חברי MyTzadikהרשמה חינם!
אדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב
תאריך הילולא: ה' אלול מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה

ירושלים: הר הזיתים.

אביו: אדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב.
אמו: הרבנית מאטיל פייגא.
אשתו: הרבנית מרים פרומה.
בניו: ר' יעקב יוסף, ר' פינחס, אדמו"ר רבי שמעון נתן נטע [הראשון] מלעלוב.
בנותיו: הרבנית מלכה עכסה, רבקה רחל (בעלה אברהם שלמה אדלר).
אחיו: ר' ירחמיאל יוסף.
אחותו: דבורה גולדה (בעלה ר' יהושע אהרן מנחם אדלר).
סבא: אדמו"ר רבי משה מלעלוב (מצד אביו), ר' צבי הרשל שטרנפלד הורוביץ (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רבקה רחל (מצד אביו), מלכה (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי אהרן מקרלין (בעל "בית אהרן"), ר' משה בידרמן [סבו].

נולד בי"ד תשרי ה'תר"ד
בעיירה לעלוב (פולין).
מילדותו כל הנהגותיו והליכותיו היו בקדושה ובטהרה. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, בגיל 6 החל ללמוד תלמוד בבלי עם תוספות ומהרש"א [רבי שמואל אליעזר הלוי אידליס] וידע בעל פה 100 דפי גמרא.
בשנת ה'תרי"א עלה לארץ ישראל יחד עם אביו וסבו וכאשר ביקרו בדרכם בחצר חסידות סדיגורא, אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין [הרוז'ינר] הושיב אותו על ברכיו וקרא בהתפעלות 'עיניים כה מאירות... עלם זה לא יחטא לעולם!'.
בגיל 15 השתדך עם בתם של הרבנית עכסה ריבה ואדמו"ר רבי נח פינחס הלוי הורוביץ ממאגרוב. התפלל בדבקות ומפאת רצונו העז להתעלות בעבודת ה' החליט כעבור שנים אחדות לאחר נישואיו לצאת לאירופה להסתופף בחצרות צדיקים ובהגיעו לווינה (אוסטריה) בחר בר' אהרן מקרלין (בעל "בית אהרן") להדריכו בעבודת ה'.
נפל למשכב בעיר אודסה (אוקראינה) בה השתוללה מגיפה וכעבור ימים רבים בהם מצבו הלך והתדרדר נשמע קולו החלוש בתפילה לבורא עולם כי יעניק לו במתנה עוד שנות חיים ובהבטחה כי יקיים את הנאמר בפסוק 'אלמדה פושעים דרכיך'. לאחר שהבריא שב לארץ ישראל, התגורר בצפת והחל לקרב בחום ובאהבה צעירים שסרו מדרך התורה.
לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרמ"ג נאלץ למלא את מקומו כאדמו"ר הרביעי לחסידות לעלוב וכונה בפי כל ר' "דודל". נודע כבקי בתורת הקבלה וקהילת הספרדים רצתה להכתירו כ"חכם באשי" אך בענוותנותו סרב לבקשתם. פעל רבות
למען הציבור. השפיע על הגביר ר' יעקב טננוורצל לסייע בהקמת שכונת "בתי וורשא" בירושלים, שימש כממונה ראשי בכולל וורשא אולם לא השתמש בכספים לצורך פרטי ואף אסר על בניו לגור בבתי וורשא. כאשר לא היה כסף בקופת הכולל ולא היה באפשרותו לשלם לנושים נאסר על ידי השלטון הטורקי, נרתמו אדמו''ר רבי יהודה אריה לייב רוטנברג מגור (בעל "שפת אמת") ואדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב לאסוף תרומות על מנת לחלצו ממאסר. תיקן את נוסח התפילה בחסידות לעלוב והקים את בית הכנסת של חסידות קרלין בירושלים. מעולם לא הסיר מנגד עיניו את שם "י-הוה", התפלל במסירות נפש ובהתלהבות, ביתו היה פתוח לכל מבקש עזרה ועצה, העניק מזון לכל עני שהגיע לביתו והשתדל לעודד אותו. הסתפק במועט ומעולם לא הלין פרוטה בביתו. כאשר בימי הרעב קיבל 1,000 נפוליון לחלוקה וזוגתו ביקשה להוצאות הבית השיב כי אין לו מה לתת ואסור לו לגעת בכספי עניים. גם הגויים העריכו אותו וכאשר עבר בסמטאות העיר העתיקה בירושלים הסוחרים קמו לכבודו.
כל יום שישי נהג להדליק את מנורת השבת בבית המדרש אולם באחד מימי שישי בשנת ה'תרע"ח שכח לסדר את כל הפתילות וביקש מנכדו [אדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב] לעלות ולהדליק את הנרות. למחרת חלה ומצבו החמיר מיום ליום, ביקש כי מייד אחר פטירתו ישלחו מברק לרבי מקרלין, ציווה שלא יכתבו תואר כלשהוא על מצבתו והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• לקוטי דוד: מחידושי תורתו