אביו: ר' שמואל [אב"ד זאוואליב].
בניו: אדמו"ר רבי אברהם מסטרטין, אדמו"ר רבי אליעזר מאזיפאלע-סטרטין, ר' חיים ור' שמואל.
בתו: רייזל (בעלה ר' חיים קרייטנר).
סבא: ר' מרדכי פעשיס (מצד אביו).
מוריו: אדמו"ר רבי אהרן אריה לייב מפרמישלאן, רבי אורי קלוגהויפט [השרף מסטרליסק].
לאחר שהרב רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג התארח בביתו של ר' שמואל ברך אותו שיזכה לבן צדיק כמותו ובשנת ה'תק"ם נולד בנו בעיירה זאוואלוב (אוקראינה).
מילדותו שקד על לימוד התורה והשתדל מאוד להסתיר את עבודת קודשו.
נשא לאישה את בתו של ר' אליעזר מראזלע - נצר למשפחת 'כהנא' שייחוסה מגיע עד עלי הכהן.
סרב לבקשת יהודי העיירה סטרעטין לכהן כרב הקהילה והסכים לשמש כשו"ב [שוחט ובודק]. העופות היו רצים אחריו על מנת להישחט על ידו והבהמות פשטו צוארם בעת השחיטה היות ועסק בתיקון נשמות שהתגלגלו בהן. כאשר נסע למורו (השרף מסטרליסק) בראש חודש נהג לזמר לכבוד היום את "ברכי נפשי" ומרוב דביקות היה מתעלף על כן מורו גזר עליו לא להשמיע שום זמר. כאשר שימש כחזן קלטו המתפללים מלבד את נוסח התפילה גם דברי מוסר והדרכה.
לאחר שמסר לר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [החוזה מלובלין] פ"נ [פדיון נפש] בידי אחד מתושבי סטרעטין ציוה עליו ה"חוזה מלובלין" לעזוב את השחיטה ולהנהיג אלפי יהודים המצפים שיעלה אותם בתפילתו אולם מורו (השרף מסטרליסק) טען כי עדיין לא הגיעה זמנו להיפטר מהשחיטה ורק בפעם השלישית ששאל את מורו, במהלך סעודה שלישית של שבת שלאחר חג שבועות העניק לו את הסכמתו לעזוב את השחיטה.
ערך סיגופים שונים וכל לילה עשה "גילגולי שלג", לעיתים לאחר כל "גלגול" שבר את הקרח וטבל במים הקפואים עד שדם זב מכפות רגליו. נודע כבעל רוח הקודש, כח לרפא חולים וכונה "הרבי רבי יודא הערש".
בראש השנה ה'תר"א לאחר התפילה אמר לחסידיו 'אם תזכירו לי בנר חמישי של חנוכה אערוך לכבודכם סעודה'. חלה וסבל ייסורים גדולים שהרופאים התפלאו כיצד בשר ודם יכול לסבול כך וכאשר בחנוכה חסידיו הזכירו לו ערך סעודה וגילה כי בראש השנה ראה שהוא אחד מתוך שלושת צדיקי הדור שנבחר בבית דין של מעלה [השניים הנוספים הינם – ר' אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש ואדמו"ר רבי צבי אלימלך-לנגזם שפירא מדינוב] אולם רק עתה תפילתו נתקבלה שלא יקבלו אותו וכעבור כחודש נפטר אדמו"ר רבי צבי אלימלך [לנגזם] שפירא מדינוב.
בשנת ה'תר"ד השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דגל מחנה יהודה
• שארית יהודה