חברי MyTzadikהרשמה חינם!
לצורך אימות אנושי יש לסמן
רבי מנחם נחום קפלן מהרודנא
תאריך הילולא: ח' חשון מקום קבורה: בלארוס
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:ways
הורדנה [גרודנא] – בית החיים נהרס בעת השלטון הקומוניסטי ובמקום נבנה איצטדיון.
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

אביו: עוזיאל.
אמו: מיידא.
אשתו: איטה.
בתו: רבקה מייטא (בעלה ר' גבריאל זאב מרגלית).
אחותו: דבורה.
מוריו: ר' אליעזר יצחק מוולוז'ין, ר' חלוונא לפידות.
מתלמידיו: ר' זרח ברוורמן, ר' יהודה אידל ציזלינג (בעל "ילקוט ארץ ישראל").

נולד בשנת ה'תקע"ב בכפר קטן סמוך לווייסגולה [בייסגולה] (ליטא) כעבור שנים שהוריו התפללו לזכות לבן לאחר שנולדו להם רק בנות. מילדות הבחינו כי הינו יפה תואר ובעל שכל מפותח, בגיל 5 כבר דיבר בתבונה וניתן היה לשוחח עמו כעם אדם מבוגר.
עקב המצב הכלכלי הקשה בבית הוריו לא למד בישיבה, הלך עם אביו למקום עבודתו במשרפות היין ותוך כדי מלאכה למד עמו את סדר התפילה, חומש ותהילים. באחד הימים ברח לבית המדרש בווייסגולה אך לאחר שבחורי הישיבה לעגו למנהגיו הכפריים ולמיעוט ידיעותיו בתורה שב לביתו עצוב. על מנת לסייע לאביו בפרנסת הבית יצא יחד עם אחיותיו ללקט פטריות ופקעות ביערות ולמוכרם בשוק ולעיתים נשאר ביער ואמר פרקי תהילים בבכי עד רדת החשכה. הצטרף למקהלה של חזן שנדדה בעיירות ובהגיעם לעיירה מיר רץ לישיבה אולם התעצב על שאינו יכול להצטרף ללומדים.
אחד מעשירי וויסגולה (ר' קרפל אטלס) שהבחין בכמיהתו ללמוד תורה הציע לו ללמוד עם שני בניו (ר' מאיר ור' בנימין בייניש) שנודעו כתלמידי חכמים ודאג לכל מחסורו אולם לאחר שהחל ללמוד עמם מקרא, משנה ותלמוד בבלי אביו חלה וכעבור תקופה קצרה נפטר.
נדד בערים שונות על מנת ללמוד תורה, למד עם המגיד מלוקניק (ר' לפידות), עבר לווילנא ולמד עם ר' אברהם כהנא מהוראדנא וכעבור שנים אחדות החל ללמוד בישיבת מיר. ניכר במידות טובות ודרך ארץ שסיגל לעצמו בשנות נדודיו, באהבת הבריות ובפרט באהבה לכל יהודי והתחבב על המשגיח בישיבה (ר' ישראל הליר).
נשא לאישה את בתו של ר' יוסף אליעזר הכהן מהעיר נושביז [ניסווז'] (גליל מינסק) ושקד על לימוד התורה באחד החדרים בבית חותנו. כעבור שנה חילק לעניי העיר את כל כסף הנדוניה שקיבל ושעות אחדות ביממה עסק בגמילות חסדים. נפגש עם מורו (ר' חלוונא לפידות) שייעץ לו לא לקבל עליו עול רבנות ועבר ללמוד בישיבה בוולוז'ין אולם כאשר תלמידי הישיבה הבחינו בשקידתו ובחריפותו והחלו לכנותו "המתמיד מזמוט" עבר ללמוד בקובנא. התבודד, ישן מעט מאוד, התפלל בשמחה ובהתלהבות, לא שח שיחה בטלה ולמד מוסר, אגדות חז"ל ומדרשים.
היות וחותנו נאלץ למכור את ביתו בנושביז עבר בשנת ה'תקצ"ג להתגורר עמו בהרודנא [גרודנא] (בלארוס). במשך 3 שנים רצופות שקד יומם ולילה על לימוד התורה בבית המדרש המקומי "חברה ש"ס" ולאחר שחלה מונה לשמש בית המדרש על מנת שיפעיל את גופו על פי הוראת הרופאים.
אסף כספים עבור עניי העיר יהודים וגויים גם במהלך גשמים עזים, שלג, ללא אכילה ולעיתים גם ללא שינה תוך שהוא ממלמל לעצמו דפי גמרא ופרקי תהילים. למד בסתר את תורת הקבלה, בשבתות השמיע את דרשתו בנעימות ובנחת, תמיד לימד זכות על עם ישראל, לימד חמשה שיעורי תורה ביום וסירב לקחת כסף עבור לימוד תורה אפילו מהעשירים. לאחר שחותנו שב לנושביז פרנס את משפחתו בקושי וחי בדלות אולם לא הסכים להשתמש בכספי הצדקה שאסף והסתפק במשכורתו הדלה. הביא גם את אמו לגור בהרודנא, שכר עבורה בית קטן ודאג לכל מחסורה עד לפטירתה בשנת ה'תר"ז [נקברה בהרודנא].
בשנת ה'תרי"ט חלה בקדחת והמשיך ללמד בבית המדרש, נודע בבקיאותו בש"ס ופוסקים אך לא הסכים לפסוק הלכות ולטענת אשתו מדוע אינו מקבל עליו משרה רבנית השיב כי אינו רוצה ללכת למקום שאין מכירים אותו ולרמות את הבריות שהוא תלמיד חכם גדול. בשנת ה'תר"ל נפטרה אחותו. בשנת ה'תרל"ג חלה במחלה אנושה ושכב על ערש דווי ולאחר שיהודים רבים מכל האזור ערכו תפילות לרפואתו, הבריא לחלוטין.
ערך תעניות, כל היום היה מעוטר בתפילין, הזהיר על שמירת שבת, בימי שישי אחר חצות היום נהג לרוץ ברחובות ולצעוק 'הכונו לקראת שבת' וייסד אגודת שומרי שבת, דאג לארוחות לילדי התלמוד תורה העניים ולחיילים יהודים, סייע לאלמנות, לחתנים ולכלות עניות, פעל להקמת מקוואות, אהב ללמוד בספרי האחרונים ובספר 'שאגת אריה', 'חיי אדם' ושו"ת חתם סופר.
התפרסם בכל ליטא ופולין וגדולי ישראל שלחו אליו בקשות שיתפלל על הכלל ועל הפרט, אף גויים שלחו אליו תרומות ובקשות להתפלל עליהם ורבים נושעו לאחר שהעניקו לו מכספם אולם את הכסף העביר לצדקה ובמיוחד תמך בסתר בעניים תלמידי חכמים אשר לא ביקשו עזרה מאיש.
20 מילדיו נפטרו וקיבל באהבה את ייסוריו. בגיל 68 חלה ובצוואתו ביקש שיקברו אותו בסמוך לקברי אחד מעשירי הרודנא ובנו שניתן להם הכינוי 'קמצא ובר קמצא' היות ונודעו כקמצנים גדולים, לאחר פטירתם אנשי החברה קדישא רצו לקבור אותם ליד החומה ורק מפאת תחנוניו נקברו ליד אנשים מכובדים. כאשר נודע לו על פטירת המלבי"ם הספידו וזעק 'אוי לנו שהתבערה קפצה מקיוב להרודנא'. כעבור כחודש חלה ובליל שבת שנת ה'תר"ם לאחר חצות הלילה התלונן כי מעשיו הטובים היו מעטים והשיב את נשמתו ליוצרה.
[כאשר קראו את צוואתו גילו כי 'קמצא ובר קמצא' נתנו רק מתן בסתר ובכל שבוע נפגשו עמו בסתר והעניקו לו את נדבתם]
.