אבא: ר' ציון.
אמא: שמחה.
בעלה: המקובל רבי ציון ברכה.
בניה: ר' יצחק (בעל "ברכת יצחק"), ר' משה.
בנותיה: אסתר, הרבנית יפה (בעלה ר' מאיר קידר), הרבנית נחמה (בעלה ר' צדוק פנחס אלהאב הכהן), רבקה (בעלה ר' שמעון ועקנין), שמחה (בעלה ר' יוסף שר שלום).
אחיה: ר' אהרן מועלם (בעל "תולדות אהרון ומשה"), ר' יוסף ור' סלמאן.
אחיותיה: רוזא ונונה.
נולדה בעיר בגדאד (עירק), צאצאית דור אחד דור למקובל רבי ששון מרדכי שנדוך (בעל "אמרי ששון").
למרות שלא למדה קרוא וכתוב מעולם לא החמיצה ברכה ואף דאגה שגם אחרים יברכו ולא ישכחו ברכה אחרונה. היות ואכלה בצמצום רכשה משקל קטן על מנת לדעת מהו השיעור המינימאלי שיספיק לברכה אחרונה ולברכת המזון ותמיד ביקשה שיברכו איתה בקול רם מילה במילה.
לאחר שאחיה (רבי אהרן מועלם) הציע למקובל רבי ציון חביב ברכה לשאת אותה לאשה, לא הסכים להיפגש עמה היות וסמך על הצעתו ורק תחת החופה הייתה הפעם הראשונה שראה את זוגתו.
התגוררו בבית שכור ברחוב נסים בכר 5 בירושלים בדוחק ובעוני וכעבור זמן עברו לבית קטן ברחוב יוסף חיים 2 בירושלים כאשר השירותים היו בחוץ והמטבח נפרד, אך עם זאת מעולם לא התלוננה ולא חלקה על בעלה בעבודת השם ותמיד דאגה לבריאותו וסייעה לו.
בתמימותה לא ידעה על חומרת חשיבות כיסוי הראש ותקופה קצרה לאחר נישואיה לא כיסתה את ראשה, אולם לאחר שאחת משכנותיה העירה לה על כך מיד חבשה כסוי לראשה. כל מעשיה השתדלה לעשות בתמימות ובשלמות. תמיד שם שמים היה שגור בפיה ובכל עת ששמעה כי הזכירו את שמו של הקדוש ברוך הוא היתה מוסיפה 'ישתבח שמו'. התפללה וציפתה לגאולה ואף הכינה בגד מיוחד ללבוש בביאת המשיח.
תיארה בפני נשים את עונשי הגיהינום על מנת שיהיו זהירות וישמרו על הצניעות, היתה מבקשת מה' שיעזור לה לא לצחוק בקול רם היות וזה יוצא מגדר הצניעות ואף העירה לנשים שצחקו בקול רם. בענוותנותה לא הסכימה שיכנו אותה "רבנית" והיתה חוזרת ללא הרף 'קוראים לי פנינה, תקראו לי דודה אם אתם רוצים לא רבנית'.
בשנותיה האחרונות חלתה אולם סבלה את ייסוריה בדומיה.
בשנת ה'תשס"ג השיבה את נשמתה ליוצרה.