אביו: ר' יוסף דוב.
אשתו: מרת ליפשה.
בניו: ר' אברהם גרשון, ר' יצחק זאב [הגרי"ז] ור' משה.
סבא: ר' יצחק זאב (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' איסר זלמן מלצר, ר' אלחנן וסרמן ור' ברוך דוב לייבוביץ.

נולד בשנת ה'תרי"ג בעיירה וולוז'ין (בלארוס). עבר עם אביו לסלוצק אך בשנת ה'תרל"ג חזר לישיבה בוולוז'ין ובגיל 27 מונה לראש הישיבה. פיתח את שיטת בריסק בלימוד הגמרא, נשא לאישה את בתו של ר' רפאל שפירא, הרגיל את עצמו לחשוב בדברי תורה גם כאשר שוחח עם אנשים בענייני העולם. בשנת ה'תרנ"ב החל לכהן כאב"ד בריסק, הקהילה סיפקה את צרכי ביתו והוא השתדל לבוא לעזרת העניים ולעסוק בגמילות חסדים. לאחר השריפה הגדולה שהייתה  בבריסק בשנת ה'תרנ"ה, סייע רבות בהקמת ההריסות ולא הסכים לישון בביתו אלא על הרצפה במסדרון בית הכנסת. שנא את הממון ובני ביתו היו צריכים להסתיר את הכסף להוצאות הבית, בתחילת כהונתו מסרו לידיו את משכורתו אך היות וחילק מייד את הכסף לעניים, החלו למסור את משכורתו לידי הרבנית.
כאשר נאלץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה לעבור למינסק (בלארוס) סרב ליהנות מאיש וטען כי יכול לקבל כסף רק מפליטים מבריסק היות והתחייבו לשלם לו שכר בתור רב הקהילה.
התנגד בחריפות רבה לציונות. למרות היותו ליטאי הכיר בחיוניות החסידות ולא התנגד לשיטתה, אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה מידידיו הקרובים ביותר ולחם יחד עמו נגד הגזירות השונות של רוסיה הצארית.
בשנת ה'תרע"ח השיב את נשמתו ליוצרה.

התמונה באדיבות K. Bielawski