אביו: אדמו"ר רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור (בעל "שפת אמת").
אמו: הרבנית יוכבד רבקה.
אשתו: הרבנית אסתר לאה (בזיווג ראשון), הרבנית חיה מרים (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – ר' אברהם יששכר בנימין אליהו מפביאניצה (בעל "מאיר עיני הגולה"). מזיווג שני – ר' חיים אלעזר אלתר, ר' יצחק מאיר, ר' מרדכי ושלמה.
בנותיו: מזיווג שני – יוכבד איטא (בעלה ר' יהודה אריה לייב אלתר), פייגא (בעלה ר' בנימין דוד יוסטמן) ורבקה ביילא (בעלה ר' חיים אליעזר הלוי הורוביץ אב"ד בלחטוב).
אחיו: אדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור – הרא"ם (בעל "אמרי אמת"), חנוך חיים אלתר, יצחק מאיר אלתר, ישראל, מנחם מנדל, אדמו"ר רבי משה בצלאל אלתר מגור, נוח ור' נחמיה אלתר.
אחיותיו: אסתר (בעלה ר' יעקב מאיר בידרמן) ופייגה (בעלה ר' חנוך צבי הכהן לוין).
סבא: ר' אברהם מרדכי (מצד אביו), ר' יהודה קמינר (מצד אמו).
סבתא: הרבנית אסתר (מצד אביו), הדסה (מצד אמו).
נולד בי"ד תשרי ה'תרל"ח בעיירה גורה קלוואריה [גור] (פולין).
מילדותו שקד על לימוד התורה עם אביו וניכר בכישרונותיו המיוחדים ובקיאותו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים.
בשנת ה'תרמ"ה/ו נפטר אחיו (נח) שהיה בגיל שנתיים לערך.
נשא לאשה את בתם של הרבנית רבקה ואדמו"ר רבי אברהם יששכר בער הכהן רבינוביץ מראדומסק.
ייסד בעיירה גורה קלוואריה את ישיבת "דרכי נועם" ונהג להזמין רבנים מרחבי פולין למסור שיעורים לתלמידיו.
בי"א שבט ה'תרנ"ו זוגתו (הרבנית אסתר לאה) נפטרה במהלך הלידה ונטמנה בראדומסק (פולין).
בי"ח אלול ה'תרס"א אמו נפטרה.
בה' שבט ה'תרס"ה נפטר אביו.
נשא לאשה את בתם של יוטה ביילא והגביר ר' משה פריבס הלוי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד נאלץ לסגור את הישיבה, עבר לעיר ויטבסק (רוסיה כיום בלארוס) והוציא לאור שני עיתונים יומיים – "הקול" בעברית ו"דאס ווארשעווער טאגבלאט" ["היומון ורשה"] בשפת היידיש.
בשנת ה'תרפ"א החל לכהן כרב בעיר פביאניצה (פולין) ובאחד הימים הותקף ונפצע על ידי אנטישמי.
בשנת ה'תרצ"ד מונה לרב בעיר קאליש (פולין). נבחר ליושב ראש הוועד הפועל של "אגודת הרבנים בפולין", שימש כחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל", השתתף בכינוסי התנועה ודרשותיו עשו רושם רב על השומעים. התכתב עם רבנים ועסקנים בנוגע לשאלות ציבוריות, בשנת ה'תרצ"ח ניהל מאבק נגד גזירת השחיטה ובחודש תמוז שוב הותקף על ידי אנטישמים במהלך נסיעה ברכבת.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת ה'תרצ"ט נתבקש על ידי השלטונות בפולין לחפור יחד עם בני קהילתו שוחות הגנה מפני הגרמנים. היות והנאצים הכריזו פרס על ראשו נאלץ להסתתר בעיר לודז' (פולין), עבר עם משפחתו לגטו ורשה (פולין) וניהל את פעילותו הציבורית במחתרת. קרא ללימוד תורה על אף התנאים הקשים, שלח על ידי אנשי מחתרת אגרות לכל חסידי גור בגטאות לארגן שיעורי תורה ברבים ובביתו בגטו התקיימו מניינים לתפילות ושיעורי תורה. שימש כנשיא ה"פטרונאט ללומדי תורה" [שייסד ר' משולם קמינר] שתמך בלימוד התורה בגטו וסירב לעבוד בבית החרושת של "שולץ" משום שדרשו ממנו להסיר את הזקן.
בי"ח כסלו ה'תש"א נפטרה בגטו זוגתו השנייה (הרבנית חיה מרים) ונטמנה בעיר ורשה.
רוב כתביו אבדו בזמן השואה.
בכ"ד אב ה'תש"ב נשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה, כעבור ימים אחדים כאשר ניתנה הפקודה להתפשט התנפל לרגליו של קאפו [יהודי] בתחנונים שיביא לו מעט מים ובתמורה הבטיח לו עולם הבא. נטל את ידיו וקרא ליהודים סביבו 'הבה ונאמר וידוי לפני המוות!' לשמע הזעקות הנאצים התנפלו עליהם בצרחות ורצחו אותם ביריות.
[בניו – ר' אברהם יששכר בנימין אליהו נרצח בטרבלינקה בי"ד שבט ה'תש"ג, ר' יצחק מאיר ור' מרדכי נרצחו בשואה. בנותיו – יוכבד איטא נרצחה בשואה ורבקה ביילא נרצחה בשנת ה'תש"ב. אחיו – אדמו"ר רבי משה בצלאל אלתר מגור נרצח בטרבלינקה בכ"ג אלול ה'תש"ב, מנחם מנדל נרצח בקאליש ור' נחמיה אלתר נרצח בגטו ורשה בכ"ב תמוז ה'תש"ב. אחותו – אסתר נרצחה בגטו ורשה בראש השנה ה'תש"ג].
מספריו:
• שאר ציון: על המשניות