fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t
אביו: ר' יהודה [ר' הדאן].
בניו: ר' יוסף יעקב, ר' מאיר, המקובל רבי משה אהרן ור' רפאל.
בתו: שמחה (בעלה נסים).
אחותו: עיישה.
סבא: ר' חיים [הראשון] (מצד אביו).
סבתא: שמחה (מצד אביו).
נולד בשנת ה'תרכ"ה בעיר אסואירה [מוגדור] (מרוקו) למשפחת רבנים וחכמים ממגורשי ספרד שנקראה בשם 'גאון' ומגיעה לפי מגילת יוחסין עד רב שרירא גאון, אולם בעקבות התנכלויות מצד שונאי ישראל למשפחה הנושאת את השם 'גאון' שינתה את שמה ל'דה פינטו' או 'פינטו' על שם עיר מגורם 'פינטו' בספרד.
מילדותו שקד על לימוד התורה ובט"ז אב ה'תרמ"א התייתם מאביו.
מאס בהבלי העולם הזה, נהג לערוך תעניות ממוצאי שבת עד ערב שבת ולכבוד שבת אכל רק בשר "חלק" שלא הייתה לגביו שאלת כשרות. טען כי יראת ה' נקנית דווקא מתוך חיי עוני ודוחק ונהג לומר 'היזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה'. התפלל ואמר את הברכות בכוונה עצומה, בכל תפילותיו ותחינותיו התחנן וביקש רחמים בזכות התנא רבי שמעון בר יוחאי ותמיד היה שגור בפיו המשפט 'אני העבד הקטן של רבי שמעון בר יוחאי'. ניכר במידת החסד ונדיבות ליבו ובאהבתו הגדולה לעניי ישראל, זכה ללמוד עם אליהו הנביא ועם זאת בצניעותו ובענוותנותו נהג ללבוש מלבושים פשוטים ורק לכבוד שבת ויום טוב לבש בגדים מהודרים. כל מוצאי שבת ערך סעודת מלווה מלכה בה השתתפו רבים מאנשי העיר ובמהלכה ניגן בכינור שלו ושר את הפיוטים של סבו [ר' חיים הראשון]. נודע כגאון הבקי בתורת הנגלה, בכל הראשונים והאחרונים ובתורת הנסתר והתפרסם כצדיק שתפילותיו וברכותיו אינן שבות ריקם. כדי להבדיל בינו לבין סבו – רבי חיים, כינו אותו בתואר "רבי חיים פינטו הקטן" והמונים נהרו לביתו לבקשת עצה וברכה.
בלילות עסק בעריכת "תיקונים" ובלימוד התורה, לאחר תפילת שחרית מסר שיעור תורה, הלך להשתטח על קברי אביו (ר' יהודה) וסבו (ר' חיים הראשון) וערך קניות עבור העניים. ניחן ביכולת לדעת במדויק כמה ממון כל אדם שפגש נושא עמו ולאחר שעמד בשער העיר לגבות צדקה עבור עניי העיר מאורחים שהגיעו מחוץ לעיר ומהעוברים ושבים שלח את משמשו בשעות הצהריים לשלם לסוחרים מהם רכש בבוקר ולחלק את מוצרי המזון לבתי העניים בעיר. נהג לשוחח עם העניים ולעודד את רוחם לבל יפלו במעמקי הייאוש ויעבדו את הבורא בשמחה ובטוב לבב ודרש מהעשירים לסייע לאחיהם העניים.
מיד לאחר שחילק צדקה נהג לכבס את המטפחת בה הניח את הכסף ולתמיהת תלמידיו הסביר את מעשיו 'היות והכסף הינו הלכלוך הגדול של העולם הזה, לכן מיד לאחר סיום החלוקה אני מכבס את המטפחת שלי מקליפות הלכלוך של העולם הזה'. העדיף שתהיה תחלופה בתדירות גבוהה של הגבאים והמשמשים אותו היות וסרב להשתמש ביהודי זמן רב מבלי לשלם לו תגמול כלשהוא ובנוסף חשש שמתוך הרגל אולי חס וחלילה יפגע בכבודו. פעמים רבות הוזמן לשמש כסנדק בבריתות והגיע בין ראשוני המוזמנים היות ולדבריו אליהו הנביא מגיע לכל ברית ואין זה יאה שאליהו הנביא יחכה עד שהוא יגיע על מנת להתחיל במצווה.
בשנת ה'תרצ"ד עבר להתגורר בעיר קזבלנקה (מרוקו), טרם נסיעתו קרא לבנו והודיעו כי הוא חש שעבים שחורים מכסים את שמי היהדות וגזירות נוראות מאיימות על כן יש להתחזק בעבודת ה' להתפלל ולהתחנן להעביר את רוע הגזירה או לכל הפחות להקל אותה ולו במעט.
טרם פטירתו איבד את מאור עיניו אך תמיד ידע מי ניצב לידו, מי מגיע אליו, כיצד מראהו ומה מצבו הבריאותי והכלכלי, על כן כינו אותו "הנביא".
בי"ב חשון ה'תרצ"ח במהלך תפילת שחרית בשעת בוקר מוקדמת התמוטט כשהוא עטור תפילין ועטוף בטלית וכעבור שלושה ימים השיב את נשמתו ליוצרה. רבים השתתפו בהלווייתו ואף גויים מתושבי קזבלנקה סגרו את חנויותיהם על מנת ללוות אותו מביתו עד לבית החיים הישן.
תמונת הציון באדיבות "נתיבי חיים ומשה פינטו"
תמונת הצדיק באדיבות "אמנות יהודית" 972-50-5823050