אביו: אדמו"ר רבי ברוך מבריזדוביץ' (בעל "שארית ברוך").

אמו: שרה שלומצא.

אשתו: הרבנית רחל [רכיל] (בזיווג ראשון), הרבנית אלטה נחמה מלכה (בזיווג שני).

בניו: מזיווג שני – ר' אשר ישעיה, אדמו"ר רבי יוסף מאיר מיהאליפאלווא, אדמו"ר רבי מנחם מנדל ממוזשאי-ניו יורק (בעל "חבצלת ישרון"), אדמו"ר רבי מרדכי דוד מססרגן ואדמו"ר רבי שמואל שמעלקא מסוליצה-לונג איילנד (בעל "תפארת אבות").

בנותיו: מזיווג ראשון –  הרבנית חנה (בעלה אדמו"ר רבי נחמן כהנא מספינקא-בני ברק). מזיווג שני – יוכבד, הרבנית לאה (בעלה ר' יקותיאל יהודה גרוס), מירל גאלע (בעלה ר' שבתי מייזליש) ושפרינצה.

אחיו: אדמו"ר רבי מאיר יוסף מקרעסטיר.
אחיותיו: חוה (בעלה ר' חיים הלברשטאם), חנה (בעלה ר' משה עזרא טאוב), מירל גאולה (בעלה ר' צבי הירש כהנא) והרבנית נחמה מינדל (בעלה בזיווג שני אדמו"ר רבי אדמו"ר רבי משה פרישרמן מטומשוב-ניו יורק בעל "תולדות משה").

סבא: ר' מאיר מגלוגוב (מצד אביו), אדמו"ר רבי מנחם מנדל אייכנשטיין מזידיטשוב (מצד אמו).
סבתא: הרבנית מירל גאולה (מצד אביו), הרבנית חיה פרידה (מצד אמו).

נולד בל' כסלו ה'תרמ"ה בזידיטשוב [ז'ידאצ'וב] (אוקראינה) ובהתאם להוראת סבו (אדמו"ר רבי מנחם מנדל אייכנשטיין מזידיטשוב) נקרא על שם שלושת שמותיו של יעקב אבינו.

מילדותו שקד עם אביו על לימוד התורה. בגיל 5 לערך הגיע עם אביו אל אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה (בעל "דברי יחזקאל") שהתפעל מפאותיו הארוכות ואמר לו כי הפאות צריכות להגיע עד אמצע סנטרו. אחד מחסידי שינובה הפתיע אותו וגזר אחת מפאותיו עד אמצע סנטרו על מנת לקיים את דברי האדמו"ר אולם הפאה השנייה נותרה ארוכה וכך תמיד היה עם פאה אחת קצרה והשנייה ארוכה יותר.
ניכר בכושר זיכרון מופלא ובגיל 9 כבר למד הלכות מליחה וידע בעל פה כל הלכות איסור והיתר.
בגיל 11 התארס עם בתם של הרבנית פייגא ואדמו"ר רבי מרדכי יוסף משה מוסקוביץ משאץ-סוליצה-בוטושאן. התעמק בלימוד ארבעה חלקי השולחן ערוך, נודע כבקי עצום "בחושן משפט" והוסמך לרבנות על ידי ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון [המהרש"ם מברז'אן], ר' משה גרינוולד (בעל "ערוגת הבושם") ור' בנימין אריה הכהן ווייס (בעל "אבן יקרה").
לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיירה סוליצה (רומניה), נסמך על שולחן חותנו ושקד על לימוד התורה. מעת לעת נהג לדרוש בפני יהודי המקום, להלהיב את הלבבות ולקרבם לקיום תורה ומצוות. בז' אדר ה'תרס"ט מונה לרב הקהילה בעיירה סוליצה. בכל עניין שלפי השקפתו היה זה עניין של הלכה או מנהג עמד על דעתו בתוקף, פסק רק כדעת השולחן ערוך ונושא כליו ולא הסכים שראש הקהל והפרנסים יכתיבו לו מאומה. נלחם בתנועת ההשכלה ובכל ניסיון לשנות מהמנהגים, לא הסכים להקמת "בית תרבות", ביטל את הסמינריון לבנות והתנגד לדברים שראה כי יש בהם נטייה מדרך התורה.
קהילת ליז'נסק (פולין) הזמינה אותו להתארח ואחר שדרש ביום שבת במשך 4 שעות רצופות ראשי הקהל התכנסו ביום ראשון על מנת למנותו לרב הקהילה אולם כאשר נודע להם כי הינו מצאצאי ר' אלימלך וייסבלום מליז'נסק (בעל "נועם אלימלך") נאלצו לאכזבתם לבטל את המינוי עקב מסורת מדורות קודמים לא למנות לרב בליז'נסק אחד מצאצאיו של ר' אלימלך מטעמים כמוסים.
בי"ח טבת ה'תרע"א זוגתו נפטרה ובשנת ה'תרע"ב נשא לאשה את בתם של יוכבד ור' חיים דכנר [אב"ד סירט].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נתפס כאזרח אוסטריה ובשנת ה'תרע"ו נשלח למאסר. במהלך שהותו במאסר השיב לשאלות בעניין איסור והיתר שהפנו אליו יהודים נוספים ששהו עמו בשבי וחיבר שלוש תשובות בענייני הלכה. בעקבות השתדלויות ולחצים שהופעלו מצד השלטון האוסטרי שוחרר עם בני ביתו לאחר כשנה וחצי.
להפצרות ידידיו ומקורבים לחסידות זידיטשוב התיישב בשנת ה'תרע"ח עם משפחתו בעיר רגין [ססרגן] (רומניה) ששכנה במחוז זיבנברגן (הונגריה) וסופחה לרומניה [מחוז טרנסילבניה] לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת ה'תרפ"ד חסידיו רכשו עבורו בית מפואר ובשנת ה'תרפ"ז הקימו עבורו בית מדרש גדול אליו נהרו מאות חסידים. התפלל בנוסח זידיטשוב – באריכות ובקול ערב ובראש השנה נהג לסיים את תפילת שחרית ומוסף רק בשעות אחר הצהריים. תמיד נראה בפנים שוחקות, נודע באהבתו לכל יהודי ודאג באופן אישי לכל אורח שהגיע לביתו אפילו באישון לילה, בעצמו הציע את המיטות, הגיש את הארוחות שזוגתו טרחה להכין במיוחד עבורם ובחורף הסיק בעצמו את התנור בכל חדר בו שהה אורח. קיבל במאור פנים את ההמונים שנהרו לקבל את עצתו וברכתו, העניק ביד רחבה צדקה לנזקקים והשתדל להסתיר את מעשיו בקודש. כל יום חזר פעמים רבות על הפסוק 'אשרי איש שלא ישכחך' [תפילת ראש השנה], כתב חידושים רבים וביאורים על ארבעה חלקי שולחן ערוך ובעיקר על דיני "חושן משפט" אולם רובם אבדו בתקופת השואה. הקפיד על חינוך ילדיו בדרכי התורה והחסידות ומנהגי אבותיו ועל אופן לבושם, השריש בלבם אמונה בה' יתברך ובהשגחה פרטית, הדריכם לקיים את המצוות בשמחה ובליל הסדר הכין לכל אחד מבניו שהגיע לגיל מצוות קערה עם כל הסימנים.
בחורף שנת ה'תרצ"ד הוזמן לשבת בראש בית דין מיוחד שהורכב מגדולי תורה מפורסמים ולאחר יותר מארבע שבועות של דיונים הכריע באחד מדיני התורה המסובכים ביותר שהתנהל בעיר אוראדיה [גרויסווארדיין] (רומניה) והתפרסם בכל הסביבה בחכמתו. נערץ גם על הגויים ואפילו ראשי העירייה התייחסו אליו בכבוד.
בל' כסלו ה'תרצ"ו נפטר אביו.
בשנת ה'תרצ"ט סרב לבקשת אדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (בעל "דברי יואל") לכהן כנשיא "לשכת קהילות האורטודוקסים" הארצית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דאג לספק מזון ומצרכים שונים ליהודים רבים שנלקחו למחנות העבודה בהונגריה וכל רצונו היה רק לעשות טובה ליהודים מבלי לחוש כלל לענייני עצמו.
בליל י' אייר ה'תש"ד ראש העיר שלח אליו בחשאי הודעה כי עם שחר יפורסמו גזירות והגבלות חמורות על היהודים ועל כן הוא מוכן להעניק לו ליווי משטרתי וחיילים שילוו אותו על מנת שיברח מיד עם בני ביתו לעבר הגבול. אך היות והתושבים המקומיים וכן אנשי השלטון לא שיתפו פעולה עם הנאצים והברחת הגבול הייתה כרוכה בסיכון רב החליט להישאר בביתו. בי"א אייר עבר עם אנשי הקהילה אל הגטו והשיגו עבורו היתר שיתכנסו בחדרו מניין להתפלל שלוש פעמים ביום. בי"א סיון הובל ברכבת להובלת בהמות עם אנשי קהילתו למחנה ההשמדה אושוויץ (פולין) ונרצח יחד עם זוגתו, בתו (שפרינצה) ואחיו.
[בשואה נספו גם: בנותיו – יוכבד והרבנית לאה עם בעלה ר' יקותיאל יהודה גרוס וילדיהם. בניו – ר' אשר ישעיה ומשפחתו ואדמו"ר רבי יוסף מאיר מיהאליפאלווא עם זוגתו וילדיהם].

מספריו:

•    גליוני יושר