אביו: ר' נחום.אמו: יוטא.אשתו: שרה.בניו: ר' דוב מטולצ'ין ור' משה מלודמיר.בנותיו: יוטא (בעלה ר' ישראל חיים מלודמיר) ומרים (בעלה ר' משה דוב שטומר מלוביציקי מסטולין-טבריה).מוריו: ר' אהרן הגדול מקארלין, והמגיד ממעזריטש.מתלמידיו: אדמו"ר רבי אשר מסטולין, אדמו"ר רבי אורי [השרף מסטרליסק], ר' משה מברוד ור' שלום מפרוביץ'.
נולד בשנת ה'תצ"ח.התגורר בפרבר של העיר קרלין בצריף דל ועלוב ולפרנסתו שימש כמלמד לילדי העיר.את רוב זמנו הקדיש ללימוד תורה ולתפילה ואף זכה ללמוד עם אליהו הנביא. באחד הימים ר' לוי יצחק מברדיטשוב שכיהן כרב העיר פינסק באותה עת, שלח את משמשו לחפש אותו וכאשר הגיע לביתו ר' לוי יצחק קיבלו בכבוד גדול, לאחר כשעה שישבו יחד ולא הוציאו הגה מפיהם קמו לפתע חייכו ור' שלמה שב לקרלין. ר' לוי יצחק גילה לבנו (ר' מאיר) כי מן השמים אמרו לו שרק ר' שלמה מהעיר קרלין יכול להפר את עצת שרי פולין לגרש את כל יהודי פינסק וגלילותיה היות ואליהו הנביא רגיל אצלו. מאז החל להתפרסם ותלמידים רבים נהרו אליו.למד אצל ר' אהרן הגדול מקארלין ולאחר פטירתו הוכתר לממלא מקומו. אימץ את ר' אשר [בנו של ר' אהרן הגדול מקארלין] שהתייתם בגיל 10 לערך וגידלו בביתו. למרות העוני והדוחק ששרר בביתו, ידו הייתה נדיבה במתן צדקה. הדריך את שומעיו לקיים את המצוות בשמחה ואמר כי אדם שזוכה לשמחה של מצווה מצליח להשיג השגות, פותחים לו את כל ההיכלות וממלאים כל משאלותיו ומי שמצער את אותו אדם ביום זה יש עוון גדול. לדבריו אין צורך בספר מוסר יותר ממעט גמרא בעיון, כיון שא-לוקים עשה את האדם ישר, רק מסיבת היצר הרע והאיוולת שאדם עושה – נתעוות ורוצה ללכת שלא בדרך הישר אך כאשר לומדים גמרא בעיון שזהו שכל ישר, ע"י זה נעשה האדם ישר ואז הוא חפץ לעשות רק מה ששייך להשי"ת [לה' יתברך].רבים באו לחזות כיצד הוא מתפלל בהתלהבות גדולה ובשמחה רבה וצדיקי דורו אמרו כי הוא משיח בן יוסף. היה שגור בפיו המשפט 'אינני פוחד מהמוות ואפילו לא מהקוזק החיגר'.עבר להתגורר בלודמיר ובשנת ה'תקנ"ב פרץ מרד הפולנים נגד הרוסים. היות והיהודים סבלו קשות משני הצדדים הלוחמים קיבל על עצמו להיות כפרת כלל ישראל. בערב שבת צבא הקוזקים הרוסי לכד את העיר ובמהלך יום השבת מפקדם נתן שהות של שעתיים לשדוד ולשלול שלל. כל היהודים נמלטו לבית הכנסת ואחד החיילים הקוזקים שהיה צולע על ירכו הציץ לתוך בית הכנסת וירה בו בעת שהתפלל תפילת שמונה עשרה. ברגע שנפגע אמר כי הוא האחרון שנפגע ולא יהיו עוד פצועים, ימים אחדים שכב במיטתו כשספר הזוהר פתוח לפניו וביום חמישי שנת ה'תקנ"ב אמר לפתע את הפסוק "וינטלם וינשאם כל ימי עולם" והשיב את נשמתו ליוצרה.מספריו:• שמע שלמה: תורותיו ואמרותיו שלוקטו ע"י תלמידיו.