עובדיה] סומך (בעל "זבחי צדק").

נולד בשנת ה'תקפ"ד בעיר בגדד (עיראק).
מילדותו שקד על לימוד התורה בבית מדרש "בית זלכה", ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בזיכרון מופלא ובמידותיו הנעלות ונודע בבקיאותו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר.
מונה על ידי ר' עבדאללה סומך לשמש כראש ישיבה שפעלה תחת בית המדרש. נמנה בין עשרת ראשי "חברת שומרי מצווה" שנוסדה בבגדד בשנת ה'תרכ"ח ופעלה לטובת רווחת הקהילה בענייני חינוך ובדגש על חינוך ילדי עניים וילדים יתומים, איסוף כספים לצורכי בתי הכנסת וגמילות חסדים, סיוע לשד"רים [שליחי דרבנן] המגיעים מארץ ישראל, ושמירת ענייני הדת ובענוותנותו נהג בעצמו לאסוף כספים עבור משפחות נזקקות שהתביישו לבקש צדקה. נמנה גם על נציגי החכמים במועצת "הוועד הגשמי" שבאחריותו היה להעניק דין וחשבון לשלטון העות'מאני.
בשנת ה'תר"ל החל לכהן כדיין בבגדד. בשנת ה'תרל"ו חתם יחד עם עוד 26 מחכמי בגדד על כתב חרם נגד מורה שהגיע לבגדד ללמד צרפתית וזלזל בר' יוסף חיים (בעל "בן איש חי"). בשנת ה'תרמ"ד מונה למשך שנה אחת לתפקיד ה"חכם באשי" במקום ר' אלישע נסים ששון דנגור (בעל "מעשה בית דין"). לאחר פטירת משה חיים מונטיפיורי בט"ז אב ה'תרמ"ה כתב הספד על פטירתו. בשנת ה'תרמ"ו שוב מונה לתפקיד "חכם באשי" היות ור' אלישע נסים ששון דנגור החליט לפרוש מתפקיד זה.
דאג לכל ענייני היהודים בעיראק, סייע לשחרורם של הנערים משירות בצבא, פנה אל יהודים בקהילות שונות ברחבי העולם לסייע בעת הצורך לקהילות היהודים בעיראק, ניצל את קשריו עם אנשי השלטון על מנת להגן על היהודים מפני הצקות מצד המוסלמים, פעל להקמת בית ספר ללימודים תורניים בד בבד עם לימוד שפות – טורקית, ערבית ופרסית ורכישת הסמכה לצורך פרנסה כשוחטים, חזנים, מוהלים ומלמדי תינוקות. בשנת ה'תרמ"ט מונה לאב"ד [אב בית דין] ולאחר קבורת מורו (ר' עבדאללה סומך) בחודש אלול ה'תרמ"ט נכלא למשך 40 יום בבית הסוהר "אל-קלעה" יחד עם שבעה רבנים נוספים בעקבות הלשנה של המוכתר המקומי למושל עיראק כי היהודים מרדו בצבא האחראי בכפר שתחת חסותו הנמצא בצד המערבי של העיר וקברו שם את ר' עבדאללה סומך ללא רשותו בסמוך לקברו של יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול.
בשנת ה'תרס"ח חתם יחד עם ר' יוסף חיים ו – 25 מחכמי בגדד על כתב נגד חילול שבת בפרהסיה.
בהתאם להחלטת השלטון העות'מאני שוב מונה בשנת ה'תרע"א לתפקיד ה"חכם באשי" על אף אי רצונו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד פנה אל המושל הצבאי טרם סיים את תפקידו כ"חכם באשי" והצליח לשחרר את היהודים המשרתים בצבא למשך חג שבועות. הצטרף ל"אגודת הרבנים הכללית" שייסד ר' אהרון מנדל הכהן [רב קהילת האשכנזים בקהיר] (בעל "הנשמה והקדיש") שפעלה להקמת בית הדין הגדול בירושלים.
התכונן לעלות לארץ ישראל אולם בשנת ה'תר"ף השיב את נשמתו ליוצרה.

תמונת בית החיים באדיבות יצחק כרמלי –
עיתונאי וחוקר תפוצת ישראל 972-50-6925413
תמונת הצדיק באדיבות הרב יוסף הלל שליט"א – מוזיאון "קהילות ישראל"