אביו: אדמו"ר רבי משה מטשערטעז.

אמו: הרבנית פעריל.

אשתו: הרבנית בינה (בזיווג שני).

בניו: מזיווג שני – אדמו"ר רבי יצחק צבי משה מקראלי (בעל "ויגד משה"), ר' נפתלי וזאב אריה לייב.
בתו: מזיווג שני – הרבנית לאה (בעלה ר' יעקב ווינברגר).

סבא: ר' אביגדור (מצד אביו), ר' בנימין זאב ברייער בעל "נחלת בנימין" (מצד אמו).

סבתא: פראדל (מצד אמו).

מוריו: אדמו"ר רבי אהרן ראטה משומרי אמונים, אדמו"ר רבי אליעזר פיש מביקסאד, אדמו"ר רבי יצחק אייזיק וייס מספינקא (בעל "חקל יצחק").

נולד בשנת ה'תרס"ז בעיירה טשערטעז (אז הונגריה כיום רומניה).

מילדותו ניכר במידותיו הנעלות וכישרונותיו המיוחדים.

בג' ניסן ה'תרפ"ב טרם הגיע לגיל מצוות התייתם מאביו ומכיוון שהיה הבן הבכור היה עליו לסייע לאמו בפרנסת 9 אחיו הקטנים, עם זאת המשיך לשקוד על לימוד התורה ובגיל 17 הוסמך להוראה.

לאחר נישואיו למד את מלאכת השחיטה והחל למלא את מקום אביו כרב ושו"ב [שוחט ובודק] קהילת טשערטעז.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הצליח להציל יהודים רבים וביניהם רבנים במסגרת מערכת הצלה שהקים, גם במחנה העבודה אליו נשלח סייע לחלשים להשלים את המשימות שהוטלו עליהם וכל יום סיים לומר בעל פה 3 ספרי תהילים.

לאחר שנודע לו כי כל אחיו וכן זוגתו וחמשת ילדיו נספו בשואה נשא לאשה את בתו של ר' יצחק צבי גרינוולד מאונגוואר [אוז'הורוד]-סאניסלוי.

כעבור שנה החל לכהן כרב העיירה קראלי [קראיי] (רומניה) ובמשך 12 שנה הנהיג ברמה את הקהילה היהודית למרות הקשיים מצד השלטון הקומוניסטי. ייסד מקווה, תלמוד תורה וישיבה, הקים מערכת כשרות ותיקן את העירוב. בשבתות ובמועדים ערך "טישים" אליהם נהרו מאות חסידים, התפרסם כפועל ישועות ומאות יהודים מכל האזור נהרו לקבל את ברכתו ועצותיו. ילדיו היו היחידים בעיירה שהלכו עם פאות וציציות גלויים. כל סוכות נהג לרכוש את ארבעת המינים ולחלק לנזקקים, רבים מתושבי העיירה עמדו בתור ארוך בכדי לברך על ארבעת המינים שלו ולאחר החג העניק את טבעות הלולב ואמר שבנות מבוגרות שטרם התחתנו יענדו אותן, יבקשו את זיווגן ובאותה שנה יתחתנו. הקפיד לבנות לבד את הסוכה אך בשנותיו האחרונות היות והתקשה בדבר הסכים לבחורים מבוגרים מישיבת בריסק לבנות עבורו וכולם התחתנו באותה שנה.

בשנת ה'תשי"ח היה מוכן לעלות לארץ ישראל אולם סיכן את חייו למען יהודי שהסתבך עם השלטונות ומסר לו את הדרכון שלו על מנת שיוכל לברוח.

בחודש ניסן ה'תש"ך עלה לארץ ישראל והתיישב במושב גמזו. עבר להתגורר בירושלים ולפרנסתו כיהן כר"מ [ריש מתיבתא] בישיבות סאטמר ושומרי אמונים. למרות שהסתיר את גדלותו, רבים הגיעו להתברך מפיו וכל יום סיים את כל ספר תהילים עבור הזקוקים לישועה. נודע בקולו הערב, שימש כקורא בתורה כל שבת וחזן בתפילות הימים הנוראים.

בנו (זאב אריה לייב) נפטר ביום הכיפורים אך קיבל את יסוריו בדומיה ומעולם לא דיבר אודות זוגתו וחמשת ילדיו שאיבד בשואה. בזקנותו קשתה עליו הראיה ועל כן נהג לבחון את נכדיו בעל פה כשהם מסתכלים בספר ומתפלאים שיודע את הכל בעל פה.

בשנת ה'תשנ"ח השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    נטעי אביגדור