חברי MyTzadikהרשמה חינם!
לצורך אימות אנושי יש לסמן
רבי יהודה מאיר שפירא-מהר"ם מלובלין
תאריך הילולא: ז' חשון מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:way
ירושלים: הר המנוחות – גוש ז' חלקה ו'
מהחניון הראשי לפנות ימינה בכביש ולהמשיך בנתיב הימני כ – 380 מטר. בכניסה לגוש ז' חלקה ו' לעלות במדרגות שמצדו השמאלי של הכביש עד לציון הנמצא בשורה ראשונה משמאל
(בסמוך ציון אחיו-אדמו"ר רבי אברהם שפירא מטלוסט).
הציון בתוך האוהלהציון בלובלין ממנו הועלו עצמותיו
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

אביו: ר' יעקב שמשון.
אמו: מרגלא.
אשתו: מרת מלכה טובה.
אחיו: אדמו"ר רבי אברהם מטלוסט ור' משה.
אחותו: רחל (בעלה אברהם בר דוב ליקוורניק). אחות חורגת מצד אמו: חיה שרה (בעלה שלום הרליג).
סבא: ר' יהודה מאיר (מצד אביו), ר' שמואל יצחק שור בעל שו"ת "מנחת שי" (מצד אמו).
סבתא: הרבנית חנה רבקה (מצד אביו), גיטל (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב, ר' שמואל יצחק שור [סבו].
מתלמידיו: אדמו"ר רבי אברהם אביגדור לנדא מסטריקוב, ר' אלימלך אשכנזי, ר' ברוך שניאורסון, ר' חיים קרייזווירט, ר' שמואל הלוי וואזנר.

נולד בז' אדר ה'תרמ"ז בעיר שאץ [סוצ'אבה] (רומניה).
מצד אביו הינו צאצא לר' פנחס שפירא מקוריץ, יחוסו מגיע עד ר' משה מאשפירא [מבעלי התוספות] ושם המשפחה "שפירא" הינו על שם העיר 'אשפירא'.
בצעירותו סבל מבעיה ברגליו והאדמו"ר רבי ישראל האגר מויז'ניץ  (בעל "אהבת ישראל") ברך אותו 'שילך טוב', לבסוף נעשה חסיד צ'ורטקוב ונודע כגאון וחריף, בקי בהלכה, אגדה, דרשות חז"ל ומדרשים. כונה "העילוי משאץ" ובגיל 15 הוסמך להוראה.
לאחר שנשא לאישה את בתם של הגביר ר' דוד יעקב וזוגתו רבקה אסתר דבורה ברייטמאן עבר לטרנופול (גליציה כיום אוקראינה), נסמך על שולחן חותנו ושקד על לימוד התורה. ייסד את אגודת "תפארת הדת" שמתפקידה היה לדאוג לתיקון ענייני הדת בטרנופול.
בגיל 23 החל לכהן כרב בעיר גלינא [הליניאני] (אוקראינה) שהייתה מרכז לתנועת ההשכלה. פעל לחיזוק ענייני הדת, דאג לתיקון מקווה הטבילה וחוטי העירוב, השפיע על בעלי המלאכה היהודים להימנע מחילול השבת, ייסד בביתו ישיבה לבחורים מובחרים שמגמתם להיות מורי הוראה בישראל. בשנת ה'תר"ף דחה את הבקשה לכהן כרב הקהילה בוורשה (פולין) ובשנת ה'תרפ"א ייסד בנין מפואר לתלמוד תורה במרכז העיר בו ניתנה לתלמידים האפשרות ללמוד מקצוע שישמש לפרנסתם בעתיד בנוסף ללימודי הקודש.
בשנת ה'תרפ"א נבחר לרבה של סאנוק (גליציה כיום פולין). פעל להסדרת הכשרות והשחיטה ולתיקון המקוואות והעירוב, ייסד את תלמוד התורה "בני תורה" עבור כ-250 ילדים, העביר את הישיבה מגלינא והוציא לאור את הקובץ התורני "אשכול" שכלל רעיונות וחידושים שהעלו תלמידי הישיבה.
בשנת ה'תרפ"ג נבחר כנציג של "אגודת ישראל" בפרלמנט הפולני עד לשנת ה'תרפ"ח. בנוסף כיהן גם כנשיא "אגודת ישראל" בפולין ומזכיר כבוד של "מועצת גדולי התורה". מונה יחד עם ר' אהרן לווין ור' זלמן סורוצקין כחבר בוועדה במשרד הדתות הפולני שאישרה את מינויי הרבנים ברחבי פולין.
במהלך הכנסייה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" בווינה (אוסטריה) שנערכה בט' אלול ה'תרפ"ג הודיע על רצונו לייסד את לימוד "הדף היומי" בתלמוד הבבלי אולם המחזור הראשון של הדף שהתחיל בליל ראש השנה ה'תרפ"ד התקבל בהססנות עד לקריאתו של אדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור (בעל "אמרי אמת") להצטרף למפעל "הדף היומי" שהביא להפצתו בכל רחבי העולם.
בל"ג בעומר ה'תרפ"ד הניח את אבן הפינה ל"ישיבת חכמי לובלין" [יח"ל] עבור בחורים מגיל 15 עד זמן נישואיהם. קבע מסלולי לימוד לקבלת תואר – בחורים שלמדו 'יורה דעה' קיבלו תעודת "יורה יורה" וכדומה ובחורים שהשלימו את כל המסלול קיבלו תואר "צורבא מדרבנן". במשך כ-7 שנים נדד למרחקים על מנת לאסוף כספים להקמת הישיבה וספג ביזיונות עד שהתבטא כי הוא בבחינת 'אומן הנושא את היונק'.
בשנת ה'תרפ"ה מונה לרב הקהילה בעיר פיוטרקוב (פולין).
לאחר עריכת טקס חנוכת הישיבה בכ"ח סיוון ה'תר"ץ בהשתתפות כ-20,000 יהודים מכל רחבי פולין ומחוצה לה עבר להתגורר בעיר לובלין ומונה לרב הקהילה. חינך את תלמידיו לסדר, ביטחון עצמי ורכישת ידיעות נרחבות בתלמוד ובהלכה. נהג לאכול את ארוחת הצהריים יחד עם בחורי הישיבה ולערוך 'טיש' במהלכו שרו בניגון שהלחין 'זה השולחן שלפני השם שולחנו של אדם מכפר' כמו כן הלחין ניגון לפסוקים בספר תהלים פרק צ"ד "אם-אמרתי מטה רגלי, חסדך י-הוה יסעדני; ברוב שרעפי בקרבי, תנחומיך ישעשעו נפשי". את מכתביו נהג לחתום במילים: 'החותם בלב מלא געגועים לאהבת תורתנו הקדושה'.
במהלך סיום הש"ס במחזור הראשון של הדף היומי שנערך בט"ו שבט ה'תרצ"א בבית "צעירי אגודת ישראל" בווינה (אוסטריה) שיבח את יראתם הקודמת לחכמתם של ההולכים בדרך הבעש"ט [הבעל שם טוב].
לא היו לו ילדים והיה רגיל להתבטא שהדף היומי ו"ישיבת חכמי לובלין" הם שני ילדיו.
בכל הזדמנות הבליט את חיבתו ושאיפתו לעלות לארץ ישראל. כאשר בשנת ה'תרצ"ג הוצע לו לכהן כרב העיר לודז' (פולין) בה התגוררו חסידי גור ואלכסנדר שהתחייבו לכסות את חובות הישיבה, הסכים בתנאי שתקופת כהונתו כרב תהיה למשך 3 שנים בלבד ולאחר מכן ישוב לכהן כראש ישיבה בלבד, אולם בחודש אלול ה'תרצ"ג הסתובב בישיבה ואמר פסוקים מ'הזוהר' שאומרים ביום הכפורים לפני כל נדרי: 'אית מאן דפרע בממונו ואית מאן דפרע בגופו'. כחודש לאחר מכן, ביום שני ג' חשון ה'תרצ"ד ערך את סעודת ההילולא לרוז'ינר, בשעות הערב לא חש בטוב ונשאר יומיים במיטתו, ביום חמישי נודע שחלה באנגינה ואיבד את יכולת הדיבור, כתב על פתק 'להתפלל על חולים שיתרפאו ועל בריאים שלא יחלו' בקברו של ה"חוזה מלובלין" וכן כתב מברק לאדמו"ר רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב. לאחר שמצבו החמיר בליל שישי השיב את נשמתו ליוצרה וביום ראשון נערכה הלווייתו בלובלין.
בית העלמין בו נקבר חולל על ידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה אולם קברו לא נפגע ונשאר עומד על תילו. בכ"ו אלול ה'תשי"ח עצמותיו הועלו לארץ ישראל על ידי אחיו ונטמנו בירושלים.
[על שמו נקראת שכונת "זיכרון מאיר" בבני ברק].
מספריו:
• אור המאיר: שו"ת (ק)
• אמרי דעת
• הערות על הש"ס ורמב"ם
• זכרון מאיר (ק)
• מרגניתא דרבי מאיר: על הש"ס