fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik
אביו: ר' רחמים.
אמו: עמאם.
אשתו: ויקטוריה.
בניו: רחמים בצלאל, פרופסור מאיר בניהו ומשה בנימין.
בנותיו: אילנה, ברוריה, צופיה ורות.
אחיו: המקובל רבי אברהם חיים, ר' אליהו ששון, ר' יוסף דוד, ר' יחזקאל עזרא (בעל "עצי היער"), ר' יעקב חי ושלמה ציון הי"ד.
אחיותיו: חנה, רבקה ושרח.
סבא: ר' שלמה (מצד אביו).
מוריו: ר' צדקה חוצין [השני], ר' שמעון אהרון אגסי.
מתלמידיו: המקובל רבי יעקב משה הלל, הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו, ר' עזרא בצרי (בעל "שערי עזרא").
נולד בכ"ה כסלו ה'תרנ"ו בבגדד (עירק) ועל כן נקרא 'ניסים'.
בגיל 10 עלה עם אמו לארץ ישראל והתגורר בירושלים וכעבור שנתיים הגיע גם אביו אולם בגיל 18 חזר לבגדד כדי ללמוד בבית המדרש "בית זילכה". ניכר בתפיסתו המהירה ובבקיאותו, התפרסם כאחד המעיינים והלמדנים המופלגים. התכתב עם גדולי הרבנים בארץ ישראל, באשכנז ובפולין ובגיל 24 לערך החל לפעול למען יהודי בגדד בענייני דת, כשרות וחינוך אולם בהתאם למסורת משפחתו לא כיהן ברבנות אלא עסק במסחר לפרנסתו.
בשנת ה'תר"ף נשא לאשה את בתו של ר' יעקב אהרון.
בשנת ה'תרפ"ה עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים. שקד על לימוד התורה ואסף ספרים יקרי ערך מדפוסים ראשונים וכתבי-יד בעלי ערך הלכתי ומדעי שאחדים מתוכם אף הוציא לאור, התרחק מכל תפקיד רשמי של רבנות ולפרנסתו עסק במסחר. נודע בגדולתו בתורה, בפקחותו ובקיאותו בהוויות עולם ורבנים מכל העדות התייעצו עמו בשאלות הלכתיות וכלליות. בשנת ה'תשי"א התמודד לכנסת השנייה כמספר שתיים ברשימת "אמוני ישראל" בראשות ר' אליהו כי טוב אולם הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
בשנת ה'תשי"ג סרב לבקשת הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל למלא את מקומו לאחר פטירתו אולם לאחר פטירתו נכנע ללחץ מצד רבנים מעדות שונות להגיש את מועמדותו ובו' ניסן שנת ה'תשט"ו הוכתר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל.
הקים בית מדרש להכשרת רבנים והשיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל העולם. נלחם בתוקף לביטול מחיצות עדתיות ואחרות ופעל לאחדות העם ולקירוב לבבות – ביקר במושבי עולים חדשים ועודד את העולים לשמור על מסורתם, בשנת ה'תשט"ז החל לערוך ביקורים בקיבוצים הלא דתיים ובדבריו המכובדים והנעימים הצליח לשכנע אנשי קיבוצים להכניס יותר ממסורת העם היהודי לתוך חיי היום יום, לתלות מזוזות במבני ציבור ולקיים מידי שבת תפילה בציבור אף אם נערכת לנשים וגברים יחדיו. היה נוכח בוועידות של המפלגות השונות וקיבל בביתו יהודים מכל חלקי העם ומכל החוגים ואף גויים שהגיעו לבקש עצה וברכה ולשאול בהלכה. בשבתות ובחגים המונים נהרו לביתו להשתתף בקידוש ולהאזין לדברי תורתו ואת כל הוצאות הסעודה מימן מכספו הפרטי ולא הסכים לראות בכך הוצאה מוכרת בשל מעמדו הציבורי. בשנת ה'תש"ך יזם את העלאת עצמותיו של ר' חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א] לארץ ישראל וקבורתו בהר המנוחות בירושלים. ניסה לפעול להשבת עדת "בני ישראל" [שהגיעו מהודו וטענו כי מוצאם מעשרת השבטים] לחיק היהדות. לפני כל תשעה באב פרסם מנשר ובו מנה את הזמן שחלף מאז עם ישראל נותק מהכותל המערבי במלחמת השחרור, עורר את דעת הקהל בעולם על העוול הגדול שנעשה לעם ישראל המנוע מלהגיע לשריד בית מקדשו, מחה על חילול בית הקברות היהודי בהר הזיתים על ידי הירדנים ובכ"ח אייר ה'תשכ"ז זכה להיות בין הראשונים שהגיעו לכותל המערבי ששוחרר על ידי הצנחנים ולברך יחד עם החיילים ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות. ביוזמתו יחד עם הרב האשכנזי קבעה הרבנות הראשית את יום כ"ח אייר כ"יום ירושלים" להודיה ואמירת הלל בברכה על הניסים ועל איחודה של ירושלים והעביר את בית-הדין הגדול לבנין מול הכותל הדרומי הסמוך ללשכת הגזית ששימשה כמקום מושב הסנהדרין.
מעת פטירת עמיתו – הרב הראשי האשכנזי (ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג) בי"ט תמוז ה'תשי"ט ועד לבחירת מחליפו (ר' איסר יהודה אונטרמן) בג' ניסן ה'תשכ"ד כיהן לבדו בראש הרבנות הראשית. אופיו האמיץ וסלידתו מן החנופה סייעו לו להשמיע את דעתו בכל עניין, למרות הלחצים והאיומים שהופעלו כנגדו סירב להיפגש עם האפיפיור בעת ביקורו בישראל בכ' טבת ה'תשכ"ד אולם גם יריביו הכירו בצדקת עמדתו.
בז' חשוון ה'תשל"ג סיים את כהונתו יחד עם הרב הראשי האשכנזי – ר' איסר יהודה אונטרמן.
בחודש תמוז ה'תשמ"א חלה וכעבור שבועיים בצהרי יום תשעה באב השיב את נשמתו ליוצרה.
על שמו הוקם מכון "יד הרב נסים" המשלב מכון מחקר אקדמי יחד עם בית מדרש.
מספריו:
• לדור ולדורות