אביו: ר' שלום.

אמו: ציינה [ציונה].

אשתו: הרבנית מזל.

בניו: ר' שלום יוסף, ר' יעקב, ר' יהונתן, ר' דוד, ר' יצחק אלחנן, ר' שמעון, ר' אלעזר יהודה, ר' אביחי ציון ור' אליהו בנימין.

בנותיו: שרה (בעלה ר' נתנאל ונה), אורה ברכה (בעלה ר' אליה אברהם) וציונה תהילה (בעלה ר' שמואל גרשי).

אחיו: ר' אהרן, ר' חיים, ר' יעקב, ר' משה ור' שמואל.

אחיותיו: הרבנית שרונה (בעלה ר' בצלאל נהרי), רחל (בעלה ר' אמנון רז), מרים (בעלה ר' יואל לוי) ויונה (בעלה כאואי).

סבא: ר' יוסף סמין (מצד אביו), ר' שמואל הלוי (מצד אמו).

סבתא: פידה (מצד אביו), נדרה (מצד אמו).

מוריו: ר' בן ציון אבא שאול (בעל "אור לציון"), ר' יעקב ישראל פישר (בעל "אבן ישראל"), המקובל רבי מרדכי שרעבי, ר' משולם משולמי, ר' נסים יגן, מורי סרי, המקובל רבי ציון חביב ברכה, ר' שמעון בעדני.

מתלמידיו: ר' אורן דהן, ר' אפרים צברי, ר' דגן ענקי, ר' זוהר סעדי, ר' יהודה סעדיה, ר' ישעיה צברי, ר' לירון ירימי.

נולד בכ"ג כסלו ה'תשי"ח במושב אליקים (ישראל) – צאצא למשפחת סמין שגלתה לתימן והתיישבה בעיר שעב'ה מזמן חורבן בית המקדש הראשון וכל ימיהם עסקו אך ורק בלימוד התורה.

מילדותו שקד יחד עם אביו על לימוד התורה ובמשך שנים ספג משני זקניו – ר' יוסף ור' שמואל את המנהגים והיסודות בדרך ההנהגה ובחינוך הדורות הבאים. ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בפיקחותו ובכושר זיכרונו המופלא וכבר כנער היה בקי בכל הש"ס, "שולחן ערוך" וכתבי הרמב"ם [רבי משה בן מימון]. למד יחד עם אחיו (ר' יעקב) בישיבת "תורת חיים" בראשות ר' שמעון בעדני ובישיבת "בית שמעיה" בראשות ר' משולם משולמי בעיר בני ברק, ובמשך 18 שעות ברציפות שקדו יחדיו על לימוד התורה מתוך עוני על אף שלעיתים חש כאבי בטן עזים מרוב רעב. התעמק בלימוד ספרי מוסר בדבקות ובבכיות, כל לילה למד 20 דפי גמרא ובמהלך הזמנים שהיה ממתין עם יתר תלמידי הישיבה לנטילת ידיים לאוכל הצליח לסיים את כל ה"משנה ברורה" עם ביאור הלכה ו"שער הציון" ומסכתות שלמות.

בגיל 21 קיבל את ברכת ר' יעקב ישראל קניבסקי [הסטייפלר] לזיווג הגון ובט"ז אדר ראשון ה'תשמ"א נשא לאשה את בתו של ר' שלמה צפר מראש העין, בהתאם לרצון זוגתו התגוררו בירושלים ולמד בכולל "אהל פני יהושע" בירושלים. בשנת ה'תשמ"ג הוסמך כמוהל והחל לערוך בריתות.

היות ורצה לעבור ולהתגורר בבני ברק שאל לדעתו של ר' אלעזר מנחם מן שך (בעל "אבי עזרי") ובהתאם להוראתו נותר להתגורר בירושלים. בשנת ה'תשמ"ד החל ללמוד בכולל "קהילת יעקב" בירושלים בראשות ר' נסים יגן, בשעות הערב למד בכולל צאנז בירושלים בראשות ר' שלום אייזנברג ובשנת ה'תשמ"ט קיבל ממנו הסמכה לרבנות.

לאחר שלמד בכולל במשך שנים אחדות החל ללמד שיעורים בהלכה ובגמרא בבית המדרש "מתימן יבוא". בהתאם להחלטת ר' שמעון בעדני ייסד בשנת ה'תשמ"ט את בית מדרש וכולל "חדרי תימן" שבמשך השנים התפתחו למוסדות "דברי שלום ואמת" בירושלים, כיהן כרב קהילת "חדרי תימן" והסמיך מורי הוראה בענייני טהרות. לא הוכיח את תלמידיו באופן ישיר אלא בשיחות שמסר באופן קבוע כל ליל שבת שילב בדבריו את המסרים המכוונים לכל תלמיד. דאג לכל תלמיד באופן אישי – גם להשיא לו אשה ולסייע כלכלית, להדריך בחינוך הילדים ואפילו לשלם את שכר הלימוד עבורם מבלי שההורים ידעו כדי שלא יוציאו אותם ממסגרות הלימוד עקב אי תשלום. זכר את שמותיהם של אלפי תלמידיו עם שמות משפחתם ושמות ילדיהם.

כיהן כאב"ד [אב בית דין] לעדת התימנים בירושלים וזכה להשכין שלום בין איש לרעהו ובין זוגות בהיותו משמש כדיין ברבנות בירושלים בהתנדבות היות והזדעזע ממספר הגיטין עליהם חותמים בבית הדין כל יום. מעת לעת נהג לבקר במוסדות התורניים בהם למדו נכדיו ונכדותיו ובחודש אלול הביא עמו שופר גדול על מנת להמחיש לילדים את העניין של תקיעת שופר. נדד ברחבי הארץ על מנת לקרב יהודים לתורה ולמצוות וכל שבוע נסע למסור שיעור במושב עוזה. מעת לעת נסע לערוך תפילות למען עם ישראל בקברי צדיקים. שימר בקנאות גדולה על מנהגי קהילות תימן ודאג לתעד בכתב את מסורת מנהגי תימן. כל חייו דאג איך להמשיך את שרשרת הדורות ואת מסורת אבותינו גם לדורות הבאים והיה שגור בפיו כי כל התכלית של האמא היהודית זה לחנך את דור העתיד לשמור את דרך ה'!

התפרסם כגאון הבקי בכל חלקי התורה, במשך כ – 30 שנה שקד על לימוד הקבלה בסתר ורק כחודשיים לפני פטירתו נודע על כך למקורביו. נודע כבעל רוח הקודש הפועל ישועות ורבים נהרו לקבל את עצתו וברכתו, נהג להעניק בקבוק יין לזוגות שבמשך שנים לא זכו לילדים ולברך אותם 'עוד 9 חודשים אני בא לעשות ברית' ובאחת הפעמים התבטא במפורש כי כוחו לפקוד עקרות.
במוצאי יום הכיפורים ה'תשנ"ז נפטרה אמו ונטמנה בבית החיים "סגולה" בפתח תקווה.

הסמיך להוראה שניים מבניו – ר' שמעון [ראש ישיבת "תורת נפתלי" ומו"ץ "דברי שלום ואמת" וראש בית הוראה "מסורת אבות"] ור' יהונתן [מו"ץ בירושלים]. החל מחודש אב ה'תש"ף חזר ואמר לכל אחד מילדיו 'תדעו שאני את שלי עשיתי מכאן מוטל עליכם'. בחודש אלול בעת שביקר בתלמוד תורה בו לומדים נכדיו לאחר שעבר בין כל הכיתות ותקע בשופר פנה אל התלמידים 'ילדים יקרים אני מבקש מכם תתפללו עלי שאני יאריך ימים'. עבר ניתוח בעין והצטער מאוד על שאינו יכול ללמוד היות והניתוח לא הצליח וכמעט שלא ראה כלום.

בחודש תשרי ה'תשפ"א חלה בדלקת ריאות קשה ונדבק בנגיף הקורונה, במוצאי יום הכיפורים כאשר בנו אמר לו כי מתפללים עליו בכל הארץ, השיב 'מעתירים בעד שר צבא אסור בקולר' ושאל את זוגתו 'מדוע לא מגיעים כל הילדים?'. כעבור יומיים אושפז והורדם בבית הרפואה "הדסה עין כרם" בירושלים וטרם יציאתו מהבית אמר 'נתפרדה החבילה'. בתחילת חודש חשון מצבו התייצב אולם כעבור שבועיים מצבו הבריאותי התדרדר, הבטיח 'מי שיבוא אלי בפרט זוג שלא זכו לפרי בטן יוושעו בעזרת ה' יתברך' והשיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    ישועות נפתלי: על התורה

המידע תורגם לאנגלית באדיבות
ארגון "התעוררות ישראל"