אביו: ר' בנימין.
אמו: מרת כשוור.
אשתו: הרבנית בכורה אסנת.
בניו: הרב בנימין, הרב גדעון ועו"ד יגאל.
בתו: מרת נגה יוכבד.
מוריו: הראשל"צ בן ציון מאיר חי עוזיאל, המקובל יעקב ג'הרומי, המקובל יצחק כדורי, המקובל מרדכי שרעבי ור' רחמים מלמד הכהן.

נולד בג' סיון שנת ה'תר"ף בירושלים (ישראל). בצעירותו למד בבית המדרש "דורש ציון" בירושלים ובמשך 5 שנים נהג לקבל את השבת בסמוך לכותל המערבי ולערוך תענית דיבור בשבתות וחגים. בגיל 10 הגיע כל לילה בליווי אמו לבית הכנסת על מנת להצטרף לאמירת 'תיקון חצות' ולאחר מכן ללימוד 'חוק לישראל' ו'הזהר הקדוש'. למד בישיבת "שערי רחמים" ובישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. סיים סמינר למורים "מזרחי" בירושלים. למד יהדות, פילוסופיה ומדעי הטבע באוניברסיטה בהר הצופים בירושלים. עבד כמורה למדעי הטבע והמתמטיקה בישיבת "שערי ציון" בירושלים ובשנת ה'תש"ב עבד כמורה בבית הספר "מזרחי" בעיר העתיקה בירושלים.
הקים את תנועת הנוער "בני עמי" בירושלים ובמסגרת פעולותיה שילב 'ילדי רחוב' בבתי-ספר ושילם את שכר לימודיהם. שימש כמזכיר האישי של הרב הראשי לישראל (הרב יצחק הרצוג) בפעולות נגד המיסיון בישראל.
בשנת ה'תש"ד עבר להתגורר ברחובות וביתו שימש מקום מפגש לחברי המחתרת. שימש כמורה ומנהל, ייסד והיה ראש אגודת בית-כנסת וקהילת "מגן אברהם" לעדת יהודי ספרד והמזרח, ייסד את בית הכנסת לעולי טורקיה ובולגריה על שם הרב עוזיאל, כיהן כנשיא מסדר "בני ברית" ותנועת "הצופים" וסייע לאב"ד והרב הראשי של רחובות (ר' צבי מלצר) בהקמת "ישיבת הדרום".
עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שחרר סליקים של תחמושת וכלי נשק לאנשי הביטחון, שימש חבר מרכזי בוועדה להעברת מזון וסיוע לירושלים הנצורה, הצטרף לגדוד גבעתי בצה"ל, השתתף בפעולות וקרבות ברחבי הנגב ונפצע קשה במבצע ניצנה בשערי עזה.
בשנת ה'תשכ"ב נתבקש על-ידי ראשי החינוך לעשות עבודה חלוצית ולעבור לעיר העולים החדשה – אשדוד. שם הקים וניהל את בית ספר "מוריה". בשנת ה'תשכ"ו נבחר לנשיא "בני ברית" באשדוד, שימש כחבר הנהלת עיריית אשדוד במשך כ – 14 שנים ועסק בפעילות לקליטת עולים מאיראן, אתיופיה, בולגריה, מרוקו, צרפת, רוסיה ותימן.
הוסמך לרבנות ע"י הרב עזרא עטייה (ראש ישיבת "פורת יוסף"), הרב עבודי חוגי, הרב צבי יהודה מלצר, הרב אלימלך בר-שאול והרב עובדיה יוסף שליט"א.
לאחר שבנו הבכור – הרב בנימין נהרג בתאונת דרכים בשנת ה'תשל"א, כתב והוציא לאור 18 ספרים בנושאים שונים ומגוונים הנקראים בשם "הבשם" ראשי התיבות של שם בנו – הרב בנימין שאולי בן משה וכן יחד עם ילדיו [הרב גדעון, עו"ד יגאל ונגה-יוכבד] הקים לזכרו מרכז רוחני קהילתי, בית כנסת ובית מדרש "שאולי" באשדוד ובית כנסת בבית הספר התיכון הדתי "שאולי" ביבנה. כמו-כן הוציא קלטת פיוטים עתיקי יומין בשם 'זמירות הבשם'.
בשנת ה'תשמ"ה נבחר כחבר ההנהלה הראשית של הפדרציה העולמית לקהילות ישראל ובשנת ה'תשמ"ו החל לכהן כרב הראשי של יהדות איראן בישראל ובתפוצות, חבר הנהלת "בית כורש" בחולון, חבר הנהלת ארגון הגג לעולי אירן בישראל וחבר הנהלת ארגון עולי פרס בירושלים.
בשנת ה'תשמ"ז זכה בעיטור "יקיר החינוך הדתי בישראל" ובשנת ה'תשמ"ח "יקיר העיר אשדוד". בשנת ה'תשמ"ט קיבל את פרס שר הדתות כהוקרה על פעולותיו למען החברה ובשנת ה'תש"ן את "פרס שפירא" על פעולותיו הרבות למען העליה, הקליטה ומיזוג העדות. בשנת ה'תשנ"ב קיבל פרס ממשרד הדתות על יצירותיו הפילוסופיות ספרותיות.
עמד לימין כל נזקק בסעד חומרי ורוחני וביתו היה פתוח לרווחה ביום ובלילה.
היה מועמד לפרס ישראל בתחום היצירה הספרותית תורנית אולם ביום שבת קודש [פרשת בראשית] שנת ה'תשנ"ה בשובו לביתו מהתפילה בבית הכנסת השיב באופן פתאומי את נשמתו ליוצרה וביום ראשון [כ"ז תשרי] הובא למנוחות בעיר הולדתו – ירושלים.
לאחר פטירתו התגלו כתבי יד נוספים שלו שטרם הוציא לאור וביניהם: 'זהר הבשם', 'זיו הבשם', 'חכמת הבשם', 'ניחוחות הבשם', 'שחר הבשם' ו'תורת הבשם'. על שמו נקראה אולפנא תורנית-מדעית לבנות באשדוד, רחוב בשכונת 'נווה יעקב' בירושלים וכן רחוב בשכונת 'אזורי רחובות החדשה' ברחובות.
מספריו:
• אביב הבשם: הגיגים והליכות [ניסן]
• אהבת הבשם: נישואין וחיי משפחה
• דרכי הבשם: הגיגים והליכות [אדר] בתוספת פרושים ל"פתח אליהו" ותמצית תורת הקבלה
• הגדת הבשם: הגדה עם שני פירושים
• הגיגי הבשם:תוחלת ותכלית האדם,פתרון חלומות
• כסופי הבשם: ערכים בישראל, האדם וגורלו
• מאור הבשם: התנא רשב"י ודורו
• מרפא הבשם: הצמחים ברפואה ותמצית ספרי הרפואה של הרמב"ם
• נצח הבשם: על ירושלים
• נתיבי הבשם: הגיגים והליכות [טבת-שבט]
• ערוגת הבשם: פרקי מחקר ומחשבה ומאמרים מאת הבשם ועליו
• פרחי הבשם: האדם והצומח בישראל
• צרור הבשם: 9 קבצים בנושאים שונים
• רזי הבשם: הקבלה, רזיה וסודותיה
• ריח הבשם: הגיגים בחיי המשפחה
• שבילי הבשם: הגיגים והליכות [אלול-כסלו]